מאמרים וטורים
מה זו בשבילכן אהבה
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים וטורים
- פורסם ב12 יולי 2013
- נכתב על ידי פזית יהוד נתנאל
יום שישי בצהריים, יושבות בבית קפה. השותפה שלי לדירה מאוד עצובה, היא לא יודעת מה לעשות. כל מה שהיא אמרה, לא עוזר. כל מה שניסתה, לא הולך. היא מיואשת, עוד פרידה עומדת להיכנס לרזומה המפואר שלה.
- מאת: פזית יהוד נתנאל
איור: נועם דוייב
אני מבינה לליבה. לפני חודש עמדתי במקומה – כועסת, מאשימה ובעיקר הכי צודקת.
שתינו מסתכלות זו בזו אובדות עצות ומחפשות להזמין עוד קפה הפוך, כדי לשכך את טעם כאב הפרידה ששתינו מרגישות שמתקרב ובא.
ממש לידנו יושבות 2 נשים מבוגרות אחת בשיער בגוון סגלגל, השנייה בשיער כסוף. אחת מהן פונה אלינו בטון בטוח ובקול מעט רועד:
"תגידו, בנות צעירות : מה זו בשבילכן אהבה?"
שתינו קצת נבוכות, הרבה מהססות...
"אז, נגיד..." אומרת הכסופה בלי לחכות לתשובה: "שאתן מאוד אוהבת מישהו...והוא לא מקשיב לכן, עדיין תאהבו אותו?"
"המ.. זה יהיה קצת קשה.." אני עונה מתפתלת: " אבל אם אני אוהבת אותו, אז כן".
"יופי!!" הן שתיהן אומרות יחד, וזו שבגוון סגלגל ממשיכה: " ואם תנסו לומר לו דברים חשובים והוא יתעלם?"
"נראה לי..." אומרת שותפתי, "שהאהבה הגדולה שלי אליו, תיתן לי לבלוע את הצפרדע הזאת".
"נהדר!!" הן שוב עונות יחד, ובלי להתבלבל, הכסופה שואלת: "ואם הוא אף פעם לא יזכור את יום ההולדת שלך?"
"אני...אני..." ניסיתי מגמגמת, אז חברתי המשיכה: "אשתדל לסלוח, לפחות בהתחלה, אפילו שזה יהיה לי ממש קשה".
"ממ.. איפוק מרשים!!" הן מחייכות אלינו, ואומרות בעיתוי מושלם בזו אחר זו: "ואם הוא לא יחמיא לך? ישכח את מה שכל-כך ביקשת שיזכור להביא?"
"נו... מה אני אגיד..." ניסיתי להתגבר על המשוכה בעצמי: "אני לא ארגיש עם זה טוב, אבל לא ארצה לאבד אותו".
"טוב..." נדמה שהן קורצות אחת לשנייה בחטף, וזו שבגוון סגלגל מאתגרת עוד יותר: "ומה אם טרחת על הכנת ארוחה וזו לא הפעם הראשונה שהוא עושה פרצוף "לא טעים לי"?"
שתיקה קצרה, והפעם השותפה עונה בשביל שתינו: "נגלגל עיניים ונתבאס.. אבל מה לעשות? לא טעים אז לא טעים".
"אהה..." הן לא מוותרות, ומרימות טיפה את הקול ב'פינלה' תיאטרלי כסוף סגלגל: "ואם הוא יגיד בלהט הכעס: שהוא בכלל לא אוהב אותך... ?"
"די! די! מה זה? זה לא קרוב לאהבה..." התלקחתי, "ובשביל מה בכלל לאהוב מישהו כזה?!" מוסיפה חברתי בתמיכה מלאה. כשמבפנים מתפטת מעין מבוכה, בלבול מול המקום שבו הצדקנות העצמית פוגשת במציאות מרה.
הן מסתכלות עלינו ברוך, ובאקורד סיום של דואט בשני קולות הן מבהירות:
"כאן יקירות דווקא יכולה להתפתח האהבה הבשלה".
"אנחנו לא אומרות שצריך לקבל יחס רע והשפלות בחלילה במערכות היחסים. אבל אחרי שמגלים שהאהבה הראשונית היא כזו שעלולה להתפוגג מעצמה, מתפנה המקום לבנות קשר על בסיס עמוק, שבו כל אחד מבין, שהשני זה לא בדיוק מה שהוא חשב, ואולי לא מה שהוא רצה." אמרה הסגלגלה.
"זו הנקודה שבה אתם יכולים להתחיל לחוות מה זו באמת אהבה. איך? תלמדו מהדור שלנו. אצלנו כשמשהו נשבר היינו מתקנים, היום כולם ממהרים לזרוק ולשבור את הכלים, ובסוף נשארים לבד. רוצות לשמור את האהבה לאורך שנים? הניחו בבסיס הקשר יסודות של ויתורים הדדים". סכמה את הנושא הכסופה, ושמה טיפ.
בעוד שתינו משתאות לדברים שנאמרו, הן קמות ונפרדות מאתנו לשלום ומשאירות לנו על השולחן פרח סגלגל מעוך ומפית כסופה שעליה רשום -
"...כי כשיש בי אהבה, היא עצמה ממלאת אותי. אף פעם לא אוכל לקבל אהבה, להרגיש אהבה, אם לא אתן אהבה..."
