מאמרים וטורים

חתונה עם ניחוח של פעם

היום המיוחל הגיע, החתונה שדינה חלמה עליה. הכל מוכן, השמלה, האולם, התסרוקת, הרכב המקושט, הצלם, ואפילו החתן. ההתרגשות בעצומה. כל החיים היא חלמה איך תצעד עם בחיר ליבה אל החופה. ופתאום היא מרגישה בשיא המתח. צפות בה כל השאלות, החששות, הספקות.

כבר זמן רב שיש לה רצון גדול להקים בית בישראל, אבל תמיד לפני שהחלום מתגשם, יש פחד כזה, ששום דבר לא יצא כפי שהיה מתוכנן, ואיך לא? הרי תמיד החיים מסדרים לנו הפתעות.

• מאת: אילנה אוברידקו

והנה זה בא בדיוק לפני החתונה: הבוקר הם קבלו הודעה שרב שהם הזמינו לא יכול להגיע לחתונה, וצריך לחפש משהו אחר, הרבה מהמוזמנים לא נתנו תשובה האם הם יגיעו, השמלה שנראתה כזו יפה,  פתאום היא מרגישה בה שמנה. ובקיצור - שום דבר לא הולך חלק, וזה כבר מעלה בה שאלה, אם יש כל כך הרבה בעיות לפני, אולי זה רק סימן, שעדיף לא להתחתן בכלל?

היא מרגישה כבר שמרוב שהיא במתח, היא שיגעה כבר את כולם, ובן זוגה המיועד לא יכול לסבול את הלחץ שלה, והם רבים בלי סוף. והוא אפילו כבר אמר לה: מרוב שאת רוצה שהכל יתקתק והחתונה תצא כמו שאת רוצה, את שוכחת למה בעצם את מתחתנת. החתונה הזו היא בשביל שנינו, היא ברית ביננו ולא איזה שואו שכולם צריכים לראות.

אחרי אותו ריב עם בן זוגה לפני החתונה, דינה מתחילה לחשוב על מה שאמר לה, וחושבת שהרי זה נכון. בגלל הרצון שלה לעשות חתונה הכי הכי, היא שכחה לגמרי למה היא עושה את זה. ועוד יותר מזה  היא שכחה, כמה זמן לקח לה באמת למצוא את אותו אדם, שבאמת יהיה אתה באש ובמים בחיים האלה. ובמקום להעריך את זה, היא מרגישה שהיא לגמרי תלויה ב"מה יגידו" על החתונה שלה ועד כמה כולם יהיו מרוצים, או לחילופן יגידו חס וחלילה מילה רעה על החתונה שלה.

והפעם היא שואלת את עצמה שאלה אחרת: מה אנחנו כחברה עשינו מטקס החתונה, שלגמרי שכחנו ממהות הטקס הזה ומהו מסמל? מתי הפכנו  עסוקים רק בחיצוניות, עד כמה החתונה תהיה מפוארת, ועד כמה הכלה יפה והאוכל טעים והמוסיקה טובה או נורא?  איך זה שאנחנו לגמרי שוכחים שטקס החתונה, תכליתו היא שני אנשים שמצהירים על ברית נישואים ביניהם, ברית שאמור ללוות אותם הרבה שנים, ועד כמה כל המוזמנים הם אנשים קרובים אליהם, שאמורים לתמוך בברית הזו ולשמוח בשמחתם?

היא נזכרת בחתונה שבה הייתה פעם, כשהייתה ילדה קטנה. הייתה זו חתונה צנועה שהותירה בה  זיכרון של משהו טוב ויפה. היא זוכרת שהטקס היה מרגש ,למרות שהיה צנוע. והדבר הזכור לה מכל זו השמחה והביחד שהיא הרגישה בחתונה. כשכולם רקדו יחד במעגל. אותה הרגשה של שמחה ויחד שכבר לא מרגישים היום בחתונות המפוארות. ככל שלא יהיו גרנדיוזיות, עדין משהו חסר בהן. התחושה הזאת של ביחד כבר לא קיימת. יש טקס חופה מפואר עם מוזיקה וזיקוקים, ואחר כך האורחים מתפזרים כל אחת בשולחן שלו. רוקדים מעט ורק חושבים ומדברים על כמה האוכל טוב, ואיזו שמלה הכלה לבשה, והאם המוסיקה רועשת מידי או סבירה.  לא, אנחנו לא מרגישים את התחושה של החום והקשר הקרוב והלבבי, שהיה פעם, בעידן שהחתונות היו צנועות אבל אם תחושה אחרת של חיבור ושמחה גדולה  יותר.

מעגל של שמחה

אחרי כל התהיות והמחשבות דינה מחליטה לא להיות במתח ולנסות להכניס בחתונה שלה משמעות מיוחדת של אותה הברית בין שני אנשים, שאמורים לבנות בית בישראל, שיתקיים שנים רבות. היא מחליטה שהיא תנסה לעשות משהו שייתן לאורחים הרגשה של ביחד, לכן היא מחליטה שבזמן הריקוד היא תזמין את כל האורחים לרקוד במעגל, כמו שהיא זוכרת מאותה החתונה מילדותה. ופתאום מרגע שלקחת את אותה החלטה פנימית, היא מרגישה שהכל מתחיל לתקתק כמו שצריך, ובגלל שהיא בעצמה כבר לא במתח, אלא נכנסה בה איזו תחושת שמחה – אז הכל מסתדר.

האורחים מגיעים כולם, טקס החופה היה מרגש עד דמעות והריקוד של ביחד מכניס באווירה משהו חדש – ישן, שפשוט משלים את התמונה.

דינה מבינה שזה העיקר, התחושה הזאת של משהו חדש מתחיל, וכולם שותפים ל"חדש הזה" והעצמה הזו  של הביחד, נותנת לדינה כוח לפתוח חיים חדשים עם בחיר לבה. והיא מרגישה שהיא תעשה הכל כדי לבנות בית בישראל, כי בחתונתה נוצרה תחושה שהיא חייבת את זה, לא רק לעצמה ולמען בן זוגה, אלא לכל הסובבים אותה.