ראשי

על פרסומות, גזים ואימהות

מאז שהפכתי להיות אימא, לא די בזה שיש לי אינסוף התלבטויות בגידול הילדים, עכשיו גם הפרסומות מערערות את שאריות הביטחון העצמי שלי

• מאת: אפרת נבון

יש לי איזה עניין לא פתור עם פרסומות. מצד אחד, מודה, אני אוהבת פרסומות. ברובן הן מגניבות ביותר, ולכולן יש איזה פתרון קסם לבעיה נפוצה. אתה רעב? תאכל את זה. אתה צמא? תשתה את זה? אתה לא מרוצה ממצבך באופן כללי? תקנה את זה ואת זה ואת ההוא. ומצד שני, ברור שהפרסומות מעוררות בי את הצורך לדברים שאין לי בהם צורך של ממש. עכשיו אני חכמה, אבל אם תשאלו אותי שניה אחרי הפרסומת, אני אוכל לנמק ולהסביר בפרטי פרטים מדוע אני חייבת, אבל ממש חייבת, את זה ואת זה, וכמובן גם את ההוא.

הבעיה היא שמאז שהפכתי להיות אימא, המצב גרוע בהרבה. לא די בזה שיש לי אינסוף התלבטויות בגידול הילדים, עכשיו גם הפרסומות מערערות את שאריות הביטחון העצמי שלי כאימא. אבל אני לא אדבר באוויר. אני אתן דוגמה.

מקרה שקרה, כך היה...

גלשתי לי לתומי ברשת, כשלפתע צדה את עיני פרסומת מרצדת. אל תוך ריבוע לבן גלשה דמות של ארנבון חמוד מפלסטלינה ורודה, כשלפיו מוצץ. איתו נכנס המשפט: "כשלתינוק שלך יש גזים", אני לא יודעת אם אתם מרגישים את זה, אבל בשנייה הזאת, עד שמופיע המשפט הבא, אפשר לחתוך את האוויר בסכין מרוב מתח. ואז מופיעות המילים: "הוא בוכה". עד כאן העובדות. אבל אז נכנסת עוד מילה לתמונה: "ובוכה", ושוב, לא יודעת אם שמים לב, אבל המתח ממשיך להיבנות, מה יקרה לו, לתינוק היקר שלי? ומיד נכנסת לתמונה המילה הבאה, והיא גם התשובה לשאלה שעלתה בי, "ובוכה".

במידה ולא הבנתי את הרמז, מיד מופיעות גם שלוש נקודות, הבאות להדגיש ולהסביר שזה יכול להימשך עוד ועוד ועוד...

ואז, כמו מים לצמא, כמו לחם לרעב, כמו כדורגל לבעלי, מגיעה ההרגעה המיוחלת: "את יכולה להקל עליו!" שימו לב שהמשפט הזה הוא קביעת עמדה נחרצת, עם סימן קריאה. המשפט גם מופיע כאילו מלמעלה וכתוב בגדול ובאדום. אחרי שנלכדתי כמו זבוב במנורת אולטרה סגול, מגיע הפתרון המקווה והפשוט: "לחצי כאן", זה כמובן כתוב הכי גדול והכי בולט.

רגע, לארנב יש גזים?!

הפרסומת הזאת כל כך הרגיזה אותי. לא די בכך שאני אמורה לקבל עצות מפרסומת שמציגה את התינוק האהוב שלי כארנב מפלסטלינה ורודה, אלא שגם אם הילד שלי בוכה ובוכה ובוכה, זה ברור שהוא לא עייף, לא רעב, לא רוצה חום וחיבוק, לא צומחות לו שיניים, הוא לא עשה קקי, גם לא פיפי, פשוט יש לו גזים. אך ורק גזים. שמעת? והדרך היחידה שבה את באמת יכולה להקל עליו, זה אם תתני לו את מה שאנחנו מוכרים. ברור שבפעם הבאה שהילד שלי רק יבכה, אפילו לא יבכה ויבכה ויבכה, מיד תעלה בי המחשבה: "למה, לכל הרוחות, לא קניתי את מה שהם הציעו?"

אימהות יקרות, יש לי פרסומת בשבילכן:

התינוק שלך בוכה ובוכה ובוכה?

זה טבעי. זה נורמלי. אם את רוצה לגלות מה יכולות להיות הסיבות לכך ומה אפשר לעשות, שאלי את אימך, אחותך, חמתך, שכנתך, חברתך, סבתא, דודה, בת דודה, ג'ון דו מהפייסבוק... או תזמיני את כולן לסלון שלך ותלמדי מהניסיון שלהן. אין כמו שיתוף ועזרה הדדית בין נשים, ובטח ובטח בין אימהות. אין כמו ניסיון חיים, ואין כמו סביבה תומכת. ברגע שלא תהי לבד, כבר תשרי ביטחון ושמחה על התינוק האהוב שלך, ואז, גם אם יהיו לו גזים, הוא לא יבכה.

אגב, ניסיתי את זה. זה עובד.