ראשי

איך לשמור על אש האהבה?

הבעיה העיקרית בנישואין, אם כבר מצאתם מישהו ראוי לעמוד איתו מתחת לחופה, היא השאלה הגדולה איך לשמור על אש האהבה, התשוקה, ההתלהבות או איך שלא תקראו לניצוץ הזה, שכובה עם השנים

• מאת: שלי פרץ

כך קרה שבשיחת בנות האחרונה שקיימנו, לכבוד ל"ג בעומר, בבית קפה נטול מדורות, עלו תלונות מצדה של חברתנו הנשואה: "אני לא מרגישה אליו כלום. כאילו הכל בסדר, העניינים מתקתקים, טפו טפו טפו  (3 דפיקות על השולחן שהוציאו למחולות את כוסות הבירה והאייס שלנו הבנות), אבל מה, זה לא מה שזה היה."

"ממי, אתם ביחד כבר 5 שנים, ההורמונים מחזיקים בהיי מקסימום שנתיים..." אמרה הגרושה מביננו.

ואני נשנקתי קלות.

"מה את נחנקת?", היא ישר תקפה מבלי לתת מחשבה שניה בתוצאות, "את יודעת שזה ככה, מחקרים אמרו לא אני. וגם אני."

הרווקה פלטה על פרצופנו גל עשן סמיך והוסיפה עוד קצת נפט למדורה: "נו, אתן מבינות למה אני לא קופצת לביצה הזאת כל כך מהר? זה בית כלא לא נורמאלי!"

וחברתנו, הנשואה המתלוננת, הישירה מבט אבוד לעברי שאמשה אותה ממחול השדים, אבל לא הייתה בפי באותו רגע איזו הברקה בשלוף שתחזיר את הרגשת ההילולה.

"אה... בסדר, אולי ההורמונים מראים על שנתיים שבהם הלב שלך מעלה דופק מעל הממוצע, אבל אתן יודעות, נישואים זה..." ניסיתי להגיד משהו שלא ישמע אחוז דיבוק של מוסד נישואין מיושן, שאבדו עליו כל הקלחים בעולם.

"עבודה קשה" סגרה את הפינה, ואת הסיגריה שלה, גרושתנו.

"אז מה את אומרת בעצם?" השיבה המתלוננת, בדפיקות לב שפעמו דרך האוזניים והוריד המנפח במרכז המצח "שמה? מה אני אמורה לעשות? להרים ידיים ולהתחיל חיים חדשים, שההיי לייט שלהם, במקרה הטוב, יסתיים תוך 730 ימים?"

"מי אמר שהחיים זה היי?" הצילה את המצב הרווקה, "מה נראה לכם שאני מסתובבת עם חיוך מודבק לפנים טוונטיפור סבן? גם הרווקות זו עבודה. עבודה שחורה. כשאתן יושבות בשבתות וחגים בכייף שלכן עם המשפחה, אני עסוקה בסמסים, למצוא מי יעביר איתי את השבת הקרובה. ושלא נדבר על העובדה שאת תמיד מוצאת את עצמך מתנדנדת בין הרצון למצוא את הפינה האומללה שלך, לבין ההיסטריה לשמור על החופש שלך. אתן לפחות השלמתן עם העובדה שהחופש שלכן הלך קפוט! אני עוד מתנדנדת!"

"ואני עוד מחפשת... מה שאולי לא אמצא, אבל מי יודע בכלל אם יש כזה דבר אמיתי שקוראים לו אהבה?" הוסיפה ברומנטיות לא אופיינית המתגרשת.

ואני בלעתי רוק בכבדות, מה שלא אומר עכשיו ישמע ממש רע, אז אני שותקת.

חזרתי הביתה והתחברתי למקלדת, החברה הכי טובה, שמקבלת את פני בשוויון נפש מוחלט בכל מצב ובכל שעה. כי המקלדת לא תגיד לי שום דבר שלא ארצה לשמוע, ותואיל להתמסר לכל שטות שאקליד בה, אפילו אם אין בזה שום תכלית או מטרה.

בניסיון למצוא מענה לשאלה של חברתי המתלוננת – מה מחזיק את אש האהבה יוקדת? סיכמתי כמה טיפים לאור הל"ג בעומר, וכנגד העשן הסמיך שכיסה את חושיי באותה השעה, בלי שיהיה אפילו מרשמלו אחד לרפואה.

1.      שמרו לעצמכם פינה אינטימית

הרבה מערכות יחסים מתחילות כמו גץ קטן שעף עם הרוח בדיוק למקום דליק בתוך הלב, ומצית שם מדורה גדולה של תשוקה, והרגשה שמעכשיו אני והוא זה הדבר הכי חם במדינה.

אבל כמו שאמרו חכמותינו, יש למדורה הזו גג שנתיים עד שנשארת ערמת פחמים שמפיצים אש עמומה ובעיקר הרבה עשן.

אם משתמשים בפחד מהדעיכה כחומר דלק להכיר בעומקים חדשים. כי כל אחד מגיע לזוגיות עם "תדמית מסחרית" שאותה הוא משווק לאחרים. אבל מי הוא באמת? הוא לרוב לא ממש יודע.

צרו סביבה אינטימית ובטוחה ואל תירדמו בשמירה, גם כשעייפים, גם כשיש כבר ילדים. איך? פשוט מדברים. פנו לעצמכם חצי שעה ביממה, שבה תתנתקו מהנייד, הטלוויזיה, המיילים והילדים, ותדברו. הרשו לעצמכם לדבר פתוח וקולח ותראו, שיכולים להתגלות בכל אחד מכם צדדים מושכים בהרבה מאלה שהכרתם. כי היופי האמיתי נמצא במעמקים, רק צריך להישאר פתוחים ורגישים.

2.      הניחו את הלפידים, פנו מקום לויתורים

מריבות, ויכוחים חוסר ההסכמות, שורפים את הרצון לקשר והופכים את החיים הזוגיים להתנצחות ללא הפסקה. ובערב במקום שיהיו חיבוקים, אתם נפגשים בפרצופים זועמים, כשבידכם מונפים לפידים: "אני אראה לו..." "לא שכחתי לה..." "אין לי כוח בשביל הנודניק הזה..." "עוד פעם היא תתחיל עם החפירות הארכיאולוגיות שלה."

אז במקום להפוך כל מילה לעילה לשרפה, התחילו לאמן את "שריר הויתורים". אפילו שזו המילה הכי פחות לוהטת במאה העשרים ואחת, ואפילו שבראש רצות לך תמונות על אימא שלך שויתרה עד שלבסוף נשאר רק צל מעצמה. שמעתי בעלי ניסיון שאומרים, שאהבה היא חיה שניזונה מויתורים.

3.      הוסיפו דלק למדורה
כל ילד יודע שכדי להשאיר את האש בבערה צריך להוסיף בהתמדה קרשים, ודלק, והרגשה טובה סביב המדורה שתיתן כוח לרוץ ולהזין אותה. לכן רצוי לא לגרור ריבים והרגשה רעה, כי כאשר מושכים כעסים ושנאה, זה מזיק לגוף, ולנפש, וזה בדיוק כמו לקחת גלונים של מים ולכבות את האש בכוונה.

עשו הסכם – שכל יום אתם מתחילים מחדש כאילו כלום לא היה. גם אם הלכתם לישון גב אל גב בכעס. מחר כשתקומו, תניחו בצד את מה שהיה. לא צריך לשכוח, לא צריך "לסלוח בכוח", פשוט לזכור ש"מעל כל הפשעים – תכסה האהבה". מעל כל הרע, תבנו גשר, פתחו את הרגש, ותנו לעצמכם להתחיל יום חדש בכייף, כי תכלס רוב המריבות הן לא באמת כאלו עקרוניות. זה פשוט מלחמת כוחות. אז אם אתם רבים כמו ילדים, תשלימו כמו שילדים יודעים. הם רבים, חוטפים, צועקים, מושכים, ואחרי דקה, הם כבר שוב, חברים הכי טובים.

אז יאללה למלאכה, ל"ג בעומר זו הזדמנות מצוינת לעשות איזו מדורה אינטימית, לדבר, להתקרב, ולתת ללב את מה שהוא כל כך אוהב.