ראשי

עדיף ליפול מהמצוק הפיסקלי

מן העיתונות: "פול וולקר: חייבים לקצץ טריליונים בתקציב;ארה"ב בסכנה מוחשית. על רקע איום המצוק הפיסקלי, נגיד הבנק הפדרלי לשעבר משרטט עבור הנשיא אובאמה את המדיניות הכלכלית לקדנציה השנייה".

כולם בלחץ מהמצוק הפיסקלי, למרות שתאריך הפקיעה של התמריצים והטבות המס, שהונהגו ע"י ממשל בוש והוארכו על ידי אובאמה, בהיקף של כ- 4% (!) מהתוצר השנתי האמריקאי ,היה ידוע לכולם כבר זה מכבר.

כתבנו על זה בעבר פה.

אם כל העובדות היו מוכרות וצפויות, מדוע כולם נלחצים?

התשובה ברורה: כי כולם יודעים שלכלכלת ארה"ב אסור להתמוטט ושהיא בבחינת Too big to fall ,

פן יסלים המשבר לכלל ארמגדון כלכלי ופיננסי כלל עולמי.

אסור שזה יקרה. בשום מחיר. נכון?

אז זהו, שלא.

בתוך שלל העיצות של מיטב המומחים, בכירי הכלכלנים, פקידים בכירים ובכירי המערכת הכלכלית והפוליטית בארה"ב, לא מצאתי עצה שפויה אחת.

כל העיצות הכלכליות שהנשיא אובאמה מקבל מטרתן אחת: להציל את השיטה הכלכלית הנוכחית, לשמר את המודל הניאו-ליברלי ולקנות קצת זמן עד שגלגלי הצמיחה והצריכה הפרטית יתאוששו, כדי שאמריקה תחזור להיות מה שהפך אותה למעצמה הכלכלית הגדולה בעולם.

כולם ינשמו לרווחה אם תימצא הדרך להתגבר על המצוק הפיסקלי ולהציל את ארה"ב מעצמה.

העיקר שתחזור להיות מעצמה של צריכה פרטית מוגזמת ופרסום (= "תרבות הצריכה"), של שימוש נדיב במינוף ובאשראי המאפשר חיים הרבה מעל היכולת הכלכלית האמיתית, ושל תעשיית פיננסים אדירת מימדים שיש לה חיות משל עצמה. הרי Wall street התנתקה מ- Main street מזמן, והחלום אמריקאי עדיין מחזיק, בקושי, פירמידה צרה ופערים גדלים והולכים בין ה- 1% לכל היתר.

אולי כדאי שנשאל את עצמנו, מה הטעם לשמר ולהציל את השיטה הזו? הרי היא הביאה על עצמה את כיליונה שלה.

בתוך תאוות הבצע, בתוך ההתמכרות לצריכה מוגזמת, למותגים ולגרנדיוזיות האמריקאית. בתוך האינדיבידואליזם הקיצוני, האדישות כלפי הזולת והשנאה והניכור העטופים בנימוס האמריקאי המפורסם.

בתוך החופש לא רק להתעשר ולהצליח, אלא גם לחיות ללא ביטוח רפואי, בחופש להיות עני (1 מ-7 אמריקאים), בתוך חוב גדל והולך הנושק לתקרה של 16.4 טריליון דולר, שיהיה צורך להגדיל שוב, בתוך כלכלה מנופחת ומלאכותית, שמדי כמה שנים מתפוצצת בה בועה ספקולטיבית שגוררת את כל העולם לכאוס, בתוך כל אלה- מסתתר יצר ההרס העצמי של השיטה הכלכלית האמריקאית, שהיא ייצאה "בהצלחה" לעולם.

"האמריקאים חייבים להבין מה מוטל על כף המאזניים", כותב פול וולקר, לשעבר נגיד הבנק הפדרלי, במאמר שפרסם באתר "ניו יורק ריוויו". "אין ספק שהצריכה המופרזת שלנו במשך שנים הובילה למשבר הכלכלי והפיננסי ב-2008, ועלינו לאזן מחדש את הכלכלה".

תקראו שוב את מה שהוא ורבים אחרים אומרים עכשיו בפה מלא:

הצריכה הפרטית היא המנוע של הכלכלה האמריקאית ומהווה כ- 70% מהתוצר הלאומי.

הקריאה לרסן אותה, היא דרמטית ומשמעותה קריאה למהפכה של ממש בכל השיטה הכלכלית.

כל השיטה הכלכלית האמריקאית חייבת להשתנות, והמשבר לא יעבור אם נמשיך לטפל בו בעיקר באמצעות קוסמטיקה וטיפול בסימפטומים שלו בלבד.

להיפך- המשבר הוא הזדמנות עבור ארה"ב לעשות חשבון נפש אמיתי ונוקב. כי חשבון נפש לא עושים בימים כתיקונם, אלא דווקא בעיתות מצוקה. אמריקה קיבלה צ'אנס, ממש מתנה, להציל את עצמה מעצמה.

לכן, עיני משקיעים ומנהיגים בכל העולם נשואות אל הנשיא אובאמה ואל 2 בתי נבחרים מפוצלים ומסוכסכים. כולם מקווים שיצא עשן לבן.

העיקר לדחות את רוע הגזירה.

הפרטים פחות חשובים: להאריך את חלק מההטבות והתמריצים, לבטל את חלקן, לקצץ דרמטית בתקציב המדינה ואפילו לסגת מרפורמות חברתיות משמעותיות בתחום הסיוע למובטלים ולחסרי ביטוח רפואי, או להטיל מס עשירים.

העיקר שאובאמה יעשה מה שצריך, העיקר להציל את השיטה.

אין גם ספק שהארכת חלק מהתמריצים והטבות המס, יחד עם העלאה נוספת של תקרת החוב הלאומי והתחייבות לקיצוצים דרמטיים בתקציב על פני מספר שנים, יתקבלו על ידי המשקיעים בכל העולם באנחת רווחה וישמשו כאות לראלי של ממש, בעיקר באפיק המנייתי ובנכסי סיכון.

אבל החגיגה הקטנה הזו, תהיה בכייה לדורות.

אם אמריקה לא תבחר להכיר ולנצל את ההזדמנות ההיסטורית שהמשבר העיקש הזה מהווה עבורה, לא תפנים שעליה לאמץ פרדיגמה כלכלית וחברתית שונה לחלוטין, המבוססת על כלכלה מאוזנת, שפויה, רציונלית ולא פחות חשוב- אנושית יותר, מתחשבת ושוויונית יותר, אם זה לא יקרה- עדיף שאמריקה תיפול עכשיו מהמצוק הפיסקלי ושתיקח איתה את כל העולם.

למה? כי אם היא תצליח, איכשהו, לטייח את המצב הדרמטי הזה ולמשוך זמן, היא מניחה את היסוד לגל הבא של המשבר, שיהיה גדול ומאיים מהמצוק הפיסקלי הנוכחי.

הדינמיקה מוכרת: בועת הנאסד"ק התפוצצה בתחילת המילניום ולקח לארה"ב 5 שנים להתאושש,

ההתאוששות הייתה מלאכותית, טיפלו בסימפטומים בלבד ולכן התפתחה בועת הסאב פריים וההנדסה הפיננסית. זו התפוצצה ב- 2008 וסחפה את ארה"ב ואת העולם כולו למשבר חסר תקדים. מאז, באמצעות הרחבה פיסקלית, מוניטרית וכמותית חסרי תקדים בהיקפם, מצוי המשק האמריקאי בהחייאה מלאכותית, אבל המשבר ההוא עודו איתנו והוא הולך ומתעצם.

לאן זה הביא אותנו?

נכון, למצוק הפיסקלי. הגיע יום התשלום והפציינט עדיין בקומה, מרושש ומותש.

על אמריקה לזנוח את הסגידה לצריכה פרטית מוגזמת ולצמיחה, להחזיר את תעשיית הפיננסים והנגזרים למימדיה הטבעיים ולתפקידם המסורתי, ולאמץ שיטה כלכלית המבוססת על ערבות הדדית בין כל תושביה ובינה לבין הקהילה הבינלאומית.

המשבר הזה הוכיח עד כמה העולם הפך לגלובלי ולמקושר, כלומר למערכת סגורה, שכל חלקיה תלויים זה בזה בקשרים הולכים ומתהדקים, אפילו בעל כורחם. בפיננסים כולנו מודעים לתלות הזו, אבל בעצם- היא תלות מוחלטת בינינו, בכל מערכות החיים שיצרנו.

אם כולנו בסירה אחת, מתבקש שנשתף פעולה, שנפעל מתוך התחשבות, דאגה וערבות הדדית בינינו. נכון?

הפער הקיים, בין השיטה הכלכלית והחברתית המתבקשת מאותה שותפות גורל בינינו, לבין השיטה הנוכחית, שהיא אגואיסטית ואינדיבידואליסטית במהותה, הפער הזה מורגש בנו כמשבר. אם נתחיל לסגור את הפער הזה באמצעות ערבות הדדית בינינו ושיטה כלכלית ההולמת אותה, נחוש הקלה מיידית במשבר.

זה יהיה כמו לשחות עם כיוון הזרם, במקום להיאבק נגדו.

זאת ועוד, אם חוקי הטבע, מאפייני העולם הגלובלי- אינטגרלי מחייבים אותנו להתחבר, לפעול יחד ולדאוג אחד לשני ולרווחת הכלל, הרי התוצאה של התאמת השיטה הכלכלית אליהם, תהיה כלכלה יציבה, מאוזנת והרמונית עם מאפייני המערכת הגלובלית.

אז נוכל כולנו להרשות לעצמנו לחיות ברמת חיים נורמלית, לא פחות, אבל גם לא יותר מכך.

האם אנחנו באמת צריכים יותר?

במערכת כלכלית אגואיסטית- התשובה חיובית. אם אין אני לי- מי לי? אך במערכת הרמונית המבוססת על ערבות הדדית בינינו- אין בתוספת הזו שום צורך.

מה גם שהתוספת הזו, שמעל רמת חיים נורמלית, כופה עלינו אורח חיים קדחתני, עבדות מודרנית וכל מחקרי האושר/עושר מעידים כי לא רק שאינה תורמת לאושר שלנו, אלא היא פוגעת בו קשות.

כיון שכרגע נראה שארה"ב עומדת להחמיץ את ההזדמנות האדירה הזו שהמשבר מהווה עבורה, הזדמנות לבחור בחיים חדשים, טובים ומאוזנים, עדיף שתיפול כבר עכשיו מהמצוק הפיסקלי.

נכון, זה יכאב לכולנו בכיס, אבל יש סיכוי שמהנפילה הזו, העולם יקום עם תובנות כלכליות וחברתיות חדשות.

נתחבר- נרוויח, זה הרבה יותר מסתם סיסמה יפה.

זו דרכו של עולם.

• מאת: אופיר לוי | רואה-חשבון ומנהל כספים,חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות
• צילום: אולגה אוטקין