מאמרים וטורים

למה מי שרוצה אותי, זה דווקא לא מי שאני רוצה?

קרוב לוודאי שמעתם או שאתם אפילו מכירים מקרוב, ממש מקרוב, את התחושה שמגיעים אליה הרבה אנשים שרוצים לבנות קשר זוגי: "דווקא מי שמוצא חן בעיניי לא רוצה אותי, ומי שרוצה אותי לא מוצא חן בעיני". למה זה קורה לנו?

• מאת: פזית יהוד נתנאל

כשבחור ובחורה מעוניינים להיפגש עם בני המין השני, קשה להם להבין מה בעצם הם רוצים. ולכן, בתור התחלה, עליהם לברר ולהסביר לעצמם מדוע הם רוצים דווקא תכונות כאלו, ולא אחרות, בבן או בת הזוג שהם בוחרים.
זה עלול להישמע מוזר, הורס את כל הפאן, ואיפה בכלל גורם ההפתעה?

אבל מי שרוצה התאמה ו'קליק', צריך דווקא ללחוץ על כפתור חשוב, שבו הוא מבקר את עצמו מהצד לרגע, ועונה על כמה שאלות, שהראשונה בהן: על סמך מה הוא חושב שדווקא בן/בת זוג עם התכונות המסוימות הללו יהיה מתאים עבורו?

הנורמה שרווחת היום, שמה דגש על חיצוניות, שהמודל שלה מבוסס בעיקר על סדרות טלוויזיה וסרטי אהבה הוליוודיים, ששמים בקדמת הבמה שחקנים, דוגמניות, כוכבי פופ, שהקשר בין המראה הטבעי של רוב האנשים, והקשר בין התכונות של דמותם, לבין המציאות, רחוק כמזרח ממערב.

אנחנו הצופים, לא רק מתרשמים, אלא סופגים לתוכנו את תפיסת העולם הזו, שקובעת עבורנו מה נרצה ומה נשאף שיהיה לנו בחיים: איזה טיפוס מאצ'ו או כוכבת יפיפייה וזוהרת. את זה אנחנו בעל כורחנו מחפשים במין השני, ולפי הסטנדרטים האלה אנחנו מסתכלים זה על זו, במקום להתבונן על פנימיות האדם שעומד מולנו.

דעת הקהל מעצבת אותנו לשים דגש על החיצוניות – למשל, זוג שהולך יחד ברחוב וכולם מסתכלים עליהם ואומרים: "תראו כמה הם מתאימים - היא בחמישה סנטימטר פחות ממנו, הוא קצת שמן והיא רזה יותר, גם החיוך תואם - אצלו זה ככה ואצלה הפוך והיא ככה ככה..."
ומה בנוגע לפנימיות שלהם? האם היא מתאימה?

אפילו האירוע של "ערב הכלולות" כבר הפך יותר דומה להופעה מושקעת על במה, עם פעלולים, תפאורה, תלבושות כשהחתן והכלה מתנהגים כשחקנים הראשיים. אפשר לחשוב שאנשים מתחתנים כדי להופיע בפני הקהל. האם לשם כך יועדה חתונה? ועל אף כל הטררם הגדול, לא פעם כעבור מספר חודשים, הזוג כבר לא מסוגל להיות יחד והם נפרדים.

איך בוחרים נכון?

אולי הדרך הנכונה לבדוק כמה אתם מתאימים היא בדיוק הפוכה. במקום ללכת למקומות הומים, תיפגשו במקום שקט שבו דברים צדדיים לא יסיטו את הראש לכיוונים אחרים, ושם גם תוכלו לבדוק, עד כמה כשאתם נמצאים לבדכם בין ארבע קירות, אתם מסתדרים או לא? בשקט הזה יתפנה לכם מקום שבן תוכלו להכיר קצת מעבר ל"פן שלה" או ל"ג'ינס שלו", תוכלו לדבר על דברים כמו ערכים, מטרות משותפות. הרי בסופו של דבר את רוב חייכם כזוג תנהלו בין כתלי הבית שתבנו יחד.

אמרו חז"ל (תענית כד): "כל כלה שעיניה יפות, אין שאר גופה צריך בדיקה".

הכל תלוי בנטייה דקה של עדינות הנפש

ואז מתחילים לראות, שבעצם זה לא עניין של גוף, פרצוף או צורת לבוש, אלא יש כאן דברים שלא ניתן להעביר באופן שטחי. זה אפילו לא שייך למבע חיצוני, אלא לאותן נטיות פנימיות דקות, שבהן אתם מסוגלים להרגיש זה את זה ללא מילים: להשלים, להסכים על מה שאתם תהיו כזוג, למרות שאתם נמצאים עדיין בשלבים ראשוניים. אך ניתן כבר להכיר בגישושים, באותם דברי חיזור עדינים, שמבינים שכך זה טוב, ומעורר רצון לקשר ומעורר חיבה, ולא שניגשים לצד השני בצורה בוטה וגסה.

זאת אומרת, הכל תלוי בעדינות המגע. ואז מהמגע הראשון ועד לקשר עמוק, יש הרבה דרגות של התקשרויות שונות- לפעמים יותר, לעיתים פחות, אך תמיד יש כבסיס ביניכם הבנה והתקשרות כאלו, שתדעו איך לנהוג זה עם זו כך שתגיעו לשביעות רצון משותפת. ממש כמו שניים שאוכלים מאותה הצלחת, ואפשר לומר ש"מה שטעים - טעים לשניהם".

לכן, אם מוותרים קודם כל על הדגש החיצוני, ומשאירים רק את הנחוץ, אפשר לעבור לשלב הבא, שבו הזוג רואה עד כמה יש ביניהם מקום משותף - בהרְגלים, ביחס לחיים, בנכונות לשרוד, אפילו לסבול זה את זה, לעבור מרוגז לוויתור. וכמובן, עד כמה ששניהם נהנים מהקשר ביניהם, עד כמה הם מעריכים את הקשר ולעומתו סולדים מריחוק ופירוד.

שיהיה בהצלחה!