אירועים

כיכר העצמאות בנתניה – מתאחדת

כיכר העצמאות בנתניה שקקה חיים בסוף השבוע האחרון. עשרות אנשים, חילוניים ודתיים, מבוגרים וצעירים, דוברי שפות שונות, ולכולם דאגה אחת משותפת: לאן נעלמה רוח האחדות שלנו, עם ישראל?

• אפרת אהרוני

בעקבות האירוע המצמרר של חטיפת הנערים, התאספו תושבים אכפתיים כדי פשוט לדבר זה עם זה, בגובה העיניים, בשוויון ובחיבור, דבר שלא קרה פה זמן רב מידי. עוברים ושבים הצטרפו בהיסוס למעגלי השיח בכיכר, אך תוך מספר דקות כולם הוצפו בחמימות ולא יכלו לזוז מהכיסאות, רצו רק להמשיך לדבר עוד ועוד.

דיברנו על הכל - על מה שכואב לנו, על אובדן הערכים, על הייאוש וגם על התקווה הגדולה שלא אבדה. "הבעיה שלנו היא שכל אחד עסוק בעצמו ולא אכפת לו מהאחרים", אמרה שרה, והצער ניכר בפניה.

ביחד עם שרה הפלגנו כולנו אל מדינה אחרת שהייתה פה פעם, מדינה שבה "ואהבת לרעך כמוך" לא היה סתם סטיקר על האוטו, אלא ערך עליון שזרם בעורקים של כולם. גילינו שלמרות שאנחנו שונים, כולנו רוצים בסופו של יום את אותם דברים, רוצים ביטחון, רוצים לדעת שיש מי שדואג לנו, רוצים להשיב את הערבות ההדדית מהסיפורים של שרה היישר אל מציאות חיינו.

בין כולם, בלטה בגילה הצעיר נערה בת 15, "אנחנו עם ישראל תמיד מתחברים בעת צרה, אז אולי זה סימן שאנחנו צריכים להיות מחוברים גם בזמן שלום, ואז הצרות לא יבואו אלינו יותר". הרגשנו כולנו עד כמה שהיא צודקת, שהכוח הכי חזק שלנו הוא האיחוד בינינו, והמפגשים הבלתי אמצעיים האלה, השיח המשותף והמקרב מעל כל ההבדלים, הוא זה שיביא את השינוי שלו כולנו מייחלים.

קישור לגלרית תמונות