ראשי
אין זו חובתה של מדינת רווחה לעזור למי שמסרב לעבוד אף שהוא
- פרטים
- קטגורית אב: כלכלה
- קטגוריה: מאמרים וטורים
- פורסם ב24 יוני 2012
- נכתב על ידי אופיר לוי
תפקידה ואחריותה של המדינה לספק סל מוצרים ושירותים בסיסי לכל אזרחיה, בתחומי בריאות, דיור, מזון, חינוך ופנסיה. בנוסף, חשוב לצד תהליכים תשתיתיים של שינוי השיח הציבורי, הסברה וחינוך לערכי הערבות ההדדית, יש לטפל בסדר עדיפויות גבוה במצוקות הקיומיות של השכבות החלשות, לחסל מיידית את קו הרעב ולפעול להקטנה דרמטית של מספר העניים בישראל.
כולנו מודעים לכך שהסטטיסטיקה אודות שיעור העניים בישראל מוטית כלפי מעלה, בגלל שני מגזרים הנחשבים לבעייתיים: החרדים וערביי ישראל.
לכאורה, אם תיפול החלטה לחסל את קו העוני בישראל, המשמעות היא שמרבית התקציבים ילכו דווקא ל-2 מגזרים אלה. האם זה מה שהחברה הישראלית צריכה?
נקדים ונאמר שלא רק שאין לנו שום דבר נגד החרדים או ערביי ישראל, אלא להיפך. גם הם זכאים לאותו סל מוצרים ושירותים ממשלתי בסיסי והרעב של ילד חרדי או ערבי, לא שונה מרעב של ילד יהודי.
אלא שצריך לבדוק מי הוא באמת רעב ומי הוא באמת עני. הלמ"ס מפעילה מבחן של הכנסה וקובעת סטטיסטית מי עני ולאיזה עשירון אתה משתייך.
ידוע כי ב-2 המגזרים הנ"ל, מפותחים מאוד הכלכלה השחורה, הבנייה הבלתי חוקית, מוסד גמ"חים, המשפחה והקהילה ומנגנונים נוספים שאינם נלקחים בחשבון בסטטיסטיקה של העוני. כלומר, למרות שמהבחינה הסטטיסטית שיעור ניכר מהמשפחות הערביות והחרדיות בישראל חיות מתחת לקו העוני, אין זה משקף את מצבן האמיתי ובעצם הן אינם עניות או רעבות ללחם.
לכן, כל פיתרון רצוי של מלחמה בעוני צריך להתרכז באלה המשתתפים בכוח העבודה והמעוניינים להשתלב בו ובפעילות הכלכלית במשק.
מי שבוחר שלא לעבוד, לא אמור להיות מי שיהיה זכאי לתקציבים שתפנה הממשלה למיגור תופעת העוני ומצוקת הרעב. זה לא יהיה אחראי כלפי העניים ואלו הנזקקים באמת לעזרתנו.
- מאת: אופיר לוי, רואה-חשבון ומנהל כספים,חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות
