מאמרים וטורים

קרוב משפחה בכל מקום

בימים מיוחדים בשנה, בהם כל עם ישראל חובק זיכרון משותף, חווה אירועים בטחוניים, חג את אחד מחגיו, או שר את "התקווה" במשחק כדורגל, אנחנו זוכים להרגיש רגש מיוחד, תחושה של אחדות לאומית, חום בלב, חיבוק וביטחון שמעניק לנו את ההרגשה שאנחנו שייכים למשהו גדול, שאנחנו חלק ממשפחה אוהבת, שאנחנו בבית

• מאת: מיה גרינברג

תארו לעצמכם שאתם חיים בישראל, ויש לכם משפחה בת אלף איש, אפילו אלפיים קרובי משפחה. משפחה גדולה, רחבה, מגוונת. אחד עובד בביטוח לאומי, השניה בקופת חולים, שלישי במוסך, הרביעי בסופרמרקט, חמישית בבנק, וכן הלאה. את/ה נכנס למונית, קרוב משפחה שלך. נכנס/ת לחנות, קרוב משפחה שלך. בכל מקום שאליו את/ה מגיע/ה, קרוב משפחה שלך. איך זה מרגיש?

אף אחד לא רוצה לסדר אותך, לדפוק אותך, להרע לך. להפך, כולם באים לעזור לך, ככל האפשר, לפי יכולתם ודאי, בהתאם לחוקים ולנהלים הקיימים, אבל מכל הלב. כמו במשפחה.

כי כמו שבמשפחה, אם הילד צועק "אני רוצה את זה", ואנחנו לא יכולים לספק לו, אז נסביר לו באהבה שאין באפשרותנו לתת כל מה שהוא מבקש תיכף ומיד. קצת אולי אפשר לתת עכשיו, ועוד קצת בחודש הבא, וכך הