ראשי

עודפים ושיפור ברווחת הכלל

כלכלת הערבות תחשוף עודפים רבים שיממנו את תהליכי השינוי שלפנינו

התיאוריה הכלכלית מושתתת על תכונת המחסור. כלכלה היא חקר השימוש במשאבים המצויים בצמצום ושניתן להחליפם באחרים. המושג "מחסור" אין פירושו בצורת או מחסור בתבואה וכדומה, אלא המשמעות היא שהעולם, כפי שהוא כיום, לא יכול לספק באופן מושלם את רצונותיהם של כל אחד ואחד מתושביו. שכן, המשאבים הקיימים ברשותנו הם מוגבלים, בין אם מדובר במתכות, מזון או נפט. לפיכך, כל המשאבים, או בשפה כלכלית: התשומות המצויות מקיימות את תכונת ה"מחסור". תפקיד מדע הכלכלה הוא להפנות את המשאבים הללו אל המקומות והשווקים שם הם יהיו הכי יעילים ומבוקשים ובשפה כלכלית, להקצותם באופן יעיל. לדוגמה, ניתן לייצר מחלב יוגורט או גלידה, כמו כן ניתן לשווקו כמשקה בפני עצמו. הסוגיה הכלכלית היא באיזו תצורה יביא החלק למקסימום תועלת, היות וכל יחידה כלכלית מעוניינת להכביר את רווחיה. פונקציית תועלת זו, בצירוף תכונת המחסור, מייצרים קונפליקטים ותחרותיות, שמֵפֵרים את האיזון בין בני האדם ומרחיקים אותם מקשר של הדדיות, דאגה ושיתוף המתאימים לתלות המחויבת בינינו במסגרת העולם הגלובלי והמקושר שבו אנו חיים. הכלכלה מבטאת את הקשרים בינינו, אולם היא גם משפיעה עליהם. ולראייה המחסור ופונקציית הרווח האגואיסטית אשר מייצרים יריבות, קואליציות, מתחים ואף קונפליקטים. כיוון שאנו מצויים במשבר כלכלי עולמי הנובע מהעולם המקושר אליו התפתחה האנושות, הגיעה העת להתאים את היחסים בינינו לתלות ההדדית בינינו ולבנות על בסיסן כלכלה אחרת. המשתנה התלוי בפונקציית המטרה החדשה הוא מקסום רווחתה של החברה האנושית ויצירת רמת חיים מיטבית עבור כולם.

בכלכלה החדשה והמאוזנת לא יהיה מחסור באנרגיה

התיעוש, האורבניזציה והחברה הצרכנית המודרנית, שהפכה את הצריכה לתרבות ולדרך חיים, בשילוב ריבוי האוכלוסין שחצה את רף 7 מיליארד איש, הביאו את האנושות אל סף מבוי סתום, המתבטא בין השאר בהתכלותם של משאבי הטבע הבסיסיים וההכרחיים ביותר שלנו: נפט ומים.

מ. קינג האברט, גאו-פיזיקאי אמריקאי, ייסד בשנת 1956 את "תיאוריית שיא תפוקת הנפט". התיאוריה עוסקת בשינויים בזמינות הנפט וסוגי דלק נוספים לאור השאיבה המוגברת וההידלדלות במשאב שבאה בעקבותיה. לפי התיאוריה, היות ונפט הוא משאב שאינו מתחדש, סביר להניח שבנקודת זמן מסוימת תגיע תפוקת הנפט העולמית לשיא ולאחר מכן תחל מגמת ירידה. האברט חזה בהצלחה את שיא תפוקת הנפט בארה"ב שהתרחשה בשנת 1971. התיאוריה של האברט נמצאת במוקדו של ויכוח מתמיד בין אנשי אקדמיה עקב ההשלכות הכלכליות והחברתיות הרבות של התכלות הנפט. שכן, הצמיחה הכלכלית מבוססת על אנרגיה זולה וזמינה, וכאשר אספקתה וזמינותה של אנרגיה זו תרד, תיפגע גם הצמיחה הכלכלית העולמית. אקסיומה זו חלה הן על פרטים בודדים והן על קבוצות וחברות שלמות. הגעה לנקודת שיא התפוקה הגלובלית תתבטא במחסור עולמי בדלק. מחסור זה יהיה שונה באופן מהותי מאלה שקדמו לו, בכך שבסיסו יהיה גיאולוגי, לא פוליטי, בעוד שמשברים קודמים התפתחו כתוצאה מחוסר יעילות מכוונת בתהליך השאיבה[1].

בימינו, המעצמות סוחרות ביניהן במכסות זיהום של פחמן דו חמצני. כלומר, מדינה אחת משלמת לאחרת על "יחידות זיהום אוויר". אין ספק שהזיהום עולה למשלם המסים סכום ניכר. מסחר זה במכסות זיהום אוויר, מהווה הוכחה לכך שהמערכת הכלכלית יצאה מכלל שליטה. במקום לחשוב במונחים של קיום אנושי הרמוני בין בני האדם ובינם לבין הטבע, במונחים של מניעה ותיקון הנזקים שגרמנו לכדור הארץ, בו אנו תלויים, כל מדינה ומדינה חושבת כיצד תמקסם את תועלתה ואת האינטרסים הצרים שלה. לדוגמה, אמנת קיוטו הבינלאומית ששאפה להתוות שיתופי פעולה וסטנדרטים בינלאומיים כדי למנוע את המשך ההידרדרות של כדור הארץ, המכלכל את כולנו, הפכה לעלה תאנה ברשות מעצמות תעשייתיות, שהחלו לסחור במכסות זיהום, כדי להמשיך במרוץ הייצור. הפיתרון האופטימלי האקולוגי מנוגד לכאורה לפיתרון האופטימלי הכלכלי וידם של האינטרסים הכלכליים ושל הראייה קצרת הטווח על העליונה, למרות הפגיעה בטובת הכלל ובעתיד המין האנושי.

התאמת הקשר בין בני האדם למתבקש מהתלות ההדדית בינינו בעולם הגלובלי והמקושר, תתבטא גם בשאיפה להתאמה ולהרמוניה עם הטבע, שמדגים לנו בכל הרמות כיצד האיזון הוא דרך החיים האופטימלית.

ההתנהגות האנושית אשר מתמקדת ומעריכה צבירת הון, צריכה מוגזמת ותחרות, גורמת להתכלות משאבי כדור הארץ שאינם מתחדשים. חוסר ההתחשבות בכדור הארץ עומד בניגוד לתלות ההדדית המתבקשת שמציג לנו העולם הגלובלי-אינטגרלי. אם אני כפרט מזהם את אזור המחייה שלי, גם כל שאר האנשים יישאו בתוצאות של הזיהום הזה. התנהגות זו מראה לנו כמה איננו מתחשבים זה בזה. זיהום וחוסר התייחסות מצד הפרט ממיטים הרס וחורבן אדיר על כל החברה. האדם הוא האשם, באמצעות ייצור היתר שלנו, אנחנו גורמים לאי התחדשות המשאבים ולדלדולם. אם נעבור לצריכה מאוזנת על בסיס יחסים בינינו שיהיו בהלימה לאלו שהפכו למחויבי המציאות בעולם הגלובלי המקושר, לא רק שנפסיק לפגוע באקולוגיה ובעקיפין גם בחברה האנושית, אלא נאפשר לכדור הארץ להתאושש ולחדש את משאביו. צמיחת יערות, הפסקת הכחדת מיני צומח וחי, התאוששות הדגה באוקיאנוסים, הן רק כמה דוגמאות לרווח שלנו. משבר האנרגיה פוגע במשאבים העומדים לרשותנו, ולכן פיתרונו, על ידי שינוי הגישה של בני האדם, יקטין את המחסור במשאבי טבע, הן מצד הביקוש שיקטן בשל המעבר לכלכלה מאוזנת, והן מצד ההיצע בשל כושר ההתחדשות הטבעי של כדור הארץ. ההפרש הוא בעצם תוספת משאבים לשימושנו ולרווחתנו.

הגידול באבטלה לא ימיט אסון כלכלי, להיפך

על בסיס אותו עיקרון, הכלכלה החדשה והמאוזנת, שהיא תוצאה של ערבות הדדית בין בני האדם, בינם לבין המדינה ובין מדינות במערכת הבינלאומית, תחשוף עודפים ורזרבות כספיות, תצמצם חוסר יעילות בשוק העבודה ותמנע נזקים כלכליים שנגרמו על ידי השיטה הקיימת. זאת ועוד, הגידול הדרמטי הצפוי במספר המובטלים בעולם, כמפורט להלן, יאיץ את תהליך ההתאמה של יחסי הגומלין בין בני האדם לעולם הגלובלי והמקושר ויתמוך בו. המעבר מצריכה מוגזמת ומתעשייה תחרותית, אגרסיבית ומנופחת, המייצרת הרבה מעבר לנדרש לקיומו הנורמלי של המין האנושי, לכלכלה ולצריכה מאוזנות, יהיה כרוך בהתכווצות מגזרי התעשייה והשירותים. באופן פרדוקסאלי, כפי שיודגם להלן, היפלטותם ממעגל העבודה של מאות מיליוני בני אדם, לא תפגע בצרכי הקיום וברווחה הכלכלית, לא של המובטלים החדשים ולא של היצרנים והצרכנים. המרוץ התעשייתי המטורף גובה מכל שרשרת הייצור והצריכה כסף, מאמץ, משאבים ותשומת לב רבה. החזרה לכלכלה פונקציונלית ונורמלית תתקבל איפוא באנחת רווחה. בעלות השכר הממוצעת הנוכחית של העובדים, שתיחסך, יש כדי לממן הן תשלום מלגות לאלו שנפלטו משוק העבודה והן את מסגרת החירום החינוכית שתוקם עבור מקבלי המלגות, שמטרתה להקנות להם כישורי חיים ולסייע להם להשתלב בעולם המצוי בתהליכי שינוי לקראת מציאות המבוססת על ערבות הדדית.

ההתכווצות של הפעילות התעשייתית בחזרה לכלכלה פונקציונלית ונורמלית, לא תפגע ביכולתה לספק את כל צרכי הקיום של האוכלוסייה. בהרצאה בשם "לדמיין כלכלה שעובדת", בכנס זוכי פרס נובל לכלכלה באוקטובר 2011 סיפק פרופ' ג'וזף שטיגליץ נתון מעניין, לפיו "בשל התקדמות טכנולוגית ועלייה בפריון העבודה במדינות מפותחות, 3% מכח העבודה בלבד מועסקים בחקלאות ומסוגלים לגדל ולייצר מזון המספיק למלא את כל הצרכים, אפילו של מדינה שבה רווחת השמנת ייתר".

בכלכלה מאוזנת, אין צורך ב-90% מועסקים, גם לא ב50%. די ב-20% מועסקים בחקלאות, תעשייה ושירותים חיוניים, כדי לספק את כל צרכי הקיום הנורמלים של החברה האנושית. מדובר אפוא בשינוי מבני של הכלכלה העולמית, לא באפיזודה חולפת.

הצורך בהעסקתה של האוכלוסייה הגדולה במערב יצר משרות מיותרות בהיקף אדיר, אבטלה סמויה, ניפוח מנגנונים ובירוקרטיות. במיוחד מדובר במגזר ציבורי מנופח. דוגמה מובהקת לתהליך כושל זה היא יוון, שבה מגזר ציבורי מנופח והיא על סף פשיטת רגל. אחת הדרישות העיקריות של קרן הסיוע האירופאית מיוון, היא לצמצם משמעותית את גודלו של המגזר הציבורי. יוון היא רק דוגמה, אומנם קיצונית, למה שמתרחש בעולם כולו.

מבחינה כלכלית טהורה, אדם שמועסק בעבודה שלא מועילה לחברה, הינו יעיל יותר כאשר אינו עובד ומקבל מלגת קיום מהמדינה. במצב של אבטלה סמויה ולא יעילה, עלות שכרו גבוהה ומנפחת את הוצאות המגזר הציבורי ולפיכך פוגעת ביכולתה של המדינה לשרת את אזרחיה. הגידול הצפוי ומחויב המציאות באבטלה, לא יפגע לא בכלכלה ולא במי שאיבד את משרתו, אך זאת – רק אם תופעל תוכנית החירום, לפיה ישולמו למובטלים מלגות קיום בתנאי שיצטרפו למסגרת חינוכית וחברתית, שתקנה להם כישורי חיים בסיסיים. במציאות המורכבת של היום הם ילמדו כיצד עליהם להסתגל לשינויים המתחייבים מהעולם הגלובלי-אינטגרלי, במטרה להשתלב בחברה שתחיה על פי עקרון הערבות ההדדית. החיסכון בעלות ההעסקה השנתית של עובד כזה יהיה משמעותי ויאפשר תשלום מלגות קיום ממשלתיות לו ולארבעה-חמישה מובטלים נוספים, כדי לספק את צרכי הקיום הבסיסיים שלהם ובמקביל לרכוש כישורי חיים וידע לגבי חוקי העולם הגלובלי המקושר והערבות ההדדית.

לדוגמה, באנגליה השכר השנתי הממוצע במגזר הציבורי הוא 28,000 פאונד. לעומת זאת אדם מובטל בגיל 35 ומעלה יקבל במשך שנה 3,370 פאונד הבטחת הכנסה. גם אם לוקחים בחשבון שהפער הזה קטן יותר במדינות בעלות מאפיינים סוציאל-דמוקרטיים מפותחים יותר, החישוב פשוט. אם מלגת הקיום תוכפל ל- 6,740 פאונד כדי לאפשר קיום נורמלי, תוכל המדינה לשלם מלגות ל-4 אנשים, שיצטרפו למסגרת החינוכית ויתאימו את ההון האנושי שלהם לחיים בעולם החדש. חשוב לציין שהתרומה של הממשלה לתוצר הלאומי הוא הערך המוסף שלה, שמשמעותו סך התשלומים שהממשלה משלמת (או הכנסה נובעת מהממשלה).

האבטלה הגוברת בכל העולם תמשיך ותתעצם. לא ניתן לפתור אותה באמצעות הכלים הכלכליים הישנים. תוכנית ההבראה שהשיק נשיא ארה"ב, שעלותה 450 מיליארד דולר מיועדת לעודד את שוק העבודה והיא מצטרפת, בשלהי 2011 לכל תוכניות הסיוע הכלכליות שהונהגו מאז 2008 ולכל האמצעים המוניטריים והפיסקליים האחרים שננקטו בהיקפים חסרי תקדים בשנים האחרונות. סביר להניח שגם תוכנית זו לא תישא פרי כיוון שהיא לקוחה מ"ארגז הכלים הישן", בעוד התלות המתגלה בינינו במשבר זה ובעולם הגלובלי והמקושר, מחייבת יחסים אחרים בינינו וכתוצאה מכך פיתרונות כלכליים בגישה שונה לחלוטין.

רק גישה כזו תעזור. כיוון שכל התעשיות בעולם הגלובלי, שבו אנו חיים היום, תלויות זו בזו האבטלה תגדל בקצב אקספוננציאלי. הירידה בהכנסות תגרור בהכרח ירידה בצריכה ובהכרח יתרחש תהליך טבעי של מעבר מתעשייה מנופחת לתעשייה נורמלית. האבטלה היא תוצאה טבעית של המעבר לכלכלה מאוזנת, לצריכה נורמלית ולחזרה לנורמליות של התעשייה. כל אלה מתבטאים בהפסקת הניצול של המשאבים המִדלדלים של כדור הארץ, ולכן לאורך זמן יגדילו את המשאבים העומדים לטובת האנושות. בנוסף, השיטה הכלכלית הנוכחית, המנופחת, הינה בזבזנית ובעצמה גורמת לנזקים חברתיים ואקולוגיים רבים ודורשת תקציבי עתק לצורך תיקון הנזקים. מדובר בעצם ב-"לופ" הרסני הגובה מהאנושות מחיר יקר. החזרה לכלכלה מאוזנת תביא לחיסכון רב שיוקצה לרווחת הכלל.

גם סקטור הפיננסים יצא מכלל פרופורציה, והוא אחת הסיבות לפרוץ המשבר העולמי ב-2008, שהמשבר הנוכחי הוא המשך טבעי שלו והספקולציה הפכה בו לשם נרדף להצלחה. המרוץ אחר רווחים יצא מכלל שליטה וגרם לתעשיית הפיננסים והבנקאות להשקעות להתנפח באמצעות שימוש במינוף גבוה בצורה חסרת אחריות. בכך המיטו על ארה"ב את בועת הסאב-פריים שהתפוצצה והציתה את המשבר הפיננסי העולמי. הנזקים של הונאות הענק, הבועות הפיננסיות והספקולציות בשוקי ההון ברחבי העולם מסתכמים בסכומי עתק שמעבר לכל דמיון. "השמדת ערך" של טריליוני דולרים הורגשה בכיסו של כל אחד מאיתנו, גם אם אינו מודע לכך ופגעה אנושות בכלכלה העולמית.

בגלל התלות והקשר ההדוק בין הכלכלה הריאלית, היינו העסקים, היצרנים והצרכנים, לבין תעשיית הפיננסים שעיקרה עסקי ני"ע, השקעות ואשראי, גרם המשבר בבורסות לפגיעה קשה בכלכלה העולמית. מערכות היחסים הנוכחיים בינינו שמשקפות את הנכונות של כל פרט להגביר את רווחיו האישיים על חשבון פגיעה באחרים. כדי להצליח בעולם הגלובלי והמקושר, עלינו לכרות בינינו אמנה כלכלית-חברתית, ערבות הדדית, שלפיה משברים כאלה לא יוכלו להתרחש, כיוון שיהיה ברור לכולנו כי קיימת תלות הדדית בינינו. אם נפגע במשקיעים, נפגע גם בעצמנו.

הזדמנות

לא ניתן לעצור את התהליך הטבעי שמתרחש בכלכלה העולמית. העלייה ברמת האבטלה המלווה בירידה בצריכה תמשיך עד שהאנושות תתייצב על רמה נורמלית, בניגוד למדדים המנופחים והמלאכותיים אשר אפיינו אותה עד היום. כל מדינה, ובמיוחד ארה"ב, אשר 70% מתוצרה מקורו בצריכה פרטית, עומדת בפני מבוי סתום כיוון שחסרים לה הכלים להתמודד עם המצב החדש. מדובר בתהליך מעגלי שבו האבטלה תגרום לרמת הצריכה לרדת, הירידה בצריכה תביא לירידת התוצר הלאומי, המשק ייכנס למיתון ויחריף את האבטלה וחוזר חלילה. אולם, אין לראות בתהליך זה משבר, אלא הזדמנות לשנות את הפרדיגמות הכלכליות המבוססות על אינדיווידואליזם, תחרותיות ופונקציית תועלת אנוכית שהביאו אותנו למצב קשה זה, וליצור כלכלה חדשה ומאוזנת אשר תביא אותנו לאיכות חיים גבוהה בהרבה מהנוכחית.

המטרה המרכזית של המערכת הכלכלית החדשה, הכלכלה המאוזנת, צריכה להיות בראש ובראשונה סיפוק רמת חיים נורמלית והוגנת לכל האזרחים. המימון לא יגיע מהגדלת תקציב חסרת אחריות אשר מסכנת את יציבות המערכת, אלא מהעודפים אשר ייחשפו בחברה, וזאת ללא צורך בשימוש בכלים כלכליים ישנים פיסקאליים ומוניטריים אשר הוכחו בלתי יעילים בטיפול במשבר הנוכחי.

