ראשי

טיפול בבעיית האבטלה

העלייה באבטלה צפויה להימשך ולהגיע לשיעורים שלא היכרנו בעבר.

מדובר בפצצת זמן כלכלית וחברתית.

טיפול נכון במובטלים יכול להפוך למנוף אדיר להתקדמות אישית ולאומית.

העבודה היא חיינו?

ב-200 השנים האחרונות הפכה העבודה להרבה יותר מאמצעי להתפרנס, לגדל ילדים, לנהל אורח חיים נורמלי ולחסוך לעת זקנה. מקצועו של אדם, מקום עבודתו, תפקידו, הכנסתו, הכלים המקצועיים שברשותו – כל אלו, ופרמטרים נוספים רבים שיש להם זיקה לאדם העובד, הפכו לרכיב מרכזי בחיי האדם. העבודה היא חלק משמעותי ממרכיבי הדימוי העצמי שלנו ומהאופן שבו אנו נתפסים בעיני החברה. העבודה היא גם מסגרת חברתית, היא אינדיקציה למידת הצלחתנו האישית בחברה והיא הפכה לערך מרכזי שאנו מתחנכים על פיו מהגיל הרך. אחת השאלות הנפוצות שילדים נשאלים, היא מה ירצו להיות כשיהיו גדולים. ב-100% מהמקרים התשובה שלהם קשורה למקצוע כזה או אחר. מדוע הילדים מגבילים את תשובתם לשאיפות מקצועיות? האם להגיע למקצוע כלשהו זו פסגת השאיפה האנושית? לא תמיד זה היה כך.

עד לא מזמן הייתה העבודה דרך להתפרנס ולספק את הצרכים הבסיסיים של האדם. לא פחות, לא יותר.

עם המהפכה התעשייתית הפכה העבודה לערך מרכזי בחיינו, והתהליך הואץ אקספוננציאלית ככל שהקפיטליזם התבסס והתפתח. ב-30 השנה האחרונות, בעידן הניאו-ליברליזם שקידש את ערכי החומרנות, התחרות והאינדיווידואליזם, מספר שעות העבודה של האדם המודרני גדלו באופן משמעותי, כשאליהן נלווה גם לחץ נפשי רב (Work related Stress). רבים מכנים תופעה זו כ"עבדות מודרנית". מעגל הקסמים הזה, שבו אנו עובדים יותר ומרוויחים יותר, אך גם צורכים יותר ומצויים בלחץ מתמיד שנזקיו החברתיים, המשפחתיים והבריאותיים הם מוכחים, נתפס אצלנו כצורך קיומי.

בנוסף, המוסכמה שהעבודה היא דרך חיים, הרבה יותר מאמצעי להתפרנס, בשילוב קידמה טכנולוגית, יצרו במדינות המערב מגזר שירותים אדיר מימדים ומנופח. התעשייה המסורתית והחקלאות נדחקו לשוליים, בעוד סין ומדינות מתפתחות נוספות הפכו ל"אסם הייצור" של העולם. גם ל"תרבות הצריכה" המוגזמת, שהפכה לאחד המאפיינים העיקריים של העידן המודרני, תרומה משמעותית לתהליכים אלה. עוד נחזור לכך בהמשך המאמר.

כשאנחנו "נזרקים" מהמרוץ, כשמפטרים אותנו, אנו ממהרים לעשות הכול כדי לחזור לעבודה ומהר, לאותו מעגל קסמים סיזיפי. מדוע? זה הרבה יותר משאלה של כסף. האבטלה היא שם נרדף לכישלון.

מרכזיותה של העבודה בדימוי העצמי שלנו ובהערכת החברה והמשפחה כלפינו, מגדירה את תופעת האבטלה כהרסנית. האדם מאבד לא רק את פרנסתו, אלא גם את כבודו העצמי ואת מעמדו החברתי.

המשבר הכלכלי העולמי מורגש היטב בשוק העבודה

אחד הנזקים העיקריים של המשבר הכלכלי העולמי הוא העלייה באבטלה. המשבר מתבטא בחולשה בביקושים, בירידה בצריכה הפרטית, בסגירת מפעלים ועסקים ובצעדי התייעלות מצד מעסיקים. כל אלו משפיעים מיידית על שוק העבודה. לא רק שמספר המובטלים עולה, אלא יש גם ירידה במספר המשרות המוצעות במשק. כלומר, קשה יותר למצוא עבודה ובמקביל, תקופת האבטלה הולכת ומתארכת. חלק מהמובטלים נפלטים משוק העבודה לחלוטין וחדלים מלחפש עבודה.

ראשי ה-OECD וארגון העבודה הבינלאומי פרסמו לאחרונה אזהרה המצהירה כי מספר המובטלים ב-20 הכלכלות החזקות יוכפל ל-40 מליון איש עד סוף 2012, וכבר כיום מספר המובטלים בעולם מוערך בכ-200 מיליון איש. נתון זה מתקרב לשיא שנרשם בתקופת השפל הגדול בשנות ה-30 של המאה הקודמת.

בארה"ב למשל, שיעור האבטלה בשנה האחרונה נע בין 9% ל-10% ונחשב לגבוה בקנה מידה היסטורי. באירופה, במיוחד במדינות ה- PIIGS, שיעורי האבטלה הם דו-ספרתיים ונמצאים בשיאם.

התופעה חמורה במיוחד בקרב הצעירים. על פי ממצאי הדו"ח האחרון (אוקטובר 2011) שסוקר את התפתחות מגמות האבטלה בקרב הצעירים שהתפרסם במסגרת ILO (International Labor Office מטעם האו"ם), שיעור המובטלים הצעירים הכלל-עולמי הוא כ-12.6% בממוצע ומסתכם בכ-75 מיליון צעירים ללא עבודה. בספרד, למשל, שיעורי האבטלה בקרב צעירים אקדמאים עולה על 40% והוא במגמת עלייה. חוסר התקווה, הקשיים הכלכליים והמחאה המתפשטת ברחבי העולם הם פצצת זמן חברתית וכלכלית.

השלכות המשבר המחריף בכלכלה העולמית מערערות את החוסן הכלכלי-חברתי ואף את יציבות המשטר במדינות רבות. אזרחים שאיבדו את חסכונותיהם ואת עבודתם מתחילים לאבד את האמון בממשלתם וביכולתה לספק להם ביטחון כלכלי בעתיד. בעיצומה של אי הוודאות הגלובלית, החיבור ביניהם במסגרת המחאה וההפגנות, מספק להם נחמה ומייצר דינמיקה מסוכנת, המתבטאת בהפגנות הולכות ומתגברות.

אך לא זו בלבד. התלות ההדדית הגלובלית גורמת לכך שפיתרונות פיסקליים ומוניטריים מסורתיים למשבר בכלל ולבעיית האבטלה בפרט, אינם יעילים. כתוצאה מכך החוב הלאומי התנפח לממדים מסוכנים, המגבילים את האפשרויות להמשיך ולספק פיתרונות למצוקות הכלכליות והחברתיות.

במציאות שכזו, שיעורי האבטלה צפויים לעלות באופן דרמטי. המצוקות יולידו מחאות חברתיות ואלה יהוו סכנה אקוטית ליציבותן של מדינות ושל המערכת הבינלאומית כולה.

האם הגידול בשיעורי האבטלה הפיך?

המשבר הכלכלי מתבטא בין השאר בהתכווצות של התעשייה, הן במגזר היצרני והן במגזר השירותים המנופח, כמו גם בהתכווצות של הביקושים במשק, של נתוני סחר החוץ, של הצריכה הפרטית, של שווקי המניות ברחבי העולם ושל אינדיקטורים כלכליים רבים נוספים. גם במגזר הציבורי צפויים פיטורים, בעיקר בגלל שהממשלות נדרשות להפעיל תוכניות חירום ובמסגרתן, לקצץ בהוצאותיהן ובמספר עובדי המדינה.

בניגוד למחזוריות הרגילה בפעילות הכלכלית והפיננסית, שהתאפיינה מאז ומתמיד במשברים שאחריהם באו תקופות גאות וחוזר חלילה, המשבר העולמי הנוכחי שונה בתכלית השינוי. המשך התפתחות האנושות לקראת מערכת גלובלית ואינטגרלית אחת, לקראת רשת אחת של קשרים הולכים ומתהדקים בכלכלה ובחברה ולקראת תלות הדדית מוחלטת בין כולנו, אינו מוטל בספק. זהו תהליך בלתי נמנע של שינוי, שחוקרים רבים מזהים אותו ועוסקים בו. אם נשכיל להתאים את היחסים בינינו ואת כל מערכות החיים הנגזרות מהם, לרבות את הכלכלה והחברה, לשינויים המתרחשים בעולם הגלובלי-אינטגרלי, נוכל להגיע לאיזון עם חוקי המערכת החדשה. שיווי המשקל החדש טומן בחובו יתרונות רבים, אלא שחלקם נתפסים בעינינו כיום כהתפתחויות שליליות, אולי אפילו קטסטרופליות.

הירידה בצריכה איננה זמנית, גם לא התכווצות הפעילות התעשייתית. שתיהן מחויבות המציאות ומשקפות חזרה לנורמליות, לאחר עידן הצריכה המוגזמת ונזקיה הרבים. הכלכלה העולמית הנוכחית, זו התחרותית, האגואיסטית, המניפולטיבית, שנכשלה, תסיים את תפקידה מעל במת ההיסטוריה, ותחזור למימדיה הטבעיים, חזרה לכלכלה מאוזנת. התכווצות ענפי התעשייה, השירותים, המסחר והמגזר הציבורי מחויבת המציאות אף היא.

כל המערכות הכלכליות שיצאו מכלל שליטה ב-30 השנים האחרונות, בהן שלט הניאו-ליברליזם הקיצוני, יחזרו למימדיהן הטבעיים, לגודל הפונקציונלי הנדרש במטרה לספק לכל המין האנושי את כל הדרוש לו לקיום ברמה "נורמלית" וזאת באופן שוויוני, צודק והרמוני.

בהרצאה בשם "לדמיין כלכלה שעובדת", בכנס זוכי פרס נובל לכלכלה באוקטובר 2011 סיפק פרופ' ג'וזף שטיגליץ נתון מעניין, לפיו "בשל התקדמות טכנולוגית ועלייה בפריון העבודה במדינות מפותחות, 3% מכח העבודה בלבד מועסקים בחקלאות ומסוגלים לגדל ולייצר מזון המספיק למלא את כל הצרכים, אפילו של מדינה שבה רווחת השמנת ייתר".

בכלכלה מאוזנת, אין צורך ב-90% מועסקים, גם לא ב-50%. די ב-20% מועסקים בחקלאות, תעשייה ושירותים חיוניים, כדי לספק את כל צרכי הקיום הנורמלים של החברה האנושית. מדובר איפוא בשינוי מבני של הכלכלה העולמית, לא באפיזודה חולפת.

בכל הקשור לאבטלה, המשמעות של החזרה לכלכלה ולצריכה מאוזנות, היא הצטרפות של מאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם למעגל המובטלים. אם נאמץ את התוכנית הגלובלית לטיפול במובטלים, המוצעת במאמר זה, יסתבר כי השינוי שמתרחש הוא מבורך ויש ביכולתו להאיץ את התפתחותנו ואת השינוי בקשרי הגומלין בינינו, כך שיתאימו לעולם הגלובלי והמקושר אליו התפתחה האנושות, בו כולנו תלויים זה בזה בכל תחומי החיים.

אם לא נשכיל לטפל בתופעת האבטלה ההמונית, היא עלולה להגיע למימדים מפחידים ולערער מדינות ומשטרים ולהפוך לקטסטרופה בקנה מידה עולמי.

הסטטיסטיקה לגבי מספר המובטלים "משקרת"

זאת ועוד. בפועל, שיעור הבלתי מועסקים בארה"ב ובאירופה גבוה באופן משמעותי מהמספרים המדווחים. שיטת המדידה המקובלת אינה מביאה בחשבון אנשים שאינם מחפשים עבודה מבחירה, או כאלה שהתייאשו מלחזור למעגל המועסקים. העובדה שאנשים אלה אינם נספרים במסגרת "כוח העבודה" מפחיתה באופן מלאכותי את השיעור המחושב של "ההשתתפות בכוח העבודה", המוגדר כיחס בין כוח העבודה לבין כלל האוכלוסייה בגיל העבודה (בדרך כלל בגילאים 15-64). ברוב המדינות, גם מי שעובד במשרה זמנית או חלקית, אפילו של שעה בשבוע, נחשב למועסק. יש עיוותים רבים נוספים בשיטות המדידה המקובלות של האבטלה, רובן ככולן מטות את התוצאה כלפי מטה. ההבדל בין "האבטלה האמיתית" לבין זו המתפרסמת שונה ממדינה למדינה, אך זה לא יהיה מוגזם לקבוע כי שיעורי האבטלה בפועל גבוהים ב-25%-50% מהנתונים הרשמיים.

התכווצותה של הפעילות הכלכלית בעולם בשל המשבר הכלכלי והחזרה לכלכלה מאוזנת, רק מאיצים את המשבר בשוק העבודה. מדובר אפוא במגפה עולמית אקוטית, הצפויה להמשיך ולהתפשט בקצב מהיר ולהגיע לסדרי גודל שאינם מוכרים לנו מהעבר. זו לא סתם פצצת זמן חברתית. הפתיל שלה כבר הוצת והוא לא ארוך.

המשבר והאבטלה הגבוהה עלולים לאיים על יציבותן של ממשלות ומשטרים ולעבור לפסים אלימים

נראה כי העלייה בשיעורי האבטלה מדאיגה את הממשלות ומקבלי ההחלטות. ראשית, בשל נזקיה החברתיים והכלכליים, כפי שהם תופסים אותם לשיטתם. המדינה שואפת להחזיר את המובטל למעגל המועסקים בהקדם האפשרי ומוכנה לשלם לו לתקופה מוגבלת קצבה בסיסית. אף אחד לא שואל את עצמו מהו אורח חיים בריא ומאוזן של האזרח במדינתו? האם זה נכון לעודד אותו למצוא עבודה במהירות ולחזור ל"מרוץ העכברים"? מי בדיוק מרוויח מזה? שנית, אוכלוסייה לא מרוצה לא תצביע בעד המפלגה או הנשיא שבשלטון והחושים המפותחים של הפוליטיקאים קולטים זאת היטב. שלישית, יש חשש שההפגנות והמחאה החברתית, השקטות כיום, יהפכו לגל אלים, לאומני וקיצוני שישטוף את העולם. סימנים ראשונים לכך ראינו בצרפת, בבריטניה, באיטליה ובארצות נוספות.

כשברקע "אביב העמים הערבי", במסגרתו שליטים מודחים או נשחטים, ודם רב נשפך ברחובות, גורמת האבטלה וחוסר היכולת של מקבלי ההחלטות להקטין את מימדיה, לדאגה רבה ולחשש מן העתיד, גם בקרב ממשלות וכלכלנים במדינות המערב.

תוכנית חירום אלטרנטיבית לטיפול באבטלה

האבטלה הגואה והתחזיות הפסימיות לעתיד, הופכות את האבטלה לבעיה הדורשת התייחסות דחופה ומיידית, גבוה מאוד בסדר העדיפות הלאומי.

פצצת הזמן הכלכלית-חברתית הזו הורסת משפחות, מגדילה את אי השוויון, מפצלת ומפלגת את החברה וכאמור, עלולה להידרדר לאלימות ולחוסר יציבות חברתית ושלטונית.

גם מדינות שהכלכלה שלהן עדיין "חזקה", יטיבו לעשות אם יאמצו את התוכנית שתוצג בפרק זה. התלות ההדדית בין כלכלות ושווקים פיננסיים בעולם הגלובלי והמקושר, לא משאירה ספק שהמשבר יתפשט ויפגע גם בהן. גרמניה כדוגמה, קשורה בטבורה לגוש האירו והמשבר בגוש זה פוגע בה כבר עתה, עם פוטנציאל הידרדרות משמעותי. גם בישראל נתוני הייצוא נחלשים ומשקפים את התלות בשווקי חו"ל.

כל אדם חייב להכיר בכך שבמערכת גלובלית ואינטגרלית סגורה, ב"כפר הקטן", גורלו תלוי ביחסו כלפי אחרים. קשרי גומלין המבוססים על דאגה הדדית, סולידריות חברתית, איזון בצריכה ובתחרות ושיתוף פעולה והרמוניה – הם כורח המציאות בימינו. יוצא אפוא כי המציאות הכאוטית והמשברית הנוכחית מחייבת שינוי במודעות בקרב כל אזרחי העולם. צריך ללמד את האזרחים לחיות בתוך הרשת החדשה הזאת של קשרי גומלין אחרים והמחויבים בינינו. חייבים לדעת איך להסתדר בה, איך להתאים את עצמנו אליה. אחרת, האדם יישאר הפוך במהותו לאותה רשת קשר בינינו, זו המתחייבת מהתלות ההדדית בינינו. כל עוד הפער הזה קיים, המשבר, הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית והעולמית, הוא עובדה מוגמרת ואף צפוי להחריף.

לשם כך, תנועת הערבות מציעה מנגנון חירום לאומי ליישום דחוף ומיידי, שמטרותיו:

• להכניס את המובטלים למסגרת לימודית קבועה (יפורט להלן) שתוגדר כ"תעסוקה"; כל מי שישתתף בה לא יחשב מובטל, לא בסטטיסטיקה ולא מבחינת הסטטוס החברתי שלו.
• הענקת מלגות: גובה המלגה יאפשר קיום בכבוד, בכפוף להשתלבות במסגרת הלימודית. הזכאות למלגה מותנית בהשתתפות בתוכנית הלימודים. הכינוי המעליב "דמי אבטלה" יפנה מקומו למלגה, המעידה על המסלול החינוכי שבו משתתף העובד. לסמנטיקה הזו ישנה חשיבות רבה.

גובה המלגה ייקבע על ידי המדינה בהתחשב בצרכים ההכרחיים של העובד ומשפחתו, במטרה לאפשר להם קיום נורמלי.

• מטרה חשובה נוספת היא מניעת בטלה, מרמור ויציאה המונית לרחובות. כמו ש"העבודה הרגילה" של האדם מהווה עבורו מסגרת חברתית, כך גם עבודתו במסגרת החינוכית החדשה. מסגרת זו תקל מאוד לא רק על המצוקה הכלכלית והחברתית, אלא גם תבטיח את סדר היום הבריא, תמנע בטלה, או הידרדרות לחיי פשע ולהתמכרויות למיניהן. אדם הלומד במסגרת החינוכית תמורת מלגת קיום ממשלתית, יחשב כמי שמצא עבודה. העבודה שלו היא ללמוד ולרכוש כישורי חיים, הבנה על המציאות החדשה ואיזה שינוי היא מחייבת את בני האדם לעבור, כדי גם להתקיים בכבוד וגם להתפתח אישית וחברתית, לקראת חיים בערבות הדדית בין כל בני האדם. עובד כזה, המשביח את ההון האנושי שלו ומקבל מלגה וחש שהמדינה דואגת לעתידו, לא ייצא להפגין ברחובות.
• מתן כלים מעשיים להשתלבות מחודשת במעגל העבודה (יפורט להלן).
• שדרוג הסטטוס החברתי של מעמד "המובטל", מ"פליט" המערכת לאדם המצוי בתהליך בריא של "הרחבת" כישוריו החברתיים והמקצועיים.
• העמקת ההזדהות עם המדינה והלכידות החברתית, גם בעיתות משבר. הבנת המשבר וסיבותיו תמנע את הוויכוחים והמחלוקות, תגדיל את הלכידות החברתית ואת ההזדהות עם מוסדות המדינה ותיצור דינמיקה של שינוי, מתוך תחושת הזדהות והבנה של השינוי הנדרש בכל הרמות ותחומי החיים.

תכני הלימוד במסגרת החינוכית

תכני מסגרת הלימודים הקבועה למובטלים שנקלטו בה כעובדים, יכללו בין השאר:

• לימודי כלכלת משק בית שיאפשרו קיום מכובד במסגרת האפשרויות שמקנה מלגת הלימודים למובטלים. חוסר האיזון בתקציב המשפחתי הוא תופעה גלובלית המאפיינת את המעמד הנמוך ואף את המעמד הבינוני גם בימים כתיקונם. המטרה היא לאמץ הרגלי חיים שיאפשרו לעובד לחיות בכבוד ובהתאם לאפשרויותיו. קורסים וסדנאות כאלו קיימים כיום והצלחתם מוכחת.
• לימוד כישורי חיים בתנאי חוסר ודאות, לרבות: הדרכים לשמירה על המסגרת המשפחתית; הורות; מתן כלים פסיכולוגיים לשמירה על היציבות המנטאלית; העצמת כישורים חברתיים. בנוסף, הלומד ירכוש כלים שיסייעו לו לתפקד בסביבה הכלכלית והחברתית הקרובה שלו, כשהדגש יהיה על ההשלכות של המשבר על חייו.
• הרחבת אופקיו של האדם לגבי ההשלכות של הקשרים ההולכים ומתהדקים בין הפרטים, הפירמות והמדינות על חיי היומיום ברמה הפרטית, הלאומית והבין-לאומית. כל אדם יצטרך להבין שבעולם הגלובלי, כולנו – האזרחים, הטייקונים וקובעי המדיניות – נמצאים באותה סירה. הלימוד יכלול הסבר מערכתי על הסיבות למשבר העולמי ועל השפעתו על חיי כל אחד ואחד מאיתנו. הבנת הקשרים ההדדיים והתלות שלא ניתן לנתק אותה בין הפרטים, הפירמות, המדינות ובמערכת הבינלאומית כולה, והשינויים המתבקשים מכך באופי היחסים בין בני האדם, בצורה בה הם מתקשרים, משתפים פעולה ומתפקדים בחיי היום יום.
• הקניית הכישורים החברתיים הנחוצים לקיום יציב ורגוע בעולם מקושר וגלובלי: סולידריות חברתית, התחשבות בזולת ובסביבה, צריכה מאוזנת ועוד. הסבר על השינוי המתבקש שהוא מחויב המציאות, במסגרות הכלכליות והחברתיות, בארגונים עסקיים, במקומות העבודה, במערכת החינוך, בחיי המשפחה וכולי. המסגרת ההסברתית והחינוכית תניח את הבסיס לשינוי פנימי באדם ובעקבותיו – לשינוי היחסים בין בני האדם, מתוך הבנה של המציאות הגלובלית והמקושרת שהעולם נמצא בה, מיחסים המבוססים על אינדיווידואליזם, תחרותיות, אגואיזם ומקסום התועלת האישית, ליחסים המחויבים מהתלות בין כל חלקי המערכת האנושית. יחסים של שיתוף פעולה, דאגה הדדית, התחשבות בצרכי הזולת, צריכה מאוזנת וערבות הדדית.
• הכשרת עובדים כמדריכים במסגרת החינוכית הממשלתית.

כל התכנים יועברו בצורה חווייתית, באמצעות הפעלות חברתיות, סימולציות, עבודה בקבוצות, משחקים, חידונים, יצירת תכני מולטימדיה ועוד. אין מדובר בלימוד הפרונטלי המסורתי.

הפעלת התוכנית - היתרונות למדינה:

• יציבות שלטונית ומערכתית. השלטון לא ייתפס כאדיש או ככזה העושה את המינימום, אלא ככזה הרואה בבעיית האבטלה ופיתרונה מטרה עליונה, ומשקיע בכך משאבים רבים, בעיקר בפיתוח ההון האנושי והמיומנויות החברתיות של האזרחים.
• הגדלת תחושת ההזדהות עם המדינה ושיפור במצב הרוח הלאומי. תוך כמה חודשים מרגע הפעלת התוכנית, יתפתח במסגרתה ממש דור חדש, אחר. דור שלא ייצא למהומות, שיודע מה הסיבה למשבר ומדוע איבד את עבודתו, שמבין את חוקי העולם הגלובלי והמקושר ואת השינויים הנדרשים בכל אדם ובחברה האנושית.
• אופטימיות היא כוח אדיר: ההכרה כי אנו צריכים להגיע לכלכלה מאוזנת, לא צרכנית אלא רציונאלית ולערבות הדדית בינינו, מגלמת בתוכה חזון כלכלי וחברתי אופטימי. דור כזה יראה מול עיניו שגשוג כלכלי, שגשוג מדיני, חברתי, ובריאותי, חיי משפחה בריאים ועוד. אופטימיות כזו תאפשר גם למדינה להיערך לשינויים ולפיתרונות ברי קיימא למשבר, מבלי ששעון החול הפוליטי או החברתי יתקתק ויגרום לה לפעול בחופזה ולשלוף פיתרונות מן המותן.
• חיסכון במשאבים: מימון המסגרת החינוכית החדשה, תשלום המלגות לעובדים והגדרת הלימודים כעבודה, יעלו אומנם כסף, אך גם יחסכו כסף ומשאבים רבים. ממשלות רבות נוטות להשקיע בתשתיות ובפרויקטים לאומיים בעיתות משבר. סכומי העתק המושקעים בתשתיות הלאומיות נחשבים להשקעות מחוללות צמיחה בעתיד ומועסקים בהם עובדים רבים. עלות ההשקעה בתשתיות (כבישים, רכבות וכדומה) גבוהה בהרבה מעלותה של תוכנית החירום הלאומית שהצענו. ההשקעה בתשתיות לא תפתור את הבעיות האמיתיות שהעולם הגלובלי והמקושר מציב בפנינו. הנזקים הכלכליים של האבטלה הסמויה, הן במגזר הפרטי ובמיוחד במגזר הציבורי, הם עצומים. המגזר הציבורי, במיוחד באירופה, צפוי להתכווץ משמעותית. קליטת המובטלים למסגרת החינוכית החדשה ותשלום המלגות, זולים יותר מעלות העסקתם וכמובן, מועילים ממנה.

עלות ההעסקה של עובד במגזר הציבורי, שבמרבית המדינות הוא מנופח ויש בו אבטלה סמויה בהיקפים גדולים, גבוהה ויכולה לממן את מלגות הקיום הבסיסיות של 4-5 מובטלים. הגידול הצפוי באבטלה והקיצוצים במגזר הציבורי "יחסכו" כסף שיושקע בהקמתה ואחזקתה של המסגרת החינוכית הממשלתית. מסגרת זו תכשיר את אלו שנפלטו ממעגל העבודה ותקל עליהם את המעבר לאורח החיים החדש.

יתרונות התוכנית למובטלים

בהפעלה מיידית ונרחבת של התוכנית טמונים יתרונות רבים עבור מי שאיבד את מקום עבודתו. החל מהיכולת לפרנס את משפחתו, דרך רכישת כישורי חיים וכלים לניהול התקציב המשפחתי, דרך שיפור הסטטוס החברתי והדימוי העצמי שלו ועד לרכישת ידע ומיומנויות חברתיות המתאימות לשינויים ההכרחיים בכל אדם, ביחסים ובאופי ההתקשרות בין בני האדם ובמסגרות הכלכליות והחברתיות עקב התלות ההדדית בינינו, בעולם הגלובלי והמקושר. הבנת "התמונה הגדולה", ההשתייכות למסגרת החינוכית המציידת את האדם בכלים להשתלב בעולם החדש והסביבה החברתית התומכת, כל אלה ינסכו אופטימיות ותקווה לעתיד. במקביל ייווצר אורח חיים מאוזן יותר בין עבודה (לימודים) לבין משפחה, קהילה וחברה.

נטרול פצצת הזמן החברתית

בשורה התחתונה, קשה לנו להפנים כי תהליך העלייה באבטלה לא הגיע לשיאו והוא צפוי להימשך ביתר שאת ולהגיע למספרים שאינם מוכרים לנו מן העבר. המערכת הכלכלית והחברתית הנוכחית לא תוכל להתמודד עם ההשלכות של אבטלה דו-ספרתית גבוהה. התוכנית המוצעת תאפשר לאזרחים ולמדינה גם יחד להסתגל למצב החדש, וזאת בצורה הדדית והדרגתית. תכני הלימוד הייחודיים ימנעו מהפכות ואלימות ויאפשרו קיום נורמלי, בדרך לשינוי קשרי הגומלין בין בני האדם, כמתבקש מאותה תלות הדדית שהמשבר הנוכחי חשף. השינוי יתבטא גם בכלכלה אחרת ומאוזנת, תחת מטריית הערבות ההדדית, שתאפשר לא רק סיפוק צרכי הקיום הנורמליים של האדם, אלא גם איכות חיים, סיפוק, הרמוניה ומבנה חברתי וכלכלי יציב לאורך זמן.

בהסתכלות קדימה, סביר להניח שיהיו רבים שיבחרו להצטרף לתוכנית המוצעת מרצונם החופשי ולא מכורח הנסיבות. יש שיבחרו בה גם כדרך חיים. עודף כושר הייצור בעולם והקידמה הטכנולוגית, במקביל לחזרה לכלכלה מאוזנת-נורמלית, יאפשרו קיום מכובד לכל אזרחי העולם. במידה ומרביתם יבחרו לחיות באותה מסגרת לימודית ומיעוטם ימלא את פונקציות החקלאות, התעשייה, המסחר והשירותים ההכרחיים לקיומנו, תתאפשר רוטציה בתפקידים האלה. העיקר שהפוקוס לא יהיה על חומרנות ותחרות. הוא יעבור לקיום נורמלי והכרחי לצד התפתחות אישית וחברתית, קשרי ערבות הדדית והרמוניה בין כל בני האדם ובינם לבין הטבע.