?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

חתונה – לא מה שחשבת

חמש דקות לפני יריית הפתיחה הרשמית של עונת החתונות, אנחנו חוגגים את יום ירושלים.
אז מה הקשר בין ברית נישואין, לירושלים?

  • מאת: שלי פרץ

shutterstock 21570181

לאור העובדה שה"היי לייט" של החתונה הוא הרגע שבו החתן נשבע: "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני. תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" קשה לא לתהות בקול (חתן וקול כלה), מה הקשר בין העובדה שהגברבר הזה עומד להינשא לעלמה הזו, לבין העובדה שפתאום הוא מדבר על ירושלים, כאילו היא כלתו המיועדה?

נכון היינו מצפים שהוא יגיד לה את "until death do us part" ובזאת יוכיח לה את אהבתו, אבל משום מה אצלנו היהודים, הוא מדבר איתה על ירושלים שאותה ישים על ראש שמחתו. איך זה קשור? פשוט מתוקף העובדה שהכול קשור. ואולי העובדה שכל זה נשמע לנו הזוי, מוכיחה ש"אין שום קשר" בינינו. וזו הבעיה.

אז עכשיו לאחר שפיזרתי מסכת סתרים, אומר בקיצור. ירושלים מסמלת אחדות. ואם נרד לרזולוציות נמוכות היא מסמלת את אחדות כל בני האדם ולא רק היהודים. ירושלים היא מעין מרכז עולמי, שכאשר נהיה כולנו מחוברים בינינו בקשרי אהבה במקום בקשרי איבה, נראה מהי באמת ירושלים השלמה.

ועד שלא נעשתה מלאכת חיבור הלבבות בין בני האדם, לא נוכל לנו ולא לשקוט. וכך נזכיר את ירושלים בכל חתונה, רגע לפני ניפוץ הכוס השלמה.

מדביקים את החלקים השבורים

זוג שמתחתן, לא מתחתן רק אני לה והיא לי. אלא הוא למעשה נכנס לתהליך שלם של חיבור בין בני אדם. הוא הופך להיות תא בתוך גוף שלם, הוא הופך להיות חלק פעיל בבניית קהילה מחוברת ושלמה. או שזו לפחות השאיפה.

ולכן יש גם לאורחים פה תפקיד חשוב, הם לא באים לזלול ולגמוע, לפזז ולצלוע כל הדרך למכונית. אלא הם באים לתת ערובה, להיות ממש ערבים לכך שהזוג יצלח את הדרך הארוכה ולעיתים הלא קלה שעומדת לפניו. הם ילוו אותו בכל צעד, יתנו כתף, יביעו תמיכה, ויעזרו ככה לעוד זוג ועוד זוג להתחבר ל"משפחה העולמית השלמה".

אבל בפועל זה לא בדיוק ככה. במקום זאת אנחנו מתחתנים מתוך מחשבה אגואיסטית על אושרנו הפרטי, האישי, הצר. והאורחים באים מחוסר ברירה, או בשביל להביע איזו נוכחות בשביל הכלה והחתן. אף אחד לא קושר את כל זה לייעוד האמיתי שלנו כחברה.

שמלות כלה >

מודלינג גרוע ליחסים

במקום זאת, לא אקצין אם אומר, שאנחנו עוזרים להם להפוך את זוגיותם לאפר ועפר. כחברה, אנחנו עושים להם מודלינג נפלא ל: כמה לא כדאי להתאמץ למען שלום המשפחה. כמה כן כדאי להתרגש וכמה שיותר מהר, איך שמשהו לא נראה לך מספיק "מסתדר". וכמה "אהבות" נוצצות בטח מחכות לך ממש עכשיו מעבר לפינה.

התוצאה: המציאות בשטח הרבה יותר נוקשה ובלתי מתפשרת, ומהדברים שברחת מהם עם גרושתך, סביר להניח שתצטרך שוב להתמודד כשתתחתן עם אחרת. החברה שלנו מתפוררת, הילדים שלנו נפגעים. ואנחנו בונים פה את הדור הבא, בלי זיקה לקשר חי בין אנשים, בלי החלק האמפטי בלב שמעז בכלל לבקש קרבה, בלי אמונה בכל המוסד הזה שנקרא משפחה.

אז מה אני מציעה? שכחברה נתחיל להבין שהאחריות ליצירת חברה ביראה מוטלת על כולנו, האחריות על בניית הכוס השבורה בתהליך הזוגיות, מוטל עלינו, בדיוק כמו האחריות לבנות מחדש האחדות, ולזכות להיות באמת בשנה הבאה בירושלים הבנויה.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך