?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

אירועים

אירוע מתחברים לשלומם של הבנים - בתל אביב

שני בערב. מתכוננת לצאת לאירוע שולחנות עגולים בתל אביב. מעיינת ב-Ynet ומתעדכנת בחדשות האחרונות, מה קורה עם שלושת הבנים החטופים. האמהות מדברות. מקשיבה. מתחברת לרצון העז שלהן להשיב את בניהן

  • מאת: סיגל רץ, מנחת שולחנות עגולים מטעם "תנועת הערבות" ברחבי הארץ

TelAvivMuzeon 5702 300 200

אני פשוט לא יכולה להמנע מלתהות על האופן בו העם שלנו מתחבר בעיתות משבר. חושבת לעצמי על המקרה הזה שפוקד אותנו כעם, ועל מה אפשר ללמוד עלינו דרכו. ועם המחשבות האלה יוצאת אל הדרך.

מגיעה לרחבת מוזיאון תל אביב, ונדהמת מחדש, איך "מתחברים- בונים עתיד ביחד", כה מאורגנים. הכל מתוקתק. השולחנות העגולים כבר במקום, מים וכיבוד קל על השולחנות, הבמה מאורגנת, נגנית כלשהי יושבת בצד ומתכוננת אף היא לקטע הנגינה, אנשי הסאונד, ואנחנו, המנחים מתכוננים בלב ונפש לשיח החברתי שעומד להתחיל.

הפעולה הפעם היא פעולה שאליה אתה בא עם כל הלב. אתה חייב לפתוח את הלב לאנשים, לעם, לאחים שלך שנמצאים סביבך. זה כך גם ביום יום, אך בעיתות כאלה, אתה פשוט מכוונן את עצמך לכך שבעצם כולנו אחים, משפחה אחת.

וכך התחיל הערב.

התיישבנו במעגלים שהתמלאו באנשים, נוער ועוברים ושבים תוך דקות. הישיבה במעגל נותנת תחושה שכולם חשובים, כולם שווים, שלכל אדם יש מקום להשמיע את קולו ודעתו ושיש לה מקום.

והשיח מתחיל. היכרות קצרה. במעגל שני בני נוער ממצפה אילן, שתי בחורות צעירות שעלו לארץ מצרפת. וגברת מטופחת מוינה, שזה עתה יצאה עם אחותה הישראלית מקונצרט והצטרפה אלינו בהתרגשות, בציפייה ובחשיבות אין קץ, נערה מפתח תקווה, מוסיקאי צעיר ואני. תוך דקות כולם זוכרים את השמות של כולם, וכבר יש חיבור במעגל. מתחילים בשיח.

אנו מעלים שאלות במעגל, ובסבב כל אחד מדבר מהלב, מהנסיון, מהייחודיות שלו, ובמרכז המעגל נוצר מעין כדור ענק משותף המוחזק באויר מהרצון של כולנו, הרצון לטוב, הרצון לפתרון, הרצון להרגיש לגיטימציה פשוט להיות ביחד ולדבר.

Mithabrim TelAviv 5615 300 200

דנו בסוגיות כמו איך להיות מחוברים כדרך חיים, ולאו דווקא בעיתות משבר, כשהצרות דוחפות אותנו כמו אגוזים בשק, להיות ביחד.

היה מדהים לגלות שכולנו, כל ה- 2,500 אישה שנכחו באירוע מדברים אותו הדבר. על אף השוני בגילאים, בסטאטוס ועוד, כולם בלי יוצא מהכלל חשבו כי לשבת ביחד ולדבר, זו שיטה, תרבות, שעלינו לאמץ כעם, ולא רק בעת הישיבה הפיזית במעגל, אלא כצורת יחס הדדית זה לזה. להבין את האחר, להרגיש אותו, לכבד דעות של אחרים.

הרגשנו שכולנו ביחד מרגישים את הפתרון, איך לאחד את העם שלנו, וליצור פה אווירה של שמחה, בטחון, שגשוג ועשייה. אך כל אחד מאיתנו הרגיש בוודאות את התלות שלו באחרים, על מנת שזה יקרה.

דיברנו על המדיה ממנה היינו רוצים לינוק מסרים וערכים על אחדות, עזרה הדדית ושיתוף פעולה (לעומת מסרים הפוכים מהם אנו יונקים בימים אלה), והרגשנו, כאחד, כאחים. אנחנו בעצם אחים ליצירת אחדות יומיומית אליה נגדל דור, ובה נחייה כולנו. בסוף השיח, המילים "כאיש אחד בלב אחד", כבר חילחלו לכל אחד מאיתנו להרגשה, ולו במעט...

קישור לגלרית תמונות

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך