ראשי

כאז כן עתה

אחרי שהצליח להרגיז את כולם באור כשדים, בעיקר את המלך הרם, הוא רץ וברח וחצה את הגבול לחבל חרן. כאן השמש טובה, החול מדברי גרוס דק מדגדג את כפות הרגליים, הרוח נושבת קרירה נוסיף עוד קיסם, ופתאום, מגיע מין זבנג כזה של טפיחה הגונה על העורף, וקול רועם קורא לו כמעט בתוך התנוך: "א-ח-י איפה אתה?!"

• מאת: נגה זמיר

"אה.. הנה, אני כאן" אברם מגמגם במבוכה לאיש בלתי מוכר, ובאינטואיציה מאוחרת מבין שזה פשוט מין דיבור כזה חורני, שככה נהוג במדבר.
הוא היה רוצה לבכות מרוב התרגשות, איזה געגועים לאווירה הזאת שכל כך חדשה לו, אבל הוא מרגיש בחוש שדמעות עם בחור שקורא לו "אחי" לא יבואו בטוב גם אם בא לו.

אז הוא מתחיל סתם ללכת לצדו, לפעמים מדלג, מושך באף לעצור ת'בכי. ואחי (זה שם הבחור שקרא לו "אחי") מלמד אותו על הדרך ביטויים של סלנג לוקאלי.
עולות באברם רשימות של חיבה מהולה ב... היא הייתה מהולה במשהו.
הוא יודע את זה על בטוח, אבל לא זוכר מה, אז הוא ממשיך להשתרך ליד ידידו בדממה.

טרם מספיק אברם לעמוד על טיב רגשותיו, ושני אנשים עוברים לפניהם רכובים על חמור קצוץ זנב. האחד מאבד את שיווי המשקל, נוטה על צדדיו, מושך את השני בכותונת אחריו, ושניהם מוצאים את עצמם בשלולית. רק שזה לא חורף עכשיו.
הם מתקפלים מצחוק, אחי ואברם, עד שדוקרת להם הבטן כאילו בלעו סכינים, אחר כך לפי איזו צפירה חשאית הם מרצינים ואומרים – "לא יפה, מסכנים".

לפיכך עוזרים החברים לחבר'ה להסתדר שוב על חמורם, ממשיכים בדרכם,
על אחד האוהלים המאובקים שנקרים, הם כותבים באצבע "עברו כאן אחי ואברם".

כך הם משוטטים עד שהלילה יורד על חרן, כוכבים מזנקים לרקיע כמו זיקוקים של יום עצמאות, ואחי ואברם מגיעים לאגם שנראה ממש כמו הכינרת. אבל קופי. הם עייפים ומסכמים שיעשו שם את הלילה, אבל קודם ייכנסו למקלחת. רק שהם נשארים יבשים כי הכינרת החורנית התייבשה עקב שנה שחונה לא מוצלחת.

והבוקר שוב מאיר, והשמש טובה, וחול מדברי גרוס דק מדגדג את כפות הרגליים. אברם מתעורר ראשון מטלטל את אחיו בכתף ואומר:
"מעכשיו אני אברהם, ואתה ואני אחי הולכים להיות עם, בסדר?".
"יאללה בסדר".

אוהל קם עוד באותו השבוע, אחי עוזר וגם שרה. (כשאין הרבה אורחים היא הייתה מנגנת גיטרה).
על האוהל המאובק הם חורטים באצבע "יש רק כוח אחד במציאות והוא נותן", תופסים עוברים ושבים, מספרים בדיחות על מיני מצבים, מרביצים בתלמידים את הסלנג החדיש, ועל הדרך מסבירים איך להתרומם מעל הטבע ולא להיות אגואיסט.
כאז כן עתה, יש כאלו שכן, מקשיבים.