הטיפול במשבר חייב להתחיל מהשורש, בתהליך של הסברה רחבה, חינוך ובניית סביבה המבוססת על ערכים של ערבות הדדית וסולידריות. עלינו להרגיש שכל העולם הוא משפחה אחת גדולה. כתוצאה מהחינוך ומהשפעות הסביבה עלינו, תשתנה פונקציית התועלת הרווחת כיום לפונקציה שמטרתה לספק את הצרכים הנורמליים הדרושים לקיום האדם, המשפחה והפירמה, וכל מה שמעבר לכך ישמש לתועלת הכלל. כמובן שהתהליך לא יכול להתקיים בלי הדדיות. בחברה הפועלת בערבות הדדית, כל פרט יודע שאם יחסר לו, ידאגו גם לו. אדם כזה לא יצטרך לדאוג לעצמו ויהיה פנוי לייצר תוצר לרווחת הכלל. אנשים יקבלו הערכה מהסביבה על פי מידת תרומתם ולא על פי הונם האישי ומישרתם. שינוי פסיכולוגי זה יגרום לחשיפתם של עודפים רבים שהיו נסתרים בזמנים בו כל אדם דאג רק לתועלת עצמו, מתוך הנחת יסוד שאף אחד אחר לא ידאג לו. בכלכלה המבוססת על ערבות הדדית, אין צורך לחסוך לעת צרה, כי במסגרת אמנה חברתית-כלכלית זו, מוסכם כי זה תפקידה של החברה ולשם כך, כל אחד תורם כפי יכולתו לטובת הכלל וכדי לממן את מנגנוני הערבות ההדדית בינינו. התוצאה הכלכלית תהיה קופה ציבורית גדולה, ממומנת על ידי כולם ומיועדת עבורם.

ערבות הדדית היא גם נכס כלכלי שערכו לא יסולא בפז

בנוסף לעודפים וליתרונות הרבים שיתקבלו מהשינוי המתבקש במשק האנרגיה ובשוק העבודה, להלן תיאור של העודפים והיתרונות, שיתגלו בכלכלה שתפעל לפי חוקי הערבות ההדדית:

תחום הדיור. בעיית הדיור תופסת מקום מרכזי בשיח הציבורי בשנים האחרונות. מצד אחד המחירים המאמירים גורמים לאנשים רבים להישאר ללא קורת גג, ומנגד יש הרבה דירות שכבר שנים עומדות ריקות. מצב זה מהווה פרדוקס מבחינה חברתית. בחברה הפועלת בערבות הדדית, אנשים יסכימו להשכיר את דירתם במחיר של עלויות תפעול, מתוך דאגה לזולת ומשום שפעולה זו תגרום להם להיראות באור חיובי בעיני החברה. בערבות הדדית, מי שיש לו קרקע פרטית ולא זקוק לה למגורים, או הרזרבות הקרקעיות שבבעלות העיריות והמדינה, ישמשו להגדלת היצע הקרקעות ולסיפוק צרכי הדיור לכולם במחיר השווה לכל נפש.

צריכת יתר. בני האדם צורכים הרבה מעבר לכמות הנדרשת לצורך סיפוק רמת חיים "נורמלית". אם נבחן את כמויות המוצרים והמשאבים הנמצאים ברשותנו ללא כל שימוש, נראה שבחלוקה מחדש שלהם ניתן לספק את הצרכים של כלל האוכלוסייה מבלי לייצר אף פריט נוסף. ולא מדובר בחלוקת מצרכים שיש לכל אחד בבית. כלומר, ברוב הדברים אין מחסור אמיתי, הם רק לא מחולקים נכון, בגלל הקשרים הלא בריאים בינינו. כאשר נבנה קשר נכון, נגלה שאין מחסור אמיתי.

מזון ויוקר המחיה. דו"ח של ארגון המזון והחקלאות העולמית[2] מצא שמדי שנה מדינות העולם זורקות 1.3 מיליארד טון של מזון. כמות זו גבוהה ממשקלם המצרפי של 8.6 מיליון לווייתנים. נתונים אלו, המלווים בידיעות בדבר אוכלוסיות שלמות שחיות בעוני ורעבות ללחם, יוצרים פרדוקס חברתי חסר תקדים. כל בר דעת מבין שיצירת מערכות שימור למזון שנזרק או אפילו מצב שבו כל אדם יפנה את עודפי המזון שלו לטובת הנזקקים לכך, יפתור את בעיית הרעב בעולם ללא צורך ברפורמות יקרות ומסובכות. פרדוקס נוסף הוא בתחום מחירי המזון, שכן מדינות רבות מדווחת על אינפלציה שנתית גבוהה במחירי המזון. הנפגעים העיקריים מעלייה באינפלציה הם כידוע השכבות החלשות. בחברה שאימצה את עקרון הערבות ההדדית כדרך חיים, יימצא בהכרח פיתרון מיידי לבעיה זו. כאשר נלמד ונבין שכולנו משפחה אחת לא נרצה לזרוק יותר מזון, שהרי איך נזרוק מזון לפח בידיעה שחלק מבני משפחתנו זקוקים לו. פעולה זו תוריד באופן משמעותי את רמת המחייה שמתייקרת מדי חודש ומקשה על משפחות לקיים רמת חיים ראויה.

המגזר העסקי. תהליך החינוך שיתאים את המערכות הקיימות למציאות המקיימת תלות הדדית, יגרום למגזר העסקי לסגל פונקציית רווח אחרת. ממקסימום רווח על חשבון הצרכן ומינימום עלויות ייצור, לפונקצייה שמטרתה לשלם את הוצאות השכר, התחזוקה והייצור, ואת היתרה להפנות לקופה הציבורית ולרווחת הכלל. חברות יוערכו לא על פי תשואת מניותיהן, אלא לפי מידת תרומתן לחברה. תהליך זה יוריד את רמת המחירים, יגדיל את עודף הצרכן ויאפשר לאנשים להגיע לרמת חיים ראויה. העלייה ביוקר המחיה ברחבי העולם הפכה לתופעה עולמית ב-20 השנים האחרונות, גרמה נזקים רבים והגבירה את חוסר השוויון הכלכלי והחברתי.

חלוקת הכנסה צודקת ללא התערבות ממשלתית. כבר היום קיימות עדויות מחקריות רבות סביב העובדה, שמעבר לרמת הכנסה "נורמלית", רמת האושר של האדם לא עולה בעקבות תוספת כספית[3]. חינוך לערכים של סולידריות חברתית וערבות הדדית והתניית הערכת הסביבה בפעולות התורמות לרווחת הכלל, ייצרו אצל אנשים המשתכרים מעבר לדרוש כדי לקיים רמת חיים נורמלית, רצון לתרום את העודף מהכנסתם לקופה ציבורית אשר תקצה כספים לאנשים שחסר להם. תחושת הסיפוק הפנימי שהמערכת החברתית החדשה תיצור מפעולה זו, תעלה את רמת האושר של הנותנים יותר מאשר רמת התועלת מקניית מוצר נוסף.

שינוי גישה אצל הטייקונים ופיתרון לבעיית הריכוזיות. הטענה הרווחת והמוצדקת בקרב האזרחים מתייחסת לרמת הריכוזיות חסרת הפרופורציות. 1% מאוכלוסיית העולם שולטים בסדר גודל של כ-40% מהעושר העולמי. מצב שכזה מעמיד את המשקים בפני סוגיות כלכליות וחברתיות מורכבות ויוצר טינה והרגשת חוסר צדק אצל האזרחים. נתון זה הינו בעל משמעות כלכלית-חברתית עצומה. שינוי גישה אצל אותם מעטים השולטים בכמעט ממחצית ההון העולמי יאפשר לספק את המחסור של כלל האנשים. ובנוסף, שינוי הגישה שלהם יהווה פיתרון לתחושת חוסר הצדק עקב רמת הריכוזיות השוררת בעולמנו. אם אותו 1% יחלק לחברה מרצונו החופשי את העודפים שנשארו לו לאחר שהבטיח לעצמו את קיומו הנורמלי, אף אדם לא יבוא בטענות להיקף ההון שברשותם כיוון שהוא יופנה לטובת החברה. באמצעות תהליך של חינוך והסברה ישתנו ערכיהם של הטייקונים מרצון לשלוט ולמקסם תועלת על גבי הצרכנים לערכים חדשים פרו-חברתיים. אילי ההון יקבלו הערכה מהסביבה לא בשל מספר מכוניות היוקרה, המטוסים הפרטיים וגודל הווילות שלהם, אלא בשל תרומתם לסביבה, לחברה ולמדינה, ולכן ירצו לתת ממרצם באופן טבעי וללא כפייה.

עודפים בתקציב המדינה. כיום התנהגותם של המשרדים הממשלתיים זה מול זה מקבילה להתנהגות האנוכית של הפרט מול זולתו. כל משרד דורש ונאבק על תקציבים כמה שיותר גבוהים עבורו כיוון שהוא לא בטוח שהם יוקצו לו כשיצטרך אותם באמת. כל משרד ממשלתי פועל כתא נפרד במערכת הממשלתית השלמה בניסיונו להגדיל את תקציב משרדו ככל שניתן. מחקרים במדיניות ציבורית ובפרט תיאוריית ה"Public choice", טוענים שהבירוקרט מנסה להגדיל את תקציב משרדו כדי להשיג יוקרה, כסף וסטטוס[4]. התוצאה היא הקצאה לא יעילה ובזבוז משאבים. כאשר כל משרד ממשלתי ירגישו חלק ממשפחה אחת, יתגלו עודפים רבים בתקציב המדינה והרשויות המקומיות ותחל התנהלות יעילה של המגזר הציבורי, לטובת הכלל.

עתיד בטוח

הנורמות והערכים החדשים, אשר יוטמעו בחברה, ישנו את פונקציית הרווח הכלכלי ממקסימום תועלת פרטית לאחריות חברתית רחבה ויגלו עודפים רבים בחברה האנושית. אנו נגלה שכבר עכשיו עומדים לרשותנו כל המשאבים הדרושים לקיומנו, אם רק נשנה את הגישה. גילוי העודפים ייעשה תוך שמירה על רמת חיים נאותה של כל פרט ומשפחה.

כאשר לוקחים בחשבון את עוצמתה האדירה של השפעת הסביבה על האדם, מבינים שהתהליך הוא מציאותי ומחייב אותנו כחלקים ממערכת אחת הקשורים זה בזה בתלות הדדית. הנורמות, הערכים ודרכי ההתנהגות המתעצבים על ידי החברה ישנו את התנהגותנו הכלכלית ויתאימו אותה למערכת הגלובלית-אינטגרלית. אנו שואפים באופן טבעי לחיות באיזון ובהרמוניה עם סביבתנו כדי לקבל את הערכתה. מכאן ששינוי תודעה חברתי ישנה את ההתנהגות הפרטית והכללית ויאפשר לנו להתאים את מערכות החיים הכלכליות והחברתיות למציאות חדשה, אשר תטיב עם כולם.

-----------------------------------------------

[1] Deffeyes, Kenneth S (2002). Hubbert's Peak: The Impending World Oil Shortage. Princeton University Press. ISBN 0-691-09086-6

[2] U.N. Food and Agriculture Organization

[3] Kahneman, D.; Krueger, A.; Schkade, D.; Schwarz, N.; Stone, A. (2006). "Would you be happier if you were richer? A focusing illusion". Science 312 (5782): 1908–10

[4] Niskanen, W. A. (1987). "Bureaucracy." In Charles K. Rowley, ed. Democracy and Public Choice. Oxford: Basil Blackwell