ראשי

הקשר שבינינו

אני יושב בכיתה, המורה מלמדת, יוני הילד שהכי לא בא לי לראות נכנס לכיתה, המורה אומרת: "שלום יוני, טוב שחזרת אלינו, איך היה בניו-יורק?"

• מאת: ליאור אלחננוב
  
  

תוך כדי השאלות של המורה, אני חושב לעצמי בראש, "איזה באסה, עד שסוף סוף היה לי קצת חופש ממנו". זה לא פעם ראשונה שיוני נוסע לחו"ל, הוא נוסע פעם בחודש לשבוע עם אבא שלו, אבל כל פעם הוא חוזר ומביא איתו משהו חדש.

התחלתי לחשוב מה הוא הביא הפעם שהוא יוכל להתגאות איתו בפני כל הכיתה, שיכול לשנות את מה שכולם חושבים עליו לעומת מה שחושבים עלי והכול בגלל איזה משהו חדש שאבא שלו קנה לו.

תוך כדי המחשבות, מישהו זרק משהו שעף לי על השולחן, אני מסתובב לראות מי זה, ואת מי אני רואה, את יוני, מחייך ושולף מהכיס שלו פלאפון חדש.

צלצול, נגמר השיעור, המורה לא הספיקה לסיים וכבר כל הכיתה רצה לכיוון של יוני. קמתי באדישות, הסתובבתי וראיתי את כולם מסביב ליוני, שמציג לפניהם את המכשיר החדש שלו, שזה הדבר הבא. כל כך התעצבנתי ממה שראיתי. תוך כדי הליכה לכיוון הדלת, אני שומע את יוני קורא לי: "ליאור!",

נעצרתי, הסתובבתי לכיוון של יוני.

יוני: "מתי תחליף כבר את הנוקיה משנות הישן שלך אה?"

כל הכיתה צוחקת.

הרגשתי בושה.. רציתי פשוט חיפשתי איפה לקבור את עצמי.. הסתובבתי והמשכתי ללכת.

הגעתי הביתה, עייף אחרי היום הזה, כל כך מבואס, ומותש ממה שהיה היום, הרגשתי גרוע, הרגשתי לבד, בודד, נשכבתי על המיטה, ותוך כדי המחשבות נרדמתי.

השעה 16:00, הפלאפון מצלצל, רפי החבר הכי טוב שלי בכיתה. עניתי: "הלו?",

רפי: "ליאור, זה יוני.. הוא נדרס, הוא בבית חולים.. במצב קשה".

ניתקתי, לא ידעתי מה לעשות, אני לא מסוגל ללכת אליו אחרי מה שהוא עשה לי היום, אחרי ההשפלה, אחרי כל מה שהוא עשה לי אי פעם, אני לא מסוגל ללכת אליו, אחרי מה שקרה היום, מה אני אגיד לו?  הפלאפון שוב מצלצל.

רפי: "אתה בא?".

אחרי 10 שניות של שקט.. עצמתי עיניים ועניתי: "כן".

הגענו, נכנסתי לחדר, אני רואה את יוני שוכב על מיטה, עיניו עצומות, שתי הרגליים שלו עם גבס תלויות באוויר, ויד שמאל שלו עם גבס.

אימא שלו שישבה לידו, אומרת: "יוני, תראה איזה חברים יש לך, באו לבקר אותך".

יוני פתח את עיניו, הסתכלנו אחד לשני בעיניים, הרגליים שלי רעדו, כולי רעדתי, לא ידעתי מה להגיד, כאילו בלעתי את הלשון, לא היו לי מילים, לא ידעתי מה אני עושה פה בכלל, הצטערתי שבאתי, תוך כדי המחשבות הרגשתי נגיעה קטנה בידי, הבטתי לכיוון היד, אני רואה את היד של יוני, צמרמורת עברה בגופי.

הרגשתי ששנינו מרגישים את אותו הדבר, דמעות ירדו מעיני, החזקתי את עצמי.

זו הייתה הרגשה מיוחדת, רציתי פשוט לחבק אותו כל כך חזק ולשכוח ולמחוק את כל הדברים הרעים שקרו בינינו כל השנים, לשכוח את כל המריבות את כל הכעסים את כל המתחים בינינו. לקחתי את ידו ותפסתי אתה חזק. הוא חייך אלי, חייכתי אליו חזרה.