ראשי

"קיבלתי יותר מ-20 מיליון ד' באמצע שנות ה-30 לחיי - ורע לי. הפכתי עצלן, לא מסופק, בלי מטרה בחיים"

מן העיתונות: "ביזנס אינסיידר" מפרסם טענה של מנהל בחברת היי-טק שגרף 20 מ' ד' בהנפקה: "להתעשר זה עול רציני, אני יכול לעשות הכל אבל לא עושה כלום " ■פתאום אני כועס אם אני מרגיש שלא מתייחסים אליי כאילו אני ממשפחת המלוכה".

• מאת: גיא יצחקוב דוקטוראנט למנהל עסקים האוניברסיטה העברית, חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות.

לבטח הרבה קוראים הרימו גבה כאשר קראו כותרת זו. הרי 20 מליון דולר אמורים לסגור לנו את כל ההלוואות, להגיע לדירה שתמיד רצינו (או במקרה כזה-בית פרטי בכפר שמריהו עם גינה של חצי דונם) ולהבטיח את עתידם הכלכלי של ילדנו. סכום כזה מצייר לנו מציאות אוטופית, מאושרת ונטולת דאגות, אך מתברר שלא כך הם פני הדברים.

את הרגשתו של איש ההיי-טק המוצלח בכתבה מחזקים שלל ממצאים ממחקרים בתחום הכלכלה והפסיכולוגיה, שהולידו את תחום המחקר המרתק "חקר האושר" (מה עושה אותנו מאושרים). נמצא שהגורם שעושה אותנו מאושרים הוא לא כסף אלא יחסים חברתיים. עם העלייה ברמת ההכנסה עולה גם רמת השאיפות שלנו, כמו שנאמר בכתבה "יש לי כסף, אבל אני רוצה עוד..."

למרבה הפלא, אדם עשיר חרד עוד יותר לעתידו הכלכלי מאיתנו, בני מעמד הביניים, ההולך ונשחק. כשאדם שיש לו 7 מליון ש"ח מפסיד 2 מליון ש"ח הוא מרגיש עצמו עני הרבה יותר מאדם שחי באוברדרפט קבוע. כהנמן וטברסקי אף זכו בפרס נובל לכלכלה על הוכחתם זו ("תאוריית הפרוספקט").

הבעיה בתרבות המערבית היא שכסף הפך למטרה בפני עצמה. שמנו הכסף ליעד, מעבר להיותו משאב המאפשר לנו לחיות בצורה טובה ונורמלית. והגענו למצב אבסורדי שבו 1% מהאוכלוסייה (ואף פחות) מחזיקים בכמעט כל המשאבים הכספיים, בעוד הפערים בהכנסות בין המעמדות הולכים וגדלים ומליארדי אנשים סובלים מרעב. זה לא חייב להיות כך.

קיים משאב אדיר שאנו כבר היום חיים בשבילו אך לא משתמשים בו נכון. למען האמת אנו כלל לא שמים לב לקיומו, על איזה משאב מדובר? הערכת הסביבה.

לטייקון הממוצע יש מספיק כסף כדי להבטיח את עתידו הכלכלי, את עתיד ילדיו, נכדיו וניניו לפעמים אפילו יותר מכך. אותו טייקון יכול לשבת בנוחות במרינה, על היכטה שלו כל ימי חייו. האם הוא עושה זאת? ממש לא. הוא עובד אפילו קשה יותר מהאדם הממוצע. מדוע? כדי להשיג עוד כסף וכח שיקנו לו עוד הערכה וכבוד מהחברה. מעבר להכנסה מסויימת, תוספת כספית מגדילה את תחושת האושר רק אם היא מלווה בהערכה מהחברה. אל תטעו, כבר היום אנו עובדים וחיים למען הערכת החברה, רק שהיום האמצעי להשיג אותה נמדד בכסף. אם נקבל הערכת החברה כתוצאה מפעולות של חיבור ותרומה לחברה ניצור חיי קהילה משותפים ותחושת השתייכות חברתית שגם יתנו לנו תחושת ביטחון אמיתית ולא מזויפת וגם ישפרו את חיינו ללא הכר. מצב זה נקרא: "ערבות הדדית".

ערבות הדדית היא רשת הביטחון האמיתית שלנו. כיום הביטחון הכלכלי לא מקנה לאדם ביטחון חברתי, הוא מרגיש רדוף ויודע שאם יאבד את נכסיו, יאבד גם את הערכת החברה לה הוא משתוקק. אם ינתב את מרצו לפעילות לרווחת הכלל, יכבדו אותו לא בגלל הכסף, אלא בגלל ההשקעה שלו בטובת הכלל ואת תחושת הביטחון והאושר הזו אי אפשר לקנות בעד שום הון שבעולם.