תוכנית להעצמת העולה החדש בדרכו לקליטה נכונה בחברה הישראלית

תוכנית להעצמת העולה החדש בדרכו לקליטה נכונה בחברה הישראלית

התוכנית מספקת עולם עשיר של תוכן ישראלי מרתק בתחומי התרבות והחברה. לצד הקניית הידע החיוני הנותן לעולים מענה לשאלות המטרידות אותם ומלווה אותם בתקופת ההסתגלות.  

לפרטים
תנועת הערבות לאיחוד העם

תנועת הערבות לאיחוד העם

"תנועת הערבות לאיחוד העם" היא תנועה חינוכית-חברתית, א-פוליטית, שהציבה לה למטרה להעלות את ערך הערבות ההדדית למרכז השיח הציבורי בחברה הישראלית. אנו סוברים כי רק בדרך זו נצליח להתמודד עם האתגרים המורכבים בפניהם אנו ניצבים כחברה

אודות התנועה
תוכנית העשרה לשיפור מיומנויות חברתיות ותקשורת בין-אישית בקרב אסירים

תוכנית העשרה לשיפור מיומנויות חברתיות ותקשורת בין-אישית בקרב אסירים

עולמות התוכן והכלים הנרכשים בתוכנית ממשיכים ללוות את האסירים מעבר לתקופת שהותם בכלא, ומשפיעים לטובה על סיכויי השתלבותם בחברה הישראלית.

לפרטים
התמודדות עם בעיית הבדידות בגיל השלישי

התמודדות עם בעיית הבדידות בגיל השלישי

תקופת הקורונה הציפה אל מול עינינו עד כמה בעיית הקשישים הגלמודים חריפה, מהווה הפסד חברתי קשה ומצריכה פתרון חברתי עמוק ומיידי.

לפרטים
Frontpage Slideshow | Copyright © 2006-2011 JoomlaWorks Ltd.

ראשי

טייקונים בכלכלה החדשה

לטייקונים יהיה שמור מקום של כבוד בכלכלה החדשה. את מקומו של הטייקון הדורסני יתפוס הטייקון החברתי.

המחאות החברתיות ברחבי העולם והדרישה לצדק חברתי, מבולבלות ככל שתהיינה, ביטאו תסכול מתמשך בקרב האזרחים, בעיקר בקרב העשירונים התחתונים ומעמד הביניים, וזאת על רקע העלייה ביוקר המחייה ואי השוויון ההולך וגדל הנמדד באמצעות מדד ג'יני.

המשבר הכלכלי הנוכחי מחדד את תחושת המצוקה. זה ניכר במיוחד במדינות ה-PIIGS באירופה ובארה"ב. אבל זה לא פוסח על משקים בהם הכלכלה מציגה לעת עתה ביצועים חזקים בכל הקשור לצמיחה, תעסוקה ולהכנסות ממיסים, כגון גרמניה וישראל.

המדינות הנהנות מאיתנות כלכלית נפגעות גם הן מהמשבר, וזאת משתי סיבות עיקריות: ראשית, כי בעולם הגלובלי והמקושר, ובמיוחד בכל הקשור לכלכלה ולפיננסים, התלות וההשפעה ההדדית בין המשקים גבוהה ומוחשית. הולכים ומתרבים הסימנים הראשונים של האטה בקצב הצמיחה בשל המשבר באירופה ובארה"ב, גם בכלכלות החזקות בעולם. שנית, כי הצמיחה ופירותיה לא התחלקו בצורה שווה והפערים הכלכליים והחברתיים הלכו וגדלו. העשירונים התחתונים הולכים ונדחקים מתחת לקו העוני ואילו מעמד הביניים נושא בחלק הארי של נטל המס, עובד קשה יותר רק כדי "לגמור את החודש".

שחיקת השכר הריאלי במעמד הבינוני והנמוך הינה תופעה רווחת בכל מדינה. לפני עשר שנים משכורת משפחתית ממוצעת אפשרה לחיות ברמה ראויה ונורמלית ואף לחסוך בשביל החופשה המשפחתית. חמש שנים לאחר מכן, אותה משכורת אפשרה "לסגור" את החודש בדיוק, בלי עודפים. וכיום, אותה משכורת משפחתית ממוצעת מותירה את המשפחה באוברדראפט. האצבע המאשימה של העם, של אותם "99 אחוז" בז'רגון המחאה, מופנית בראש ובראשונה כלפי הממשלות ומעצבי המדיניות, המאפשרים לשיטה הכלכלית הנוכחית שכשלה, להתקיים. הביקורת על השיטה מתמקדת בתעשיית הפיננסים, לה מייחסים, בצדק, תרומה משמעותית למשבר העולמי, וכלפי תופעת הריכוזיות במשק בכלל, והטייקונים בפרט.

"טייקון" הוא תואר בלתי פורמאלי לאיל הון, אדם בעל הון עצמי רב ועוצמה כלכלית רבה. בדרך כלל, הטייקון הוא דומיננטי בצורה קיצונית בענף כלכלי מסוים. מקור המילה טייקון מיפן ומשמעותה "אדון גדול". הכינוי עלה לתודעה הציבורית במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, עם ההתפתחות הכלכלית בארצות הברית. באותה תקופה, הטייקונים היו אילי הון בתעשיות העוסקות בניצול אוצרות טבע, במיוחד בתחום הנפט והתחבורה. במאה העשרים, עם הקידמה הטכנולוגית, התרחבה רשימת הטייקונים לתחומי תעשייה נוספים כגון ספנות, פיננסים ומדיה כתובה.

עסקים, טייקונים ומה שביניהם

הטענה הרווחת והמוצדקת בקרב האזרחים, מתייחסת לרמת הריכוזיות חסרת הפרופורציות. 1% מאוכלוסיית העולם שולטת בכ-40% מהעושר העולמי. זהו נתון כמעט בלתי נתפס והוא משקף אי שוויון קיצוני, כלכלי וחברתי. מצב כזה מעמיד את המשקים בפני סוגיות כלכליות מורכבות. ריכוזיות כה גבוהה משפיעה על יציבותה של המערכת הפיננסית ועל הפעילות הכלכלית במשק. זאת משום שהן השליטה והבעלות על הפירמות, הן שווי השוק שלהן וההשפעה על רווחת הציבור, מותנים בקשרים ובאינטרסים בין הפירמות, באסטרטגיה ובטעמים של אותו מיעוט שולט.

מחקר שנערך על ידי חוקרים במכון הפדרלי השוויצרי לטכנולוגיה בציריך , בדק את מערכות הקשרים של 43,000 תאגידים בינלאומיים ואיתר קבוצה קטנה יחסית של חברות, בעיקר בנקים, המחזיקים בכוח לא פרופורציונלי של הכלכלה העולמית. המחקר מצא 1,318 חברות, אשר לכל אחת מהן היו קשרים לשתי חברות ומעלה, ובממוצע היו קשורות ל-20 חברות אחרות. 1,318 החברות החזיקו באופן קולקטיבי באמצעות המניות שלהן במרבית חברות הייצור והטכנולוגיה, המייצגות 60% מההכנסות העולמיות. מנועי הצמיחה של החברות בשנים האחרונות היו ברכישת חברות נוספות וכך הלכו וגדלו קבוצות אחזקה אדירות מימדים, כשבראש הפירמידה עומד הטייקון, בעל 20-30 חברות, שאחריו חיזרו הבנקים והגופים המוסדיים. המערכת תמכה בטייקון ועודדה אותו להמשיך לגדול.

נדמה שמקסום הרווח הוא העומד לנגד עיניהם של הפירמות ובעליהן, וזאת תוך התעלמות מטובת הצרכנים. יתרון הגודל הוא מונח מרכזי בכלכלה ואכן, בשנים האחרונות היו אלו העסקים המשפחתיים והקטנים שנפגעו והתכווצו על חשבון צמיחתם של קונגלומרטים וקונצרנים אדירי מימדים ושל רשתות ענק בכל תחומי הצריכה. שוב, השיטה הכלכלית ומבנה המשק נתפסים ככאלו הדורסים את האדם ואת העסק הקטן.

אלא, שקשה לקנא בעסק או במוצר או בשיטה הכלכלית בכללה. הרבה יותר קל להאשים, לכעוס ולקנא באדם העומד מאחוריהם על כך שהוא מרוויח מהשיטה הקיימת. זו הסיבה לתשומת הלב המרובה לה זוכה סוגיית הטייקונים, הן מצד האזרחים והן מצד מומחים שהתבקשו להמליץ על דרכים להבריא את הכלכלה ובו זמנית להקטין ולו במשהו את אי השוויון הקיצוני בכל מדינה ומדינה.

אני אשם שאני טייקון?

נניח שאחד נולד נסיך, והאחר נולד כבן לגנן המלך. שניהם ילדים קטנים, אך האחד הוא בן מלך, והשני בן הגנן. האם האדם אשם בתנאים שנולד לתוכם? כל אדם מקבל בהתאם לתנאי הפתיחה שנולד לתוכם חוגים, הכשרות, לימודים וכולי. כיצד ניתן לקבוע מי מוצלח ומי לא? ישנם אנשים מוצלחים מתוקף תכונותיהם, ואחרים שנולדו למשפחות בהן קיבלו ירושה גדולה, או שהגיעו להונם בכוחות עצמם וביושר. גם המזל ממלא כאן תפקיד. אם צורת ההתעשרות של האדם מקובלת על פי הנורמות של החברה האנושית, אי אפשר לבוא אל האדם בדרישות שיחלק את כספו ורכושו או שיוותר עליהם. הרי הוא שילם מיסים ונתן לחברה כל מה שמגיע לה על פי חוק. כיצד אפשר לדרוש צדק חברתי ובה בעת לבוא אל אותם עשירים ששילמו מהונם על פי חוקי החברה, ולהגיד להם שיש להם יותר מדיי? ניתן, למשל, להטיל עליהם שיעורי מס גבוהים יותר, או לטפל בהקטנת הריכוזיות במשק, אך מכאן ועד קריאות פופוליסטיות להפשיט אותם מנכסיהם ולחלקם להמונים – המרחק גדול. זה צדק חברתי? ממש לא.

ביקורת מוצדקת כלפי הטייקונים

הביקורת כלפי הטייקונים משקפת את הביקורת על ההקצנה שחלה בשיטה הקפיטליסטית הקלאסית, שהפכה יותר ויותר קיצונית ואי שוויונית. היא אפשרה את תרבות הצריכה ואת ההתמכרות לצריכה, כפתה עלינו אורח חיים סיזיפי ולחוץ ולא סיפקה לבני האדם את האושר המובטח. מחקרים פסיכולוגיים מראים שאנשים שמתרכזים בערכים חומריים נוטים לסבול מרמות גבוהות של חרדות ודיכאון[1] הטייקונים הפכו לסמל לאי-השוויון הזה ומזוהים כאחד הגורמים להנצחתה של השיטה הקיימת. הניאו-ליברליזם שקידש את האינדיווידואליזם, את התחרות החופשית וכן התערבות ממשלתית קטנה ככל האפשר בכוחות השוק, הוא שאפשר לטייקונים למצות את היתרונות הטבעיים שלהם ולהגדיל את הונם וכוחם. הטייקונים לא מהססים לפעול, כמו כולם, כדי למקסם את תועלתם הפרטית. אך כשמיליארדר מעסיק רבבות עובדים המרוויחים שכר מינימום, הדבר מעורר התקוממות. החברות שבבעלות הטייקונים אינן אלטרואיסטיות, הן עושות הכול כדי להרוויח יותר ולעיתים מנצלות את היתרון שלהן ואת כוחן המונופוליסטי להעלאת מחירי מוצרים. הנפגעים העיקריים מהאינפלציה הם כידוע השכבות החלשות. החברות שבבעלות הטייקונים לא מהססות לנצל את כוחן לכפות הסכמי התקשרות, המקפחים את הלקוחות ועוד. הם גם אינם מהססים להשתמש בקשריהם עם גורמי שלטון לטובתם הפרטית במלחמתם, באמצעות לוביסטים, ביוזמות שמטרתן להגביל את כוחם והשפעתם. תאוות הבצע איננה מאפיינת רק את הטייקונים, אך להם יש גם את הכלים לממש אותה והם לא היססו לעשות זאת.

המשבר העולמי פגע בעולם העסקי בכלל ובטייקונים בפרט. מרבית הפעילות העסקית שלהם "ממונפת", היינו ממומנת באשראי שקיבלו מהבנקים או מהמשקיעים המוסדיים. כשהעסקים שרכשו הטייקונים באשראי לא יכלו לשרת את החוב שבאמצעותו נרכשו, לא היססו הטייקונים להצהיר כי לא יוכלו להחזיר את מלוא חובם וביקשו השתתפות בנזק מצד הבנקים ומצד המשקיעים המוסדיים המשקיעים את כספי הפנסיה שלנו.

בטווח המיידי, צעד זה הסב נזק רב לאזרח הקטן, בעוד הטייקון יצא אומנם חבוט, אך לא לגמרי. אולם הלוליינות הפיננסית של הטייקונים עולה להם ביוקר, בדימוי ציבורי בעייתי ויצרה לגיטימציה לצמצום משמעותי של כוחם, באמצעות רגולציה ולחץ ציבורי. חלקם, עוסקים בפעילות פילנתרופית ענפה, אולם היא נתפסת כ"עלה תאנה" או כבטלה בשישים, ביחס לעושרם וכוחם ולנזק המיוחס להם. סגנון החיים הראוותני, שסיגל לעצמו האלפיון העליון, מעורר קנאה או סלידה, אך לא משאיר אף אחד אדיש.

ביקורת שאינה מוצדקת כלפי הטייקונים

יש מידה רבה של קנאה וצביעות בעוינות כלפי הטייקונים וברצון לראות אותם מתפרקים מנכסיהם. אנחנו אוהבים לשנוא את הטייקון, כי אני איני טייקון. ככל הנראה, לו הייתי טייקון, הייתי מגן בחירוף נפש על השיטה הכלכלית והחברתית המאפשרת היווצרותם של טייקונים. גם החלום האמריקאי להצליח "בגדול", ניזון מסיפורי סינדרלה של בני מהגרים או אדם מהמעמד הנמוך, שהפך במו ידיו לטייקון. התקווה להגשים את החלום האמריקאי, היא שמאפשרת את הפירמידה הצרה של הון-שלטון בארה"ב, המדינה המצויה במקום הראשון בעולם ברמת אי-השוויוניות במשק.

בנוסף, הקריאות לפגוע משמעותית בהונם של הטייקונים ובעסקיהם, עלולות לחזור כבומרנג אל אלו שחרטו על דיגלם את המלחמה בטייקונים. אותו טייקון מספק מקורות הכנסה לעשרות עד מאות אלפי אנשים. אם הוא ייפול, ייפלו איתו כל הגורמים התלויים בו. יש צדק רב בדרישה לחייב את הטייקונים למכור חלק מעסקיהם כדי להקטין את הריכוזיות במשק, אך האם התמודדו המומחים עם השאלה איך ינהג מי שירכוש את עסקיהם? האם הוא יהיה הוגן יותר כלפי הציבור? הניסיון מראה שהתשובה איננה חד משמעית. לעיתים הרוכש דווקא מעלה את מחירי המוצרים ומפטר עובדים, כדי להציג רווח גדול יותר אשר ישרת את החוב שנטל למימון הרכישה.

מתחילים להתבלבל? מצוין. כי סוגיית הטייקונים איננה עניין של שחור לבן.

בעולם הגלובלי המקושר, התלות ההדדית אינה פוסחת על הטייקונים

על הצדק או חוסר הצדק של המערכת הזו אפשר להתווכח, אך המצב הקיים מעיד על כך שמרבית האוכלוסייה תלויה באופן הדוק בטייקונים. עלינו להבין שאנחנו נמצאים במערכת כלכלית אחת, בה אנחנו תלויים זה בזה. המערכת לבטח אינה אופטימאלית וברור שלקונספירציות ומניפולציות של גורמי כוח ואינטרס פרטיים יש משקל רב בחסרונותיה. אך אי אפשר להתעלם ממנה. צעקות על יצירת צדק חברתי באמצעות "שבירת" הטייקונים יפעלו רק לרעת החברה, והראשונים שיסבלו מכך יהיו העניים.

מבט מעמיק על טענה "חברתית" זו מראה חוסר חשיבה והבנה של המערכת הכלכלית. אם לדוגמה כולנו נפסיק לקנות ברשתות הגדולות ונחזור לקנות במכולות השכונתיות, אותן רשתות יפטרו את הפועלים ולאותם הפועלים לא יהיה כסף לקנות אפילו באותה המכולת. חובה עלינו להבין שכל המערכות קשורות אחת בשנייה. במערכת כלכלית-חברתית המבוססת על ערבות הדדית אסור להכריח מישהו "לוותר" על כספו. כפייה מנוגדת לחלוטין לרוח הערבות ההדדית. אם הוויתורים הנדרשים מצד הטייקונים לא יעשו בהסכמתם ולא יתווסף אליהם חינוך לנורמות חדשות ולערבות הדדית, יוחמר המצב הקיים ותופר את האמנה החברתית הרחבה והמוסכמת המכונה ערבות הדדית. פתרון כפוי ופופוליסטי יפגע במקורות ההכנסה שלנו. מדוע? אמנם לאותו טייקון יש מיליארד דולר בעוד מרבית פועליו מרוויחים שכר נמוך, אך לפחות יש בידיהם הכנסה, התלויה ברצונו ובכישרונו של הטייקון. הטייקון ואחרון הפועלים בפס הייצור, קשורים זה לזה. אומנם בתלות א-סימטרית, אבל אם נפגע באחד, ייפגע גם השני.

הפיתרון, לא רבולוציה אלא אבולוציה

כולנו יודעים כי זו לא חכמה לצאת לרחובות ולצעוק שצריך לשבור את הכול. אם נעשה כך, רק נחריף את המצב. הרי מהרס אף פעם לא יוצא דבר טוב. המהפכה הבולשביקית ברוסיה ודוגמאות רבות אחרות, הן הוכחה לכך. תביעות קיצוניות מהטייקונים יגרמו להם או למלט את עצמם למדינות החפצות ביקרם ובהונם, או להסכים לוויתורים קוסמטיים, מס שפתיים, כדי להרגיע את הציבור. כך או כך, זו אינה התוצאה הרצויה.

שינוי לטובה יכול לבוא רק מבנייה הדרגתית מחדש של היחסים בינינו ושל המערכות הכלכליות והחברתיות הנגזרים מהם, המלווה בהסברה ובחינוך העם. אנחנו צריכים לעבור מהמצב הנוכחי למצב הרצוי בצורה הדרגתית. כלומר, אסור לשבור את כוחם של הטייקונים בצורה אנרכיסטית ובלתי אחראית. רק שינוי תודעתי וערכי יביא למצב שוויוני יותר של יחסי ערבות הדדית בינינו, לרבות הטייקונים. כל שינוי שיבוא בכפייה או במהפכה, דינו להיכשל. זהו שינוי שלא הולם את כללי המשחק המתבקשים מהעולם הגלובלי והמקושר שבו כולנו חיים יחד כיום. הטיפול בבעיות הנלוות לריכוזיות הגבוהה במשק ולכוחם האדיר של הטייקונים צריך להיעשות בשלום, בשלמות, בצעדים יפים וטובים, לא במהפכות.

הכול מתחיל בהסברה, בחינוך ובהשפעת הסביבה

ההפגנות המתפשטות ברחבי העולם, הקריאות לצדק חברתי בשילוב נזקים מוכחים לכלכלה ולחברה כתוצאה מריכוזיות יתר במשק, מאי שוויון קיצוני ומעוצמה לא מרוסנת של טייקונים – יצרו על ממשלות לחץ לפעול להקטנת הריכוזיות ו"תופעת הטייקונים". פיתרונות כלכליים מסורתיים כוללים חיזוק פונקצית ההגבלים העסקיים והרגולציה, שינויים מבניים במשק, צמצום השליטה של הטייקונים, הטלת מיסים נוספים על האלפיון העליון ועל מותגי יוקרה וכדומה.

ספק רב אם יש בהמלצות אלה כדי לצמצם את הנזקים שייגרמו למשק מהמלחמה בטייקונים, בדיוק כפי שספק רב אם ההמלצות תיושמנה במלואן או בחלקן. אין לזלזל בעוצמת ההשפעה שיש לטייקונים על מקבלי ההחלטות. בנוסף, ספק אם אותן המלצות שיוחלט ליישמן, ישרתו את מטרתן ויביאו להקטנת התחרותיות במשק, להקלה ביוקר המחייה, להקטנת הפערים הכלכליים והחברתיים ולתחושה של צדק חברתי שנדרשת על ידי כל.

מדוע? כיוון שמדובר בצעדים כלכליים ורגולטורים מסורתיים מ"ארגז הכלים" הישן, בעוד העולם התקדם למערכת גלובלית ומקושרת בה כל אחד מאיתנו תלוי בהכרח זה בזה, כולנו קשורים זה לזה במערכת קשרים ההולכת ומתהדקת. העולם הגלובלי מייצר בעיות חדשות המורגשות בנו כמשבר בגלל הפער שנפער בין היחסים הנוכחיים בינינו, המבוססים על תחרות ואגו, לבין אלו המתבקשים מפרטים המהווים חלק ממערכת אחת, קשורים ותלויים זה בזה. לכן, המפתח לשינוי מרצון, בהסכמה וסביב שולחן עגול, הוא בהסברה רחבה ובחינוך. במערכת כזו, איך ייתכן שננצל מישהו אחר? איך ייתכן שמישהו יזיק לזולתו? הרי בכך הוא פוגע בעצמו. חינוך להתחשבות, לדאגה הדדית, לסולידריות חברתית שכה נחוצה לנו ולערבות הדדית ירגיע מייד את בעיית הטייקונים.

שינוי כזה אפשרי רק באמצעות הסברה רחבה, שימוש מושכל בכלי התקשורת וחינוך שישפיע על כל אחד ואחד, יחזק את החשיבות של הערבות ההדדית וייתן חומר דלק שיגרום לאדם, בין אם הוא טייקון או לא, לתרום כמיטב יכולתו לרווחת החברה והמדינה.

מצד אחד, הציבור יבין שהם בשר מבשרו ושתרומתם למשק ולחברה משמעותית. מצד השני, הטייקונים יחלו להתנהג באחריות כלפי החברה והסביבה, יסכימו בחפץ לב לשינויים המתבקשים בשיטה הכלכלית החדשה, הכוללים חלוקה שוויונית יותר של המשאבים הכלכליים. פיתרון כזה, המבוסס על שינוי תודעתי במסגרת חינוך לערכי ערבות הדדית, הוא היחיד שייצור פיתרון אופטימאלי, יציב ובר קיימא.

טייקונים בכלכלה החדשה – מטייקון כלכלי לטייקון חברתי

ראשית, חשוב לציין, כי במערכת כלכלית חברתית המבוססת על ערבות הדדית בעולם הגלובלי והמקושר, יש זכות קיום גם לטייקונים. השוויון המתבקש במערכת אחת הרמונית, הוא שוויון יחסי וסגולי, איש איש לפי צרכיו ובהתאם לתרומתו לחברה. אם איש עסקים מרבה לטוס לחו"ל וזקוק למטוס פרטי כדי להתנהל ביעילות ולספק פרנסה לעובדיו הרבים, יהיה לו מטוס פרטי. אם מנהל רשת בתי מלון מרבה לארח אורחים מחו"ל וזקוק לסוויטה יוקרתית, אחת כזו תוקצה לו. אלו לא מותרות, אלא כלי עבודה הכרחיים מהם נהנית, בעקיפין, החברה כולה.

במובן זה, הטייקון לא יחוש שניטל ממנו היתרון הכלכלי, אלא בדיוק להיפך. גם בחברה בה השוויון הסגולי, הכלכלי-חברתי, הוא ערך עליון, יהיו כאלו שיצטיינו וירוויחו יותר. השאלה היא מה הם ירוויחו? מיליארדים בבנק? לא ראינו שאלו עזרו להם במשבר הנוכחי, לא הוכח שהם גרמו להם להיות מאושרים, אפילו להיפך. "חומר הדלק" החדש שלהם, זה שיספק להם מוטיבציה להמשיך ולפעול, גם בחברה שיש בה שוויון כלכלי יחסי, יתבסס על הערכת החברה כלפיהם וכלפי תרומתם לרווחה הכללית. מנגנונים שיוקמו כדי לפרסם את תרומת הטייקונים לחברה ואת הכרת התודה כלפיהם, יבטיחו זאת.

בנוסף, חלוקה שוויונית של ההכנסות אינה פעולה צודקת ואם תונהג נזקה יהיה רב מתועלתה. מכאן הצורך לשמור על שוויון יחסי, שייתן מענה לא רק לצרכי הקיום הנורמלי של כל אדם, אלא יבטא גם את המאמץ שהשקיע ואת תרומתו לחברה. שוויון מוחלט ושרירותי בהכנסות יגרום לנזקים חברתיים וכלכליים רבים. לאדם רצון טבעי לקבל סיפוקים ושכר, גשמי וחברתי, על עבודתו. הכנסה שווה לכולם תפגע במוטיבציה ותביא לעלייה דרסטית באחוזי הדיכאון. האדם הרי תמיד מודד את עצמו כלפי האחרים.

כשנחיה כולנו בחברה שחרטה על דגלה את עקרון הערבות ההדדית, ישתנה סולם הערכים של הטייקונים: מרצון לשלוט ולמקסם תועלת על חשבון הצרכנים, לערכים חדשים שיתרמו לרווחת החברה. אילי ההון יקבלו הערכה מהסביבה לא בשל סגנון החיים הראוותני, סמלי הסטטוס או מגוון האפשרויות הבלתי מוגבלות כמעט העומדות בפניהם, אלא בשל תרומתם לסביבה, לחברה ולמדינה.

השימושים שתעשה החברה בכישרון וביכולת ייצור ההון של הטייקון, לטובת רווחת הכלל, הם שיהפכו את הטייקון החברתי למסופק. ממש כמו במשפחה אחת גדולה, בה המפרנס העיקרי נהנה מתרומתו לקיומה ולרווחתה של כל בני משפחתו.

חלום או מציאות

הקיום ההרמוני שתיארנו נראה רחוק ולא מציאותי. המשבר העולמי הנובע מהתהום שנפערה בין אופיים התחרותי והאינדיווידואלי של מערכות החיים הנוכחיות, לבין אלו המחויבות במדויק מקיומנו במערכת גלובלית ואינטגרלית, יאיץ את תהליכי השינוי. אז נבין שהרפלקס המותנה שלנו להיאחז בשיטה הקיימת למרות שנכשלה, לא משרת את האינטרסים שלנו וכי יש לנו הזדמנות לבנות מציאות יפה, הרמונית ויציבה, שבתוכה יישמר מקום של כבוד לטייקון החברתי.

--------------------------------------------------------------------

[1] Kasser, T. (2002a). The highprice of materialism. Cambridge, MA: MIT Press