ראשי

עשירים? הגזירות הכלכליות האלה גרועות במיוחד עבורכם

מדוע גם ל"עשירים" משתלם לצמצם את הפערים הכלכליים בישראל

תמצית:

אותה גישה שאפשרה כאן את הצמיחה במחיר כבד של פערים כלכליים הולכים וגדלים, עומדת גם מאחורי הבחירה הסלקטיבית דווקא בגזירות כלכליות מסוג מאוד "מסויים". מתי יבינו שאי השיוויון רע לעשירים ומדכא את הצמיחה העתידית של המשק? עם ישראל לא מתווכח על זה שצריך להטיל גזירות כלכליות ולשמור על אחריות תקציבית. את זה הפנימו כולם ויש תחושה שהציבור גם מוכן לקבל הכבדה מסויימת, אם היא תהיה בנוייה על הרגשה שלממשלה "נפל האסימון" שהגזירות אינן הזדמנות עבורה לחזור בה מהמאמץ בו התחילה לצמצם את אי השיוויון הקיצוני בישראל, בין ה-1% לבין כל השאר. מה שכואב הוא שהשיטה לא השתנתה. אותה גישה שאפשרה כאן את הצמיחה במחיר של פערים כלכליים הולכים וגדלים, עומדת גם מאחורי הבחירה הסלקטיבית דווקא בגזירות כלכליות מסוג מאוד "מסויים". הנהגת "מס יסף" של 2% על מי שעלות שכרו מעל 1 מ' ש"ח בשנה - זה מס שפתיים. איך תוספת מס של 950 ש"ח, למי שמשכורתו 100,000 ש"ח בחודש תשנה משהו?

"מס העשירים" הזה הוא החמצה. למה?

א. כי התרומה הכלכלית שלו זניחה.

ב. כי במתכונת הזו, גם האפקט ה"חברתי" של מס העשירים לא יושג.

לא כשבמקום צעדים נוספים לשינוי בסיס המס, כפי שמציע גם פרופ' אבי בן בסט (כתבנו על כך במאמר ערבות הדדית היא הפיתרון, לא גזירות כלכליות) הולכים על גזירות שבהגדרה פוגעות בעיקר בשכבות החלשות ובמעמד הביניים. העלאת מס הכנסה ב-1% רק עבור מי שמרוויח מעל 8,880 ש"ח בחודש - גם היא "אשלייה חברתית" . על פניו זה נראה טוב. לא פוגעים בשכבות החלשות. אבל כשבאותה נשימה מעלים מע"מ ומקצצים בתקציבי הממשלה קיצוץ רוחבי, ברור כי הנפגעים העיקריים יהיו השכבות החלשות ומעמד הביניים. כתבנו על זה מאמר נפרד: גם גזירות כלכליות צריך לדעת איך להטיל. בקיצור - יש גזירות "יותר חברתיות" ויש הרבה פחות ולצערי, שוב בחרו בדרך הקלה.

קפיטליסט - אי השיוויון פוגע בך:

לפני שאנו נכנסים לשיקולים התנהגותיים, חברתיים ופסיכולוגיים ומסבירים מדוע רק ערבות הדדית בינינו היא הפיתרון הכלכלי שיפתור לנו כאן את הבעיות, אני רוצה להישאר לרגע נאמן לשיטתו של ביבי ולהסביר מדוע גם לפי האידיאולוגיה שלו עצמו, הוא יורה לעצמו עכשיו כדור ברגל. מחקרים רבים מעידים כי אי שוויון ופערים כלכליים גדולים פוגעים בצמיחה הכלכלית. ההסבר ברור: אי השיוויון פוגע ביכולתם של השכבות החלשות ומעמד הביניים להמשיך ולצרוך, להמשיך ולהשקיע בבורסה, לקנות בתים,לגהץ כרטיסי אשראי וכדומה. בהתאם, נפגעת הצריכה הפרטית, שבארה"ב היא מנוע הצמיחה העיקרי של הכלכלה ומסבירה כ- 2/3 מהתוצר! גם אצלנו היא משמעותית, אומנם לא בסטנדרטים של ארה"ב, שלקחה את "תרבות הצריכה" לשיאים חדשים. הירידה בצריכה הפרטית פוגעת במגזר העסקי, לכן הוא נאלץ לפטר עובדים, שבעצמם מקטינים את הצריכה כדי לשרוד ומתקבל כאן מעגל קסמים הרסני. בנוסף, קטנות בהתאם הכנסות המדינה ממסים עקיפים,כמו מע"מ ומסי קנייה למיניהם והירידה בהכנסות המדינה ממסים מגדילה את הגירעון התקציבי. הגדלת הגירעון פוגעת ביכולתה של הממשלה להמשיך ולתמוך בפעילות העסקית במשק ולעודד את הצמיחה. שוב - יש כאן מעגל קסמים הרסני. חתן פרס נובל לכלכלה, ג'וזף שטיגליץ, כתב על זה ספר שלם לאחרונה, כיצד משתלם לעשירים להקטין את אי השיוויון הכלכלי. לא לחסל אותו כמובן, חס וחלילה.
הנה הכתבה על הספר: עשירים? אי השיוויון רע לכם

כלומר,לא הקומוניזם, אלא הקפיטליזם, אם הוא רוצה להגן על עצמו מייצר ההרס העצמי שלו, אמור לנסות לייצר מערכת של איזונים ובלמים, כדי שהשיטה המטילה עבור 2 העשירונים העליונים ביצי זהב, תשרוד את המשבר הנוכחי. כלומר, משתלם לעשירים להסכים להגדיל את נטל המס על עצמם, כדי לשמר את השיטה הכלכלית שהפכה אותם לעשירים. בהתאמה, הגזירות הנוכחיות בישראל, יפגעו בצמיחת המשק ולא יעודדו אותה, כיון שהן יגדילו את הפערים הכלכליים והחברתיים, במקום לצמצם אותם. יש כאן החמצה אדירה וכולנו נשלם עליה מחיר יקר. כך או כך, בין אם ניישם כאן מודל של "גזירות חברתיות" או נישאר במתכונת הנוכחית הבעייתית לכולם, אין לצפות שמצבו של המשק הישראלי ישתפר פלאים בעקבות הגזירות הכלכליות. המשבר הזה איננו עוד משבר,את זה כבר מתחילים להבין כולם. לכן, יש צורך ב"נשק שובר שוויון", ממש לא קונבנציונאלי, שעוד לא ניסינו קודם. 

אם נתקשר בינינו בערבות הדדית- נגלה שלא רק שכלכלה המבוססת עליה היא צו השעה, אלא שהיא גם משתלמת לכולנו. 

על זה נכתוב במאמר הבא..

• מאת: גיא יצחקוב דוקטוראנט למנהל עסקים האוניברסיטה העברית, חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות.