ראשי
לתת להם לבכות או לא? - שאלת השאלות...
- פרטים
- קטגורית אב: נשים
- קטגוריה: בלוג אימהות
- פורסם ב30 אפריל 2013
- נכתב על ידי סיון ויצפלד
שמתי לב שכשהילדים בוכים, תמיד עומד לי על קצה הלשון צמד המילים : תפסיק לבכות!
הרי באמת, גם ילד צריך לפתח יכולת התגברות! - אומר לי הקול בראשי
- מאת סיון ויצפלד
ניסיתי לדמיין סיטואציה שבה אני מתחילה לבכות ומישהו ליידי אומר לי : "די, תפסיקי לבכות!!"
בוודאי שהייתי מפנה אליו מבט מאוד זועם, ואם הייתי מפסיקה בטח היה נתקע לי גוש דמעות בגרון.
הרי אני בוכה לא רק בגלל מה שעברתי הרגע, אלא אני בוכה את כל מה שהצטבר מהפעם האחרונה שבכיתי. והאמת, זה לא ממש משנה אם עברו חמש דקות מאז הבכי האחרון, כמו אצל תינוק, או חמש שעות אצל ילד, או חמישה חודשים או שנים אצל אדם מבוגר. תמיד יש רגש שמבקש להשתחרר וליצור התחדשות.
בדקתי את ההגדרה של ויקיפדיה לעניין הבכי:
"בכי הוא תופעה פיזיולוגית בה זולגות דמעות מבלוטת הדמעות בעין כתגובה למצב רגשי אצל בני אדם. בכי נחשב פורקן אישי עז וחד של רגשות אצל בני האדם."
הייתי די מוטרדת, ולא בטוחה מה לעשות.. אז דברתי על זה עם חברות, והמסקנה המתבקשת היתה: "שימי את עצמך במקומו, ותדמייני איך היית מרגישה".
יצאתי למשימה, וברגע הראשון שאחד מילדיי בכה, ניסיתי בכל ליבי להיכנס לנעליים שלו. זה לא היה פשוט, אבל פתאום הבנתי שכשאני שמה את עצמי במקום הילדים היחס שלי אליהם משתנה, ובמקום "תפסיק עם הבכי הזה!" יוצא לי משפט אחר לגמרי מהפה:
"מותר לך לבכות, תשחרר, תוציא את כל הדמעות..."
משהו מרגיע אותם במשפט הזה, הם מרגישים שמישהו מפנה להם מקום להביע את הרגשות שלהם, שמישהו שם בשבילם, ולפתע גם הבכי לא נמשך כל כך הרבה זמן...
מפתיע לא?
