ראשי
ערבות הדדית כפיתרון פרקטי?
לא פעם עולה השאלה האם עיקרון הערבות ההדדית הוא פיתרון פרקטי לבעיות החברתיות והכלכליות, עימן מתמודד העולם.
על כך שהמשבר הכלכלי והפיננסי הוא גלובלי, אין מחלוקת
המשבר הכלכלי והפיננסי מעסיק כלכלנים ומקבלי החלטות ברחבי העולם.
כמעט בעל כורחם חלחלה להכרתם העובדה שמדובר במשבר גלובלי, פועל יוצא של עולם שהפך לגלובלי ומקושר, בו כל אדם ומדינה תלויים, משפיעים ומושפעים מכל האחרים, חלקים מרשת גלובלית אחת, חלקה גלויה חלקה סמויה, של קשרים כלכליים, פיננסיים וחברתיים ההולכים ומתהדקים.
התלות הכלכלית בין המדינות אינה מאפשרת לאף מדינה בודדת, גם לא לאלו שלעת עתה הכלכלה שלהן מצטיירת כאיתנה, כמו גרמניה, ישראל, ברזיל, סין ואחרות, להתחמק מההשלכות של המשבר העולמי ומתופעת "אפקט הפרפר", המביאים את המשבר הכלכלי אל פיתחן.
סין, לדוגמה, חווה האטה בקצב הצמיחה, כיוון שהצרכנים העיקריים של תוצרתה, בארה"ב ובאירופה, נתונים במשבר כלכלי כבד הפוגע בין השאר בצריכה הפרטית וברמת החיים.
דוגמה נוספת היא גרמניה. הכלכלה החזקה באירופה עלולה להיפגע קשות מקריסתה הצפויה של הכלכלה היוונית ומתגובת השרשרת הצפויה בהמשך במדינות ה- PIIGS (פורטוגל, איטליה, אירלנד,יוון וספרד) ובאירופה כולה.
"ארגז הכלים" הכלכלי המסורתי לטיפול במשבר לא הוכיח את עצמו
נשיאים, ראשי ממשלות, שרי אוצר ונגידים של בנקים מרכזיים ברחבי העולם עסוקים מאז 2008 בניסיונות להבריא את הכלכלה ואת השווקים הפיננסיים הגלובליים.
שלא במפתיע, נשענו כל תוכניות הסיוע, ההבראה והתמריצים הכלכליים שננקטו ברחבי העולם על אסכולה כלכלית אחת, ותיקה ומוכרת, הגורסת שהפיתרון למשבר מצוי בשילוב של הרחבה מוניטרית (הפחתה של הריבית במשק) והרחבה פיסקלית (גידול בהוצאות הממשלה והזרמת סיוע לכלכלות) וזאת במינונים שונים ממדינה למדינה:
הרחבה מוניטרית מתבטאת בעיקר בהפחתה של הריבית המוניטרית, בהנחה שהגדלת היצע הכסף במחיר זול תעודד את הפעילות העסקית ואת הצריכה הפרטית במשק וכפועל יוצא גם את הצמיחה והתעסוקה.
הרחבה פיסקאלית מבית מדרשו של קיינס, משמעותה העמקת ההתערבות הממשלתית בפעילות הכלכלית, באמצעות הגדלת ההוצאה הציבורית, הזרמת כספים למשק, הקלות מס ותמריצים ממשלתיים נוספים. הגדלת הגירעון הממשלתי כדי לעודד את הפעילות הכלכלית, נתפסת כרע הכרחי ומכוונת לאותם מקומות בהם כשלו מנגנון "היד הנעלמה" וכוחות השוק החופשי.
משתמשים בפיתרונות מוכרים לטיפול בבעיות חדשות
שתי בעיות עיקריות מאפיינות את הניסיונות הכושלים לחלץ את הכלכלות מהמשבר הכלכלי הגלובלי:
הראשונה – כולם מבוססים על אותה פרדיגמה ומשלבים הרחבה פיסקאלית ומוניטרית.
הביסוס הכלכלי-מדעי של התיאוריה הכלכלית הנוכחית הונח בתחילת המאה ה-20 ולא השתנה הרבה מאז, בעוד המערכת הכלכלית והפיננסית במאה ה-21 שונה בתכלית השינוי. תהליך הגלובליזציה הואץ בקצב אקספוננציאלי ועימו גם הסיכויים והסיכונים הפיננסיים שהלכו וגדלו, על רקע התפתחות הידע, הטכנולוגיה, תאוות הבצע והזמינות הגבוהה של כסף זול, המשמש כלי לספקולציות ולהנדסה פיננסית. האחרונה היא שאפשרה את בועת הסב-פריים בארה"ב שהתפוצצה ב-2008 והאיצה מאוד את המשבר ברחבי העולם.
המומחים מתקשים להעריך נכון את הסיכונים הכרוכים במערכת פיננסית מורכבת וגלובלית כזו, בעיקר בשל המרכיב האנושי והרצון להרוויח כמה שיותר, כמעט בכל מחיר. לתיאוריות הכלכליות הקלאסיות אין יכולת להתמודד עם הבעיות החדשות עימן מתמודד העולם. יחסי הגומלין בין השווקים הפיננסיים לכלכלה הריאלית ולפעילות של החברות, רק מסבכים את התמונה ומקשים על מציאת פיתרון מתאים מסל הפיתרונות המוכר לנו.
השנייה – הריצה החפוזה לפיתרונות "פרקטיים". פרקטי, זה לכאורה שינוי במשהו שניתן למדוד, לכמת, לראות "תכל'ס" בשטח. הציפייה היא לשינויים בגודל התקציב, בריבית, בחלוקת המשאבים בין המגזרים השונים, בגובה המס, בחוסר האיזון שבין מיסים ישירים ועקיפים, בתוכנית הלימודים בבתי הספר, בסיוע לנזקקים, בסיוע לרוכשי או שוכרי דירות והרשימה עוד ארוכה.
על רקע המשבר העולמי ונזקיו, הכמיהה לפיתרונות פרקטיים מובנת. אולם ללא הבנה מעמיקה של הסיבה למשבר ושל השינויים הנדרשים בקשרי הגומלין בין בני האדם, במציאות הגלובלית והאינטגרלית בה כולנו תלויים זה בזה, אין סיכוי שאוסף הפיתרונות הפרקטיים לכאורה, יוכח כאפקטיבי. להיפך.
הטיפול הפרקטי במשבר העולמי נכשל כישלון חרוץ
אוסף של פיתרונות פרקטיים, חסרי תקדים בהיקפם הכספי ובאופיים, שנקטו ממשלות ובנקים מרכזיים ברחבי העולם במשך שלוש השנים האחרונות, לא הניב את התוצאה הרצויה. המשבר הנוכחי בכלכלה העולמית, מודל 2011, הוא לא רק המשכו הטבעי של משבר 2008, אלא גדול ומאיים ממנו. כל תוכניות החירום והחילוץ הגרנדיוזיות מאז 2008, לא רק שלא צלחו, אלא החמירו את המשבר בכך שמנעו מאיתנו לטפל בשורשיו ונטעו בנו תקוות שווא. התוכניות הללו הסתפקו בניסיון להתמודד עם הסימפטומים של המשבר בלבד.
ארה"ב: הצעדים ה"פרקטיים" שננקטו מאז 2008 ונכשלו:
השקת 2 תוכניות סיוע לאומיות בהיקף חסר תקדים:
אובמה חשב שאם יזרים 700 מיליארד דולר לכלכלה האמריקאית, ילאים בנקים, יפחית מיסים ויתמוך בתעשיות במשבר, הוא יפתור את המשבר. גם הרגולציה על השווקים הפיננסיים הוחמרה מאוד כדי לטפל בלוליינות הפיננסית חסרת הרסן שזירזה את התפוצצות הבועה ב- 2008. תוכנית הסיוע הראשונה (2008-2009) נכשלה.
ב-2010 הושקה תוכנית תמריצים שנייה, גדולה מקודמתה, על בסיס אותם עקרונות, של הגדלת הגירעון הממשלתי והזרמת כספים למערכת הפיננסית, לחברות ולמשקי הבית. גם תוכנית זו נכשלה.
והנה בשלהי 2011 השיק אובמה תוכנית תמריצים שלישית, ממוקדת בשוק העבודה בארה"ב, באמצעות תמריצי מס, בהיקף של 450 מיליארד דולר.
במקביל למאמצי הממשל, פועל גם הבנק המרכזי בארה"ב (ה- FED) לתמוך בכלכלה, והפחית את הריבית ל-0% מתוך אמונה, המבוססת על חוקי הכלכלה המוכרים, שאם יפחית את הריבית ל- 0% וישמור אותה נמוכה לאורך זמן, המשק האמריקאי יצא מהמשבר. ובכן, הריבית אפסית כבר 3 שנים! והמשבר הכלכלי-חברתי מוסיף להתפתח. גם ה-FED השיק שתי תוכניות ענק של תמריצים מוניטריים הכוללות רכישה בהיקף חסר תקדים של 70% מהנפקות האג"ח הממשלתי האמריקאי, ללא הועיל.
אירופה: הצעדים ה"פרקטיים" שננקטו מאז 2008 ונכשלו:
גם באירופה הפחית הבנק האירופאי המרכזי את הריבית בגוש האירו, ללא הועיל.
גוש האירו הקים קרן סיוע אירופאית, בהיקף של מאות מיליארדי אירו, למדינות החלשות בגוש. הקרן התקשתה לגייס כספים מחברותיה, הדרישה לרפורמות והתנאים שהיא מציבה בפני המדינות הזקוקות לסיוע הם קיצוניים עד כדי כך שהציבור באותן מדינות עלול להתמרד. בשלהי 2011, עקב חשש קונקרטי לפשיטת רגל של יוון ולהסלמה דרמטית בעקבותיה, של המשבר ברחבי אירופה ובעולם, הוגדל משמעותית היקף הקרן ללמעלה מטריליון אירו. ההסכם הושג לאחר חילוקי דעות נוקבים בין המדינות בגוש האירו. מומחים רבים מעריכים שגם זה לא יספיק לפתור את בעיות החוב הריבוני של אירופה. לכל היותר, זה ידחה את הקץ וגם זה – לא בהרבה.
גם קרן המטבע הבינלאומית התגייסה לסייע לאירופה והקציבה לכך תקציבים גבוהים.
מדינות רבות באירופה החלו "להדק את החגורה" במטרה להקטין את הגירעון ולעמוד בתנאי קבלת הסיוע הכספי מקרנות הסיוע. הקיצוצים בהוצאות המדינה פגעו ביכולת של המדינה להעמיד את הכלכלה על הרגליים ולסייע לאזרחים. ובעצם הקיצוצים בהוצאות מחמירים את המצב בכל מדינה. לפנינו כדור שלג במדרון תלול ואין פיתרון באופק. שלמותו ואחדותו של גוש האירו נמצאים בסכנה ברורה ומיידית.
האם הצעדים ה"פרקטיים" הניבו את התוצאה הרצויה?
גוש האירו, אשר אמור היה לספק ערבות הדדית בין חברות הארגון, על סף התפרקות בשל אפקט דומינו כלכלי שהחל ביוון ומתפשט במהירות לאיטליה, ספרד, פורטוגל וממנו לכלכלות החזקות של צרפת וגרמניה. האבטלה גבוהה מאוד, בדרך כלל בשיעור דו ספרתי. בספרד, למשל
שיעור האבטלה גבוה מ-20% ובקרב צעירים אקדמאים הוא מגיע לכ-45%. חברות ומדינות ריבוניות קרובות לחוסר יכולת להחזיר חובות והמחאה החברתית נגד תוכניות הצנע הממשלתיות – כל אלו מעידים על גודל השבר באירופה.
בארה"ב, האבטלה והחוב הלאומי מרקיעי שחקים, הפעילות הכלכלית מקרטעת ומתקשה להתאושש ומחירי הבתים ממשיכים לרדת. לראשונה הופחת דרוג האשראי המושלם של ארה"ב וכל שווקי ההון בעולם משלמים על כך מחיר יקר, הפוגע בכיס של כל אחד מאיתנו. תקרת החוב הממשלתי הורחבה לאחרונה, אולם כדי שלא להמשיך ולהגדיל את הגירעון, כל סיוע ממשלתי נוסף, או הקלות מס, חייבות להיות מלוות בקיצוצים בתקציב או בהעלאות מס בסעיפים אחרים. קו האשראי הבלתי מוגבל שהיה לנשיא ארה"ב לטיפול במשבר אזל. מעתה עליו לקצץ ולהדק את החגורה. זה נכון לטווח הארוך, אך פוגע ביכולתו לחלץ את הכלכלה האמריקאית המקרטעת מהמשבר הנוכחי. המערכת הפוליטית מפולגת וחבוטה, ממדי העוני בעלייה והצריכה הפרטית, מנוע הצמיחה של הכלכלה האמריקאית, מתקשה להתאושש. נראה כי כלכלת ארה"ב הגיעה למבוי סתום.
היכן שארה"ב ומרבית ארצות אירופה נכשלו, ישראל הצליחה, לכאורה. המיתון של 2008 הפך לצמיחה מרשימה בשנים 2010 ו-2011 והאבטלה הגיעה לשפל של כל הזמנים.
אך זו אשליה בלבד. ההתאוששות הכלכלית "דילגה" על שכבות רחבות באוכלוסייה ואי השוויון הכלכלי-חברתי גדל בהתמדה. תופעה זו היא שעומדת בבסיס הדרישה לצדק חברתי.
הייצוא הישראלי לחו"ל, המהווה כ- 45% מהתוצר, נפגע כתוצאה מהמשבר הכלכלי-פיננסי בעולם. התלות הישראלית בחו"ל מדגימה כי בעולם הגלובלי-אינטגרלי, אין כלכלה חזקה ככל שהיא, שהמשבר הכלכלי לא יתן בה את אותותיו.
מה הלאה? הכל מתחיל ונגמר ביחסים בין אדם לאדם
"המשבר הגדול הוא לא רק בכלכלה אלא גם במדע הכלכלה" (פרופ' ג'וזף שטיגליץ, אוג' 2011).
אחרי למעלה מ-3 שנים של ניסיונות כושלים להבריא את הכלכלות ואת השווקים הפיננסיים ברחבי העולם, האם לא הגיע הזמן לבחון את התפיסה עצמה ואת הכמיהה לפיתרונות פרקטיים ומוכרים?
המשמעות של הכישלון המהדהד של כל תוכניות הסיוע והחילוץ מחד גיסא ועוצמתו של המשבר הכלכלי והפיננסי העולמי מאידך גיסא, היא שצריך לאמץ בדחיפות פרדיגמה שונה. סל הכלים הנוכחי לפתרון המשבר נכשל עד כה ודינו להיכשל גם בעתיד, כל עוד אינו מותאם לרשת החדשה שב-20 השנים הפכה למערכת כלכלית-חברתית גלובלית שבה כולם תלויים אחד בשני.
אם נתאים את המערכת הכלכלית והפיננסית לאותה רשת קשר כלכלית-חברתית בינינו, אם מדע הכלכלה יתאים את עצמו ויקבל מאפיינים של כלכלה אחרת, של כלכלת הערבות ההדדית, אז יימצאו גם הכלים החדשים לפיתרון המשבר הגלובלי.
חוסר ההצלחה בטיפול במשבר העולמי הביא רבים להסכים כי הסיבה האמיתית למשבר היא במישור היחסים בינינו. רבים מסכימים עכשיו שנדרש שינוי ערכי-תודעתי, מיחסים המבוססים על שיווי משקל כוחני, במטרה למקסם את התועלת האישית או הלאומית, לסולידריות ולכידות חברתית בין כולנו. הקשר בין בני האדם הוא הנושא שעל סדר היום הציבורי והוא זה הדורש תיקון והתאמה, לחוקי העולם הגלובלי והמקושר. הכלכלה והביטחון נועדו לתמוך ולתחזק את הקשר הזה והם רק אמצעים לבסס את הקשר בין בני האדם, כלומר בני האדם יוצרים כלכלה ולא כלכלה יוצרת חברה.
הכלכלה איננה חוק טבע, היא תוצר של אנשים ומשקפת יחסים ואינטרסים ביניהם ולכן כדי לשנות את הכלכלה צריך לשנות תחילה את עצמנו ואת היחסים בינינו. כולנו יכולים להביא לשינוי בתפיסה הכלכלית-חברתית, וזאת על יד שנסכים שהערבות ההדדית תשמש כבסיס לשיטה הכלכלית-חברתית-חינוכית במדינה ובעצם בעולם כולו.
אין מחלוקת שהמצב הכלכלי-חברתי בעייתי מאוד והכמיהה לצדק חברתי היא הרבה יותר מאוסף של דרישות כלכליות. על פי אותו הגיון, גם הפיתרון חייב להיות מבוסס על יותר מחבילה כזו או אחרת של צעדים כלכליים, פרקטיים ככל שייראו.
מה מונע מאלו המזדהים עם רעיון הערבות ההדדית, אלו המבינים כי שורש הבעיה טמון במישור היחסים שבין אדם לחברו ובין המדינה לאזרחיה, להבין ששם בדיוק טמון גם הפיתרון לכל בעיותינו?
התשובה היא חוסר הבנה, כי השינוי התודעתי הזה, אליו כולנו אמורים להגיע באמצעות יצירת סביבה חברתית ותקשורתית שתסביר ותחנך לערך הערבות ההדדית, הוא הצעד הפרקטי ביותר שביכולתנו לנקוט ושבלעדיו אין תוכנית כלכלית או חברתית שתצליח.
פיתרון המבוסס על ערבות הדדית הוא הפרקטיקה היחידה שלא ניסינו
לאור הכישלונות של כל מה שאנו מכנים "צעדים פרקטיים" שנועדו לחלץ את העולם מהמשבר העולמי המאיים ושמוסיף להתפתח בקצב מבהיל, האם לא הגיע הזמן שנלמד את הלקח ונסיק את המסקנות הנכונות?
ברחבי העולם, שוקדים כיום ממשלות ומקבלי החלטות, וגם מומחים מטעם תנועות מחאה ומהאקדמיה על תוכניות חדשות לסיוע לכלכלה ולמצוקות החברתיות שהמשבר חשף והחמיר.
התוכניות עצמן מצטיירות כבשלות ורציניות יותר מאלו של 2008, ולכאורה הופקו הלקחים והוסקו המסקנות מהכישלונות המהדהדים בטיפול במשבר עד כה ומהמחאה החברתית ההולכת ומתפשטת ברחבי העולם.
אלא שכל הפיתרונות לוקים באותן בעיות: הם מבוססים על תפיסה כלכלית חברתית שאיננה תואמת את העולם החדש ואת הכלכלה החדשה שנגזרת מרשת הקשר הגלובלית ומהתלות ההדדית בין כולנו.
בנוסף, הם מתמקדים באותם צעדים "פרקטיים" שכבר נוסו ונכשלו בעבר ומתעלמים מהשינוי התודעתי, מההתאמה הנדרשת של המערכות הכלכליות והחברתיות לעולם הגלובלי החדש, מרמת הקשר שבין אדם לחברו ועד לקשר בין מדינות ומערכות כלכליות ופיננסיות גלובליות.
בעצם, רק דבר אחד חסר בהם, הדבר, ב-ה' הידיעה: ערבות הדדית, דאגה כנה אחד לשני והסכמה על תהליך קבלת ההחלטות, סביב השולחן העגול, מתוך תחושה שכולנו צריכים לסייע וגם לוותר זה לזה, ממש כמו במשפחה אחת. בלי השינוי התודעתי ההכרחי הזה, גם החבילה ה"פרקטית" החדשה, מוצלחת ככל שתהיה, דינה להיכשל.
הכלכלנים המובילים בעולם, זוכי פרס נובל, מבינים שהתיאוריות הכלכליות הפסיקו לעבוד ושהכלכלות המובילות בעולם עומדות בפני איום קיומי, או שוקת שבורה.
כדי להציל את כלכלת העולם, אנו אמורים לשנות את היחסים בינינו ליחסי ערבות הדדית. זהו צו השעה.
יתרונות הכלכלה המבוססת על ערך הערבות ההדדית
לכלכלה החדשה, תחת מטריית הערבות ההדדית, יש יתרונות רבים והיא היחידה שתאפשר צדק חברתי אמיתי ובר קיימא בין אדם לזולתו, בין המדינה לאזרחיה ובין מדינה למדינה. כלכלה כזו תהיה יציבה, תאופיין בצמצום משמעותי שייעשה בהסכמה, של פערים כלכליים וחברתיים ובירידת יוקר המחיה.
קל לנו לתאר את המערכת הכלכלית והחברתית בסופו של תהליך השינוי, שהמשבר העולמי מחייב אותנו לעבור, בשל חוסר ההתאמה של המערכות הנוכחיות לאותה רשת גלובלית של קשרים ותלות הדדית בינינו, אנשים ומדינות.
תחת מטריית הערבות ההדדית, הכלכלה והחברה יתאימו לאותה רשת קשר גלובלית. הבועות הפיננסיות והמרוץ האינסופי אחר רווחים ספקולטיביים יפנו את מקומם לכלכלה בריאה, מאוזנת וגלובלית, המבוססת על מערכות גלובליות של סחר, ייצור וצריכה, חלוקת עודפים ומשאבים, מערכות סיוע בינלאומיות ואורח חיים בריא יותר ותובעני פחות, בניגוד מוחלט ל"מרוץ העכברים" שבו אנו נתונים כיום.
הצריכה הפרטית תחזור לשפיות, במקום הצריכה המוגזמת הנשענת על מערכות משומנות של פרסומות ולחץ חברתי, שכל תכליתן לשכנע אותנו לצרוך מוצרים ושירותים שבעצם אינם הכרחיים עבורנו. חברה שתחייה על פי עקרון הערבות ההדדית והכלכלה הנגזרת ממנו, תתקיים בהרמוניה עם שכניה ובשותפות סחר הוגנת ומלאה עם העולם כולו. כספים ומשאבים יתפנו מתעשיות אמל"ח ומתקציבי ביטחון גדולים לטובת קידמה, רווחה וחלוקה צודקת של משאבים לאומיים, תקציבים וצדק חברתי אמיתי.
במקום תחרות שלוחת רסן בין חברות ומדינות, תבוא השלמה הדדית, לתועלת הכלל.
כאשר ניצור סביבה שתחנך לערכי הערבות ההדדית, הכלכלה תשתנה בהתאם
הבעיה היא בתקופת המעבר, בין המצב הנוכחי למצב העתידי שציירנו. קשה לנו לתאר איך תראה "כלכלת המעבר", מהשיטה הנוכחית שכשלה, לאותה כלכלה מאוזנת, הרמונית ופונקציונאלית, בעולם בו נחיה כולנו בערבות הדדית.
להבדיל, דווקא השיטה לשינוי היחסים בינינו לכיוון הרצוי, ברורה כשמש. המפתח לשינוי טמון בהסברה רחבה ובחינוך למבוגרים וילדים כאחד. עלינו ליצור סביבה תומכת שינוי, שתסייע לבני האדם להסתגל למציאות הגלובלית-אינטגרלית ולהגיע לערבות בינינו. כפועל יוצא מכך, ישמש עקרון הערבות ההדדית בסיס לכל המערכות העתידיות: המדינית, החברתית והכלכלית. מחקרים מהעת האחרונה מצביעים על כך שלסביבה השפעה קריטית על הערכים, על קוד ההתנהגות ועל הרגלי החיים שלנו. אם נשכיל לבנות סביבה כזו, נקבל תמונה ברורה יותר באשר למעבר המוצלח מהשיטה הכלכלית חברתית הנוכחית שהביאה אותנו למשבר הנוכחי, לשיטה החדשה, המבוססת על סולידריות, ערבות הדדית והרמוניה בין בני האדם, בינם לבין המדינה, בין מדינות במערכת הבינלאומית ובין האנושות לבין כדור הארץ והטבע. בהצלחה לכולנו.
