מן העיתונות
"צדק חברתי יבוא רק אם נצא מהרחמים והמסכנות"
פורסם באתר ynet
בדיון סביב השולחן העגול, שאירגנה תנועת הערבות באצבע הגליל, עסקו המשתתפים בשאלה המטרידה את החברה בארץ מאז הקיץ האחרון - איך בונים חברה אחת בלי למחוק את הייחוד של הפרטים המרכיבים אותה.
"חברה אחת, מגוון תרבויות" – זהו הנושא המרכזי בו דנו בשולחן העגול, שארגנה "תנועת הערבות" ביום שני האחרון, 28 בנובמבר, במכללת תל-חי שבאצבע הגליל.
מאות משתתפים - ביניהם סטודנטים, תושבי קיבוצי האזור גליל העליון, חברי קריית שמונה ואזרחים בדואים ומוסלמים מהגליל - לקחו חלק פעיל ברב שיח מרתק בניסיון לענות על השאלה: איך בונים כאן חברה אחת תוך קבלת השונות של האחר ומבלי למחוק את ייחודיותו?
בפאנל התקשורתי סביב השולחן העגול ישבו: אהרון ולנסי – ראש המועצה האזורית הגליל העליון, ד"ר אילת שביט – מרצה בכירה לפילוסופיה של המדע במכללת תל-חי, יונס עוקבה – מנהל מחלקת הספורט במועצה המקומית טובא-זנגריה, לאה ארליך – מנהלת בית הספר היסודי "תל חי" בקרית שמונה, ולוני נתנזון – ממובילי מאהל המחאה בקרית שמונה ומראשי המחאה בצפון.
"אצבע הגליל מייצגת רב תרבותיות בשל מגוון האוכלוסיות הקיימות בתוכה, ולכן היא מהווה מיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית", במילים אלו פתח אהרון ולנסי את הדיון. הוא הדגיש, כי אין כל רע במציאות בה קיימים פערים תרבותיים בין דתיים וחילוניים – פערים אלו ימשיכו להתקיים.
"מה שמדאיג אותי יותר הם הפערים הכלכליים שגדלים מדי שנה בין המעמדות השונים בחברה. מי שמאמין שמלחמה היא שתאחד אותנו לעם אחד ותיצור ערבות הדדית, הוא טמבל גמור. הצדק החברתי הוא שחשוב ורק הוא ייצור ערבות בינינו ומחויבות לשינוי. ולכן, אסור לנו להתייאש מהמצב הקיים, יש כאלה שמתפרנסים מהייאוש הזה, הם עושים מזה מסחרה, לפוליטיקה", טען ולנסי. "דווקא באזור כמו אצבע הגליל, יכולתנו תקבל ביטוי מלא לעוצמתה רק כאשר נשכיל לצאת מהמסכנות והרחמים העצמיים ונחתור להשגת המטרות שהצבנו לעצמנו", סיכם.
ד"ר אילת שביט ניסתה להשליך על נושא הערבות ההדדית מתוך עולם הטבע אותו היא חוקרת. לטענתה, החברה הישראלית יכולה להתקיים רק כשתשכיל לייצר שיתופי פעולה וסימביוזה. "קיים סיכוי טוב יותר שאשרוד בטבע עם אדם נוסף מאשר לבד", קבעה ד"ר שביט והסבירה, כי "יש לנו הרבה מה ללמוד מהחיים בטבע, כאשר הדבר החשוב ביותר הוא להכיר במגוון ובסימביוזה הנמצאים בין ישויות שונות, שצריכות זו את זו כדי לשרוד. אזור פריפריאלי הוא אזור קשה ומורכב מבחינה חברתית, אולם דווקא בשל כך, מהווה אזור שכזה קרקע פורייה לשיתופי פעולה רבים".
לאה ארליך חיזקה את דבריה של ד"ר שביט ואמרה, כי "אם אנחנו מרשים לעצמנו לנגוע בברזל הלוהט – יחסי הקיבוצים וקריית שמונה, בלי לפחוד מזה, אם נסתכל לשד בעיניים בלי פחד, אז יש מתח. אי אפשר להתעלם ממנו ואי אפשר לטשטש אותו. אבל, הוסיפה ואמרה, "אני לא מרגישה מקופחת. אתה יכול לצמוח ממקום של עוני כשיש לך אידיאולוגיה שעומדת מאחוריך".
יונס עוקבה קונן על מצבו הקשה של הכפר טובא-זנגריה (הכפר שבעקבות הצתת מסגדו התפתחו מהומות בגליל לפני חודשיים), על אחוזי הפשיעה והאלימות הגבוהים בקרב בני הנוער ועל המחסור בפעילות ובתקציבים לכפר. באחד הקטעים המרגשים של הערב הניף אחד מתושבי הכפר את ידו והצביע על חמשת אצבעותיו, ושאל מי מאיתנו היה מוכן לוותר על אחת מאצבעותיו, כאלגוריה לצורך של הכפר להיות חלק אינטגרלי מאצבע הגליל ומהחברה הישראלית.
בסיום הפאנל התקשורתי המרגש התקיימו מעגלי שיח מונחים בהשתתפות הקהל. את מעגלי השיח הנחו חברי מועצת הנוער מקרית שמונה, חניכי המכינה הקדם צבאית ממעיין ברוך, פעילים ממאהל המחאה ואנשי חינוך מקריית שמונה. במעגלי השיח, עלו שאלות כגון איך אנו מייצרים חברה אחת מאוחדת החיה בערבות הדדית, ומה כל אחד מאיתנו מתחייב לעשות כדי להביא למצב הזה?
