ראשי

לשבת על מוחיטו בט' באב

מה זה המועד הזה ט' באב?

אני בדיוק מגיעה לביקור בישראל, והכול הולך להיות סגור. ממקום שבו כל חג הוא הזדמנות לעשות מבצעים וקניות (ארה"ב נכון), אני מגיעה לארץ האפשרויות המוגבלות, בדיוק במועד שלא היה לי מושג למה חוגגים אותו, כי בבית ספר הוא בדיוק נפל על החופש הגדול

אז התעצבנתי לי ככה באיזה מפגש ישראלים שבדיוק שבו מביקור בארץ. אבל אחרי המוחיטו השני, ישבתי לי בנחת. ביקור מזיע ביולי-אוגוסט, מדוזות, יתושים, לא הטריד אותי, אבל השיכר תמיד גרם לי לשאול שאלות קצת יותר עמוקות מקבב בפיתה ובדיוק הגיע אודי, הקבליסט שבחבורה. "אודי, למקובלים יש הסבר למה בט' באב סוגרים את כל בתי הבילוי בישראל?" הפצצתי את אודי שנייה לפני שנגס בסטייק.

לגבי למה סוגרים, דעתו כדעתי, אין כל טעם לכפות מנהגים דתיים על אנשים שלא מעוניינים בכך. אבל הוא דווקא נתן לי הסבר מחדש למדי לגבי ט' באב.
הוא התחיל ממזמן, מאברהם (אבינו) שגילה שיש כוח עליון אחד, ולימד את החבר'ה שהצטרפו אליו להיות דומים לכוח הזה שמהותו אחדות, אהבה. "כדי להיות דומים לו, פשוט, צריכים להתאחד מעל כל מה שמפריד ביניהם, לאהוב כאילו היו בני משפחה קרובים. והאיחוד ביניהם נתן להם מגע עם הכוח הזה של אהבה ונתינה ושפע", הוא תיאר בפשטות, "ופירוד ביניהם, הביא אותם לניתוק מהכוח הזה ולחורבן, גלות ושיעבוד".

עוד לפני שעיכלתי מה שאמר, אודי התעורר, "השיא של החיבור ביניהם הוא הכניסה לארץ ישראל ובניית בית המקדש", העיניים שלו נצצו, "זה שיא האיחוד הלבבי, שיא הרוחניות, שיא השיאים של אהבה ביניהם".

"ואז הוא חרב" ניסיתי להצטרף להתלהבות. "הוא לא חרב סתם" אמר אודי עם ביס של סטייק בפה. "הייתה לכך מטרה חשובה. את היכולת הזו לאהוב ללא תנאי, הם היו צריכים אז להעביר לעולם כולו, והם לא עשו זאת. האגו שלהם גדל והפריד ביניהם, והמצב הזה החליש אותם. העולם שהיה זקוק לרוחניות התחיל לבוא בטענות, לכעוס ולשנוא אותם".
"אתה יודע אודי, זה די דומה למצב עכשיו באוניברסיטאות פה בארה"ב, שונאים את ישראל לאללה, וזה כאילו לא ברור למה, כאילו לא משנה מה אנחנו עושים ונותנים לעולם, תמיד ישנאו אותנו". אמרתי ולגמתי בהשלמה מהמוחיטו הטעים...

"את צודקת" אודי גרם לי לחייך בגאווה כאילו אני תלמידה מבריקה. "לא מן הסתם האנטישמיות לא נעלמת. שונאים את ישראל מאז חורבן הבית ועד שהם ישובו להתאחד ולהזרים את היכולת הכי גבוהה לאהוב לכל העולם. בלי החיבור בישראל, הכוח לאהוב ללא תנאי, לא קיים בעולם".

"אבל כשאתה מסתכל על החברה הישראלית של היום, הרי היא מפוצצת באגו, היא מפוצצת בשנאה, היא מפוצצת בפירוד, בכל המערכות, המשטרה, הכול, כל מערכת שלא תיקח, כולה נרקבת בעיקר ממשחקי אגו ומשנאה הדדית הולכת ומתעצמת. כל אחד עושה לביתו, לא רואה בעיניים אף אחד חוץ ממנו. לתוך המקום הזה, שזה מערכת שמלאה בריקבון כזה שלילי, של יחסים הכי גרועים, אפשר לצרף לפי התפיסה שלך כוח הפוך, של התקרבות, של חיבור, של אהבה? זה נראה כאילו הדבר הכי רחוק שאפשר לדמיין. ישראל של היום היא הכי הפוכה ממה שהייתה אי פעם מהתמונה שאליה אתה אומר שצריכים להגיע". הוצאתי את כל מה שאני מרגישה בלי בושה והוספתי "וכשאתה מסתכל על כזו חברה, אתה חושב שהם יכולים להגיע לאיחוד, לאהבה?" עשיתי פרצוף לא מאמין. בטח, התלהב אודי, "דווקא הם מיועדים לזה".

"אבל אנחנו כאילו אטומים לזה, לא רגישים". לא יכולתי להאמין לו. "אטומים לזה, כן". אמר אודי. "את לא תמצאי יותר ממנו. ולכן הראויים ביותר. אם אנחנו מתאחדים הפעם, אנחנו נכסה את כל העולם. כמו מחור של סיכה, נעביר שפע לכל האנושות. כי העוצמה של האיחוד היא גדולה".

"רגע, מה אנחנו מעבירים?" לא הבנתי. "שפע, נהיה צינור של שפע" הוא ענה מסופק. "וזה מסדר לך את החיים האיחוד הזה?" בדקתי לרגע כדי להבטיח את עצמי. אודי התחיל לצחוק. "הכי מסדר, כי הוא מאזן לך את המינוס, לכן יוצא לך מערכת בהרמוניה".

נתתי לאודי לאכול ושקעתי במחשבות על העם הזה המופלא, המפולג כל השנה. נראה לי, שבמקום לסגור הכול בט' באב, אולי כדאי להיפגש, לשבת יחד, לשתות מוחיטו ולדבר על איך לחבר לבבות.