Материалы
למה אנחנו משתפים פעולה?
האם אנו משתפים פעולה זה עם זה מפני שאנו טובים מיסודנו? מה תפקיד הסביבה שלנו בכך? הפסיכולוג מייקל טומסלו שופך אור על טבע האדם ואופיו
- מאת: רן ד.קופילר
מייקל טומסלו הינו פסיכולוג אמריקאי שהוציא מספר ספרים ואף זכה בפרסים והוקרה על עבודתו. בשנת 2009 ראה אור ספרו WHY WE COOPERATE שמנסה להתחקות אחר המניעים ההתנהגותיים שלנו כבני אדם כשאנו משתפים פעולה עם הסובבים אותנו.
הספר מבוסס בעיקרו על מחקר, המבקש לבחון עד כמה טבוע באופי האנושי הרצון לשתף פעולה, וזאת באמצעות השוואה בין התנהגות של ילדים להתנהגותם של שימפנזות, בשני תחומים של אינטראקציה - אלטרואיזם, דהיינו נכונותו של אינדיבידואל להקרבה למען אחר, ושיתוף פעולה, המוגדרת כהתאגדותם של מספר פרטים והתגייסותם לעבודה למען תועלת משותפת. הילדים והשימפנזות נבחנו בסיטואציות דומות פחות או יותר כדי לעמוד על ההבדלים בינהם.
מותר האדם מן הבהמה
גם בקנה מידה בסיסי וראשוני שבמחקר זה, בהשוואה בין שימפנזות ובני אדם, מתגלים בבני האדם מאפייני התנהגות שלא קיימים בשימפנזות. באשר להיקף ומורכבות הנכונות לשיתוף פעולה, השימפנזים התגלו כהרבה פחות נדיבים בלחלוק מזון ואינפורמציה עם חבריהם מאשר הילדים, והילדים האנושיים התגלו כנבדלים בתחכום ומורכבות שיתוף הפעולה בינהם בדרכים מרחיקות לכת הרבה יותר מאשר השימפנזים.
הילדים הראו התנהגות של גיבוש יעדים משותפים שכלפיהם גילו מחויבות הדדית, הם הגדירו תחומים משותפים של תשומת לב ובסיס רעיוני משותף לשיתוף פעולה על פיו, ואף הראו סימנים של חלוקת אחריות לביצוע חלקים מהמשימות בינהם. הילדים הפגינו התנהגות שמונעת מפעולה שבסופו של דבר משרתת גם אותם עצמם באופן אישי ולא רק למען טובת הכלל.
טבע האדם רע מנעוריו?
אחד הדיונים המוכרים בתרבות המערבית, היא האם בני האדם נולדים עם נטיה טבעית לשיתוף פעולה ועזרה לאחר, ובמהלך חייהם מושפעים מהחברה להדחיק ולדכא נטיות אלה? או שמא הנטיה הטבעית היא לאנוכיות והימנעות מעזרה לאחר, שמושפעת לטובה על ידי המפגש עם החברה- בין אם בכוונה כנה להירתם לטובת הכלל ובין אם מתוך אותה הדאגה העצמית להשתלבות בחברה והצלחה בה.
המחקר ומחבר הספר מצביעים דווקא על כך שמגיל מאוד מוקדם ישנה נטייה מולדת בילדים לעזרה ושיתוף פעולה במגוון מצבים, אם כי כמובן שלא בכל מצב ובכל תנאי. נטיה זו אינה נלמדת ממבוגרים אלא מתגלה כאינסטינקטיבית ומולדת. בגיל מאוחר יותר, טוען המחבר, הנטיה הטבעית הזו לשתף פעולה מקבלת פילטרים ובקרות מודעות, התנהגותית. הילד הופך מודע לגורמים כמו הסבירות לקבל תגמול על שיתוף פעולה ועזרה הדדית, ומחשב כיצד התנהגות כזו או המנעות ממנה ישפיעו על השיפוט של האחרים עליי.
הכל תלוי בסביבה
מבחינה אבולוציונית, בני האדם יוצרים סטנדרטים מצופים של התנהגות אותם ילדים מפנימים. אותם סטנדרטים מוטמעים בשיקולים שלהם ומניעים את הפעולות שלהם. בגילאים מתקדמים יותר נכנס החישוב של נראות ושיפוט האחרים כמוטיב דומיננטי יותר בקבלת החלטות בכל הנוגע לאלטרואיזם ושיתוף פעולה. כבוד ותגמול מצד אחד, קונפורמיות חברתית והרצון להשתייך, וסנקציות מהחברה מהצד השני, הם ביטוי לשיקולים אלה.
האם היינו משתפים פעולה ללא סנקציות חברתיות? ומה קורה כאשר הערכים החברתיים אינם תואמים ערכים של עזרה הדדית ושיתוף פעולה? מה קורה כאשר הסביבה לוחצת עלינו דווקא להצליח לבד, וכמה שיותר? את התוצאות אנחנו רואים בבירור בפערים החברתיים, במשברים כלכליים ובחוסר איזון כללי.
שיתוף פעולה הוא כורח המציאות
בתקופה בה אנו חיים העולם משתנה במהירות מדהימה ולשינויים אלו השלכות מרחיקות לכת. אותם סטים של חוקים שנכונים היו לעידנים קודמים, מקבלים תהודה אחרת ומשמעות מעשית חדשה בעולם בו רשתות חברתיות, שיתוף וירטואלי של ידע תכנים ותרבות, וכלים חדשים מתבססים בכל רגע כתקפים ביותר ויותר תחומים של חיינו. אותו מנגנון קריטי לקיומנו, של שיתוף פעולה חייב להיות מושתת בחברה, בתקשורת ובחינוך כדי לעזור לנו להיות גורמים אינטגרטיביים בעולנו. הצורך בקיום קשר נכון ותקין בין כולנו, תוך שיתוף פעולה והרתמות אל עבר יעדים משותפים, הינו הכרח ברור יותר מאי פעם.
