?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

תוכנית להעצמת העולה החדש בדרכו לקליטה נכונה בחברה הישראלית

תוכנית להעצמת העולה החדש בדרכו לקליטה נכונה בחברה הישראלית

התוכנית מספקת עולם עשיר של תוכן ישראלי מרתק בתחומי התרבות והחברה. לצד הקניית הידע החיוני הנותן לעולים מענה לשאלות המטרידות אותם ומלווה אותם בתקופת ההסתגלות.  

לפרטים
תנועת הערבות לאיחוד העם

תנועת הערבות לאיחוד העם

"תנועת הערבות לאיחוד העם" היא תנועה חינוכית-חברתית, א-פוליטית, שהציבה לה למטרה להעלות את ערך הערבות ההדדית למרכז השיח הציבורי בחברה הישראלית. אנו סוברים כי רק בדרך זו נצליח להתמודד עם האתגרים המורכבים בפניהם אנו ניצבים כחברה

אודות התנועה
תוכנית העשרה לשיפור מיומנויות חברתיות ותקשורת בין-אישית בקרב אסירים

תוכנית העשרה לשיפור מיומנויות חברתיות ותקשורת בין-אישית בקרב אסירים

עולמות התוכן והכלים הנרכשים בתוכנית ממשיכים ללוות את האסירים מעבר לתקופת שהותם בכלא, ומשפיעים לטובה על סיכויי השתלבותם בחברה הישראלית.

לפרטים
התמודדות עם בעיית הבדידות בגיל השלישי

התמודדות עם בעיית הבדידות בגיל השלישי

תקופת הקורונה הציפה אל מול עינינו עד כמה בעיית הקשישים הגלמודים חריפה, מהווה הפסד חברתי קשה ומצריכה פתרון חברתי עמוק ומיידי.

לפרטים
Frontpage Slideshow | Copyright © 2006-2011 JoomlaWorks Ltd.

ראשי

מקובלים בחברה

מישהו מושך לי בשרוול, אני מסתובבת, זאת אביב. "לאה צלמי אותנו", היא אומרת את זה כאילו אני חייבת לה משהוא, ומושכת אותי לכיוון הפסל של הנמר. בזמן שאני מסדרת את המצלמה, היא רצה ונכנסת באלגנטיות בין ליאור ורועי שעומדים ליד הפסל, כאילו הם חפצים ולא אנשים חיים ונושמים.

  • מאת: תמר אבייב

 

IMG-20130624-WA00301


-"הנה הבאתי את 'הצלמת'"- היא אומרת את זה בצורה מעצבנת ובטון אדיש, למה אי אפשר להתייחס אליי כמו אל ילדה נורמאלית? למה כל ההצגות פופולאריות האלו? כמו תמיד, זה כול מה שמשנה לאביב.

-"אממ, את יודעת יש לי שם..."- אני אומרת בקול.

-"אה סורי מאמוש, פשוט לא ידעתי שזה כל כך מפריע לך... את יכולה לצלם אותנו בבקשה, לאה"?! היא אומרת בטון מלא בבוז, שגורם לי לרצות להחזיר לה באיזו אמירה עוקצנית אבל, אני לא מעיזה.

- "כן",אני אומרת בשקט ומרימה את המצלמה בחיפוש אחר זווית צילום טובה. במקרה של אביב, הזוית לא באמת משנה משהו, כי אביב יפה בכל מקרה. עם השיער השחור הארוך שלה, הריסים הארוכים, הצורה שבה היא עומדת.

אביב קורצת למצלמה ושמה יד על המותן באופן שרק אצלה נראה נורמאלי. אחרי שנייה היא משנה פוזה ומחבקת את ליאור שנהנה כי הנערה הכי מקובלת בשכבה מצטלמת איתו.

הפלאש יצא, ואביב רצה אלי -"תראי איך יצא"- אחרי פחות מחצי דקה של התבוננות היא קובעת- "התמונה מושלמת" איך לא? הרי לעומתי הכול מושלם אצל הילדה הזאת, "שלחי לי בפייסבוק מיד כשאת מעלה, סבבוש?", "סבבוש" אני עונה לה בציניות באותו טון אבל כנראה שהיא לא שמה לב, יש לי שנייה לתהות לעצמי האם נערים פופולאריים בכלל שמים לב למישהו חוץ מעצמם, ואם גם להם יש בעיות עם עצמם?, לא היה לי כל כך זמן לחשוב על זה כי מישהו מתקרב אלינו, זה היה רועי, הוא נעמד ליד אביב ובביטחון שקיים רק אצלו הוא אומר לה - "אביב אני רוצה להגיד לך משהו"- היא מסתובבת מרימה גבה ובחוסר סבלנות אומרת: "נו"...

"אני ממש לא אוהב את איך שאת מזלזלת בלאה, זה שהיא הצלמת של העיתון לא אומר שאת צריכה להתייחס אליה ככה"- הסמקתי, אני לא רגילה למחמאות או לזה שמישהו מגן עלי, זה התפקיד של אנשים פופולאריים כמו אביב, לא? ולמה שאהיה רגילה? אני לא יפה, לא מוכשרת כמעט בכלום חוץ מצילום, בטח הוא סתם נחמד שמתנהג עם כולם ככה.

לעומתי, אביב בכלל לא מתרגשת מהנאום של רועי. כמו תמיד היא שולפת נאום מאיים שמוכן מראש - "נראה אותך, חזק על בנות, אה? רק תנסה לגעת בי אני ישר קוראת לאבא שלי ואתה עף מהבית ספר, רוצה גם לתת לי עונש? מה אתה מגן על אנשים? אין לך מה לעשות בחיים? נהיית רומיאו פתאום. עכשיו היה תורו של רועי להסמיק - "תכלס, אתם דיי מתאימים שני טיפשים". היא מנפנפת בשיער שלה, מסתובבת ומתרחקת מאיתנו, איזו הקלה. אני לא סובלת אותה.

"אל תתייחסי אליה" אומר לי רועי, אני מיישרת את הראש לשנייה וקולטת את העיניים שלו, חומות ומושלמות שתואמות את השיער החום, הלבוש הפריקי הזה שקיים רק אצלו והחיוך החמוד שיש לו תמיד כשאני מסתכלת עליו, כל הביישנות שלי מתפזרת כשאני לידו. מאוהבת. אין לי סיכוי איתו, עם מי בכלל יש לי סיכוי? לאביב יש סיכוי עם כולם, יש לה אבא עשיר - שזה אומר שכול מה שהיא רוצה היא מקבלת, היא יפה, ויש לה אישיות דוחה, הרי זה מה שצריך כדי לצופף סביבך קהל בנוער של היום - "אני לא שמה לב, אני כבר רגילה לשטויות שלה, אל תדאג". ולמה שידאג?, "לגמרי" - אומר רועי בהסכמה ושותק.

אנחנו עומדים בשקט במשך כחצי דקה, בדממה שאותה שובר המגפון של
המורה לשל"ח- "כל התלמידים מתבקשים לעלות על האוטובוסים כיתה ח-1 לאוטובוס הימני וכיתה ח-2 לאוטובוס השמאלי, אנחנו יוצאים לכיוון בית הספר, מי שלא יעלה בזמן יאלץ להסתפק בתחבורה ציבורית" - אני מסתכלת על רועי ונזכרת שהוא בכיתה ח-2 אנחנו לא באותו אוטובוס,היה נחמד אם היינו באותה הכיתה... מה שקטע לי הפעם את המחשבות הוא הקול המוכר של רועי - "את באה?"