ראשי

עצמאות כלכלית

לאיזו מתנת יום הולדת זקוקה ישראל, כדי שכולנו נרגיש בפועל את הצמיחה ואת מצבה הטוב של כלכלת ישראל בהשוואה למדינות המערב?

• מאת: תומר אפלבאום - תושב פ"ת, נשוי ואב ל-3 ילדים, איש רנסנס שעוסק בפירסום, חשמלאות, גננות וכלכלה

תמיד אהבתי את יום העצמאות.

אני זוכר בתור ילד איך היינו מתאספים כל המשפחה המורחבת, עושים מנגל משותף, בשר טעים, שמש, משחק עם בני הדודים שלי...

השנים חלפו, הקמתי משפחה, אני עדיין אוהב להתאסף בעצמאות, לעשות מנגל, אבל הבנתי שבעיקר אני אוהב את ההרגשה של ה-ביחד, שאני עם המשפחה שלי, הילדים שלי, ההורים, שאני אוהב אותם, והם אותי, אהבה פשוטה, משפחתית.

וזה באמת כיף החג הזה, כל מדינת ישראל יוצאת לפארקים, מתאספים וחוגגים את הביחד.

אבל האמת? בזמן האחרון, חסר לי משהו בעצמאות הזו, משהו קטן. קשה לי בדיוק להגיד מה...

ללא ספק עשינו הרבה ב-66 השנים האחרונות.

הקמנו מדינה נגד כל הסיכויים, בסביבה, איך לומר... לא כל כך תומכת. ייבשנו ביצות, הפרחנו את המדבר, הקמנו חקלאות ותעשייה ולבסוף היי-טק שלא מבייש אף מדינה מערבית.

סבא שלי סיפר לי שכשהוא עלה לארץ, עוד היו מחלקים קרח למקרר על חמור – והיום? המקרר שלו מכין לו קרח בעצמו (גם מרוסק וגם קוביות).

נכון, אז יש קצת מינוס בבנק, וכל חודש יורדים באשראי תשלומים שאני כבר מזמן לא זוכר על מה אני משלם. אבל בתכל'ס, לא באמת חסר לי כלום, יש לי שפע של כל מה שארצה בקניונים ובחנויות. בבית יש לי מחשב, אינטרנט מכונת כלים ומכונת כביסה, כל מה שבן אדם צריך כדי לחיות טוב.

אני קורא בעיתון על כך שהכלכלה בצמיחה, והמדינה במצב יותר טוב יחסית לרוב העולם, אבל אני חייב לשאול האם הכלכלה בצמיחה לכולם? ומה זה אומר בכלל צמיחה? מה אכפת לי צמיחה או לא צמיחה, סך הכל אני רוצה שלא יחסר לי כלום, שיהיה לי אוכל להאכיל את המשפחה, מקום לגור בו, רכב, קצת זמן לבלות, דברים פשוטים. ויותר מזה אני רוצה בטחון, את העצמאות מהדאגה שמחר לא יהיה לי, שכשאני אהיה זקן אז גם לא יחסר לי, ושמחר הכלכלה לא תתחרפן ופתאום יחסר לי.

לימדו אותי שאני צריך ללמוד טוב, להשקיע, להסתדר בעבודה טובה, לעבוד קשה, ואז יהיה לי טוב, אז לא יחסר לי, אז אני אהיה עצמאי.

אבל אנחנו רואים היום שזה לא תמיד ככה, שאם לא נולדת בבית הנכון, לעדה הנכונה, במשפחה הנכונה, ייתכן שתצטרך להלחם על זה, וגם אז זה תלוי קצת במזל.

אני לא מבין למה זו צריכה להיות מלחמה.

מה זה משנה אם ההוא אשכנזי, וההוא ספרדי, אם ההוא רוסי או אמריקאי. למה ב"אח הגדול", אחד מנצח, וכל השאר מפסידים, ולמה מי שמנצח הוא זה שרומס את כולם?

ולמה טייקון זה או אחר עושה תספורת לבעלי האג"ח שלו בחברה אחת, בעוד שהוא מושך דיווידנד עתק מחברה אחרת.

לפעמים קצת חסרה לי ההרגשה הזו של הביחד, של המשפחה, כמו מסביב למנגל, הילדים שלי לא צריכים לריב מי יקבל בשר, אבא שלי (וגם סבא) יכולים להיות בטוחים שאני אדאג להם לבירה. כולם מבסוטים כולם מאותה משפחה, דואגים אחד לשני, בערבות הדדית, בלי קשר ל"מי יותר חזק", ל"מי יש יותר כסף בבנק", או כל דבר אחר.

הלוואי שהיינו ככה גם במדינה כולה, כמו משפחה מסביב למנגל, דואגים לכולם, בערבות הדדית, שלאף אחד לא ייחסר – כי באמת יש מספיק לכולם, ומה זה משנה כמה יש לך בבנק, או באיזה רכב אתה נוסע, אם אתה מנכ"ל או עובד פשוט.

כשנתקשר בינינו בערבות הדדית, כל אחד ידאג לכולם, שלאף אחד לא ייחסר, שלכל אדם תהיה קורת גג, שיהיה לכל אחד חם בחורף, וקריר בקיץ, שלכל אחד יהיה מה לאכול, גם אם הוא זקן, גם אם הוא שחור או צהוב או לבן. בערבות הדדית אני אדאג לכך שלא רק לי תהיה את חתיכת העוף שלי, אלא שלכל מי שמסביב למנגל לא ייחסר דבר.