ראשי

ה'עסק חי' השיטה כבר לא

מדוע אף אחד לא שמח מנפילה אפשרית של טייקון ומה אפשר ללמוד מכך?

לא הייתי רוצה להיות "טייקון" ישראלי בתקופה הנוכחית, האנשים שזכו לכבוד עילאי הפכו למושג ללעג וקלס. בפיו של כל ישראלי שקצת מעורה במתרחש בשוק-ההון הישראלי הפכו המילים "תספורת" ו"אזהרת עסק חי" לביטויים שגרתיים.

ישראל היא אחת הכלכלות הריכוזיות ביותר בעולם, כ-10 משפחות שולטות בכלכלה המקומית, מפעילות לוביסטים, משפיעות על קבלת ההחלטות של הפוליטקאים ומקבלות הלוואות מהבנקים המלווים את כספנו תמורת מרווח נאה לעצמם מכספי הפנסיה שלנו דרך הגופים המוסדיים. גופים שמנסים להגיע בימים אלו עם חברות ההחזקה שבבעלות הטייקונים להסדרים ולפשרות, על חשבוננו כמובן.

אין פלא שהאוצר שוקל ברצינות לאפשר למלכ"רים לנהל עבורנו את החיסכון הפנסיוני. עד שנגיע לערבות הדדית בינינו, החלפתם של המוסדיים, המצויים בניגודי אינטרסים מהותיים מולנו ושפועלים כדי למקסם את רווחיהם, היא צעד מתבקש.

אז למה שלא נשמח כשהטייקונים נופלים?

מבחן המציאות מעיד על העובדה שאנו חיים בעולם גלובלי ומקושר, בו נפילתו של נוחי דנקנר אחד ואילן בן-דוב אחד עשוייה להביא אותי ואותך ללשכת התעסוקה ולגרום לעם ישראל כולו הפסדים פיננסיים משמעותיים, ישירים ועקיפים, בחיסכון הפנסיוני שלנו, תהליך שמתרחש כבר עתה..

נשאלת השאלה כיצד הגענו למצב כזה, איך ייתכן שכאשר בעל הון מצליח בהשקעה, הרווח הוא כמעט נחלתו הבלעדית וכאשר הוא מפסיד- כולם נופלים איתו: הבנקים, המוסדיים והציבור הרחב.
רכישה ממונפת. היינו, השימוש שעשו הטייקונים באשראי נדיב, כדי לממן את התרחבותם העסקית.

הימנעות ממינוף יתר ומההשלכות השליליות שלו, הן על החברות, על מנהליהם, עובדיהם, לקוחותיהם ובעצם – על כולנו, הינה צעד מתבקש, מתוך ההבנה שמאז המחאה החברתית בקיץ שעבר הציבור בישראל למד להעריך עסקים שמתייחסים אליו יפה, בהגינות ובתמחור הגיוני של מוצרים ושירותים.

בהתאם, ייתכן שסלקום, פרטנר, ואיי די בי לא היו מוצאות את עצמן במצב הקשה בו הן נמצאות היום.

מה הפתרון? הרי ברור שאנחנו תלויים בטייקונים, למרות שלא היינו רוצים. עלינו להסכים לאמץ תהליך הדברות סביב שולחן עגול, להסכים על צעדים משותפים, בוני אמון, ולעבור ממצב של מלחמת חורמה שלנו בהם ושלהם בנו, למצב שבו נבין שכולנו בסירה אחת ושרק חיבור ושיתוף פעולה יכולים לעזור, רק תהליך חברתי כזה ימנע מכולנו קריסה כלכלית חסרת תקדים.

בנקודה זו סביר להניח שיקומו מתנגדים לדברי, יטענו שהם אוטופים ויציעו הגברת רגולציה. אכן דרושה רגולציה, אך בד בבד אני בטוח שאין בה מספיק בכדי להביא לפתרון. הטבע האנושי האינדיבידואליסטי והאגוצנטרי (של כל אחד מאתנו) ימצא דרכים לתמרן גם אותה. אנו רואים כל יום דוגמאות לכך בעיתונאות הכלכלית, השיא לדעתי היה באנגליה בפרשת הונאת ריבית הליבור. כאשר נתקשר בינינו בערבות הדדית, כל אחד מאיתנו יבצע רגולציה עצמית, רגולציה זו תהיה המחמירה ביותר ותבטיח שנתייחס לכל אדם, כמו שאנו מתייחסים לעצמנו,או לבן משפחה קרוב,מתוך דאגה והתחשבות,שתאפשר לנו עתיד כלכלי וחברתי טוב יותר.

• מאת: גיא יצחקוב, דוקטוראנט למנהל עסקים האוניברסיטה העברית, חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות