ראשי
החיים הם לא שחור או לבן
בני הקהילה האתיופית יכולים לחולל מהפך חינוכי שיעניק להם גאווה לדורות, אם רק יצליחו להתעלות מעל כל ההבדלים ולשמור על כוח החיבור ביניהם. על הדרך הם גם יתנו דוגמה לאומה כולה
המחאה האלימה של יוצאי אתיופיה הוכיחה לנו עד כמה אנחנו מנותקים – גם זה מזה וגם מיסוד האומה שלנו.
ראשית דרכנו בבבל העתיקה כאוסף של אנשים זרים שבחרו להתחבר ביניהם בקשרי אהבה וערבות הדדית, וכל מי שדגל באידאולוגיה הזאת הוזמן להצטרף. זה הייחוד שלנו כעם – אומה שמבוססת על קשר מיוחד, בשונה מהקשר הביולוגי-גנטי של יתר אומות העולם.
עד כאן הכול ורוד ויפה, אלא שעם השנים זנחנו את הערך "ואהבת לרעך כמוך" שליווה אותנו לאורך כל הדרך ועשה אותנו לעם אחד. גם כאשר התקבצנו מכל התפוצות אל גבולות ארץ ישראל בניסיון לבנות כאן מדינה, שכחנו זאת, ולמרבה הצער, התוצאות לא איחרו לבוא.
שישים ושבע שנים לאחר קום המדינה ואנחנו עדיין לא מלוכדים כעם. יש לנו פה לכל היותר "סלט גלויות" מר, החל מעולי עדות המזרח וכלה בעולי רוסיה ואתיופיה, והקיבוץ הגאוגרפי לאורך חופי הים התיכון לא ממש תרם לגיבוש שלנו...
אין רע בלי טוב
המחאה האלימה הזו חשפה זעם רב ועוררה רגשות של עצב וכאב, ועם זאת פתחה פתח לתקווה ולשינוי. הזעזוע הזה גרם לנו להבין שאי אפשר לשתוק ולהמשיך כרגיל, חייבים לעצור לחשבון נפש. אנחנו חייבים לשאול את עצמנו מה היסוד שלנו, מה קושר אותנו לעם ואיך עלינו לתפקד כמדינה, ולברר אילו מערכות עלינו לבנות או לשקם כדי שנפעל כגוף הרמוני אחד.
השינוי יכול לנבוע רק מתוך החיבור בינינו, וייאמר לזכותה של העדה האתיופית, שבנקודה הזו היא לא מרפה לרגע. מתוך הרגשת הדחייה, הנחיצות להשתלב והלחץ הפנימי לשינוי, היא מעוררת את כולנו לחשב מסלול מחדש לכיוון של חיבור לבבי ואמיתי.
כולנו אחים
בני הקהילה האתיופית יכולים לחולל מהפך חינוכי שיעניק להם גאווה לדורות – ללמד את כולנו שלא משנה מה הרקע שלנו, יש לנו כוח מיוחד ואנחנו מסוגלים להתחבר. הצעד הזה יאפשר לנו לממש את הייעוד שלנו כעם – לספק דוגמה אישית לאומות העולם ולחנך את כולם לשוויון.
כוח החיבור הזה יורגש רק כאשר נחליט להתקרב זה לזה במקום להיאבק זה בזה. אלימות היא לא הדרך – רק כשנשב יחד במעגל-שיח ונדבר באווירה טובה ומכבדת על הקשר בינינו ועל הכול, נצליח ליצור כוח אחד משותף שירומם אותנו להרגשת חיבור שלא הכרנו. הרגשה חזקה שתמחק כל הבדל שהוא. אולי נישאר איש איש ופילוסופיית החיים שלו, אבל ננסה לאתר את נקודת החיבור.
ברגע שנחוש בה מבפנים, נבין שאנחנו עם אחד, אחים בלי שום מחיצות. הרגשה עמוקה שתכוון אותנו כמו כוכב הצפון אל הצעד הבא, אל הקשר השלם בינינו. כך בהדרגה נבנה מחדש את האומה הישראלית.
