?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

תוכנית להעצמת העולה החדש בדרכו לקליטה נכונה בחברה הישראלית

תוכנית להעצמת העולה החדש בדרכו לקליטה נכונה בחברה הישראלית

התוכנית מספקת עולם עשיר של תוכן ישראלי מרתק בתחומי התרבות והחברה. לצד הקניית הידע החיוני הנותן לעולים מענה לשאלות המטרידות אותם ומלווה אותם בתקופת ההסתגלות.  

לפרטים
תנועת הערבות לאיחוד העם

תנועת הערבות לאיחוד העם

"תנועת הערבות לאיחוד העם" היא תנועה חינוכית-חברתית, א-פוליטית, שהציבה לה למטרה להעלות את ערך הערבות ההדדית למרכז השיח הציבורי בחברה הישראלית. אנו סוברים כי רק בדרך זו נצליח להתמודד עם האתגרים המורכבים בפניהם אנו ניצבים כחברה

אודות התנועה
תוכנית העשרה לשיפור מיומנויות חברתיות ותקשורת בין-אישית בקרב אסירים

תוכנית העשרה לשיפור מיומנויות חברתיות ותקשורת בין-אישית בקרב אסירים

עולמות התוכן והכלים הנרכשים בתוכנית ממשיכים ללוות את האסירים מעבר לתקופת שהותם בכלא, ומשפיעים לטובה על סיכויי השתלבותם בחברה הישראלית.

לפרטים
התמודדות עם בעיית הבדידות בגיל השלישי

התמודדות עם בעיית הבדידות בגיל השלישי

תקופת הקורונה הציפה אל מול עינינו עד כמה בעיית הקשישים הגלמודים חריפה, מהווה הפסד חברתי קשה ומצריכה פתרון חברתי עמוק ומיידי.

לפרטים
Frontpage Slideshow | Copyright © 2006-2011 JoomlaWorks Ltd.

ראשי

ישראלי - אבל גר בחוץ לארץ

"ברוכים הבאים לישראל נמל התעופה בין גוריון, השעה 7:00 בבוקר". הנוסעים מוחאים כפיים, גם אני מוחא כפיים. מתרגש, חמש שנים לא ביקרתי במדינה

  • מאת: חוטר בן חור, אוסטרליה

shutterstock 1322332 Matos

חמש שנים. בטח הכל השתנה.

יוצא מהשדה לוקח מונית לבית המשפחה והעיניים רצות, מנסות לתפוס את כל השינויים שבכבישים, נהג המונית שואל מתעניין מי אני, מה אני, מאיפה באתי, באת? חזרת? לא חזרת? חי בחו"ל אה.. איך הכסף טוב? בטח. וכיף שמה אהה? כן, אני יודע אני יודע יאיבני גם אני היית בחו"ל, אבל בסוף פה הכי טוב בעולם. חבל לך על הזמן, שמעת על המלחמה? הנשיא, השופט, הרמטכ"ל, הכוכב שנולד, הכוכב שמת, תבוא תבוא לארץ, עזוב חו"ל. בוא אני אעזור לך. הנה קח ת'מספר שלי, נסדר אותך תיק תק.

טוב נו, לקחתי, מה לעשות גרים הרבה זמן בחו'ל, הופכים להיות מנומסים .

טוק טוק. דלת נפתחת. משפחה אוהבת, חיבוקים אמיתיים, צחוקים מתפשטים, נוח, טוב, שמח, נכון, מרגיש מחובר. מרגיש טבעי, ונרדם כמו תינוק.
צלצול פלאפון שעון מעורר, מה קורה? איפה אני? מה השעה? מה חלמתי?
לא, זה לא חלום, זה היה כבר לפני כמה ימים. מה יהיה עם הג'ט לג הזה שלא נגמר.

קם מתלבש לוקח מונית לעבודה, "בוקר טוב, סר, האוו אר יו?" שואל הנהג, אבל לא שממש איכפת לו . מונית נקייה כמו בית מרקחת. נוסע לאט, לא מצפצף, לא נדחף, לא מקלל. ממש תענוג או ממש שעמום. אני כבר מבולבל. הראש אוהב ככה, והלב ככה, וכול הזמן ההשוואה הזו באמצע, שגוזלת אנרגיות. וגעגועים לארץ כשאני בחו'ל, ולחו'ל כשאני בארץ.

זה הסרט של כל מי שגר בחו"ל. גם אלו שגרים בחו"ל כבר הרבה שנים, ומנסים לשכנע את עצמם ממש חזק שהם כבר בחרו ושלמים עם עצמם. או יותר מנותקים מעצמם. חיים באיזו פינה עם איזו עבודה, אם איזה קומבינה טובה שקשה לעזוב כי נוח.

אבל גם כשנכנסים אליהם הביתה אז הכול ישראלי, עממי, ים תיכוני, משפחתי. את זה אי אפשר לאבד. זה בגנים שלנו. את זה למזלנו לעולם לא מאבדים.

איפהשהו נראה לי שבגלל זה כל המדינות בעולם אוהבות אותנו, ונותנות לנו כל פעם עוד צ'אנס. כאילו בפנים הן מרגישות, ש"את זה" אין להן וזה חסר להן. אולי בגלל זה הן סולחות לנו על כל הרעש והבלגן שאנחנו, 15 מיליון איש כולל הכל, עושים בעולם. ככה זה. כי אנחנו משום מה כמו איזה פצע קטנטן מוגלעתי ברגל, אבל בגללו לא נוח לכל הגוף. והגוף סובל עד שהשד יודע מה עוד צריך לקרות כדי שיהיה שקט ושלווה.

אז אולי עוד מלחמה עולמית, אולי איזה סעודת מלכים עולמית, עם כל טוב - אוכל ושתייה ושולחן ארוך ארוך שלא נגמר, ושיהיה טוב וטעים ומספיק לכולם. מה שבטוח, אנחנו נהיה האחראים על המצב רוח ועל איכות האוכל, ובעיקר על האירוח - שיהיה פשוט, כמו במשפחה. בארמון של אמא ואבא.

"סורי סר, וי היר, סר, תנקיו סר" עוד פעם נרדמתי במונית. הרג אותי הג'ט לג הזה מסתובב כמו איזה נרקומן ישנוני כבר שבוע, מזל שהבאתי קפה מהארץ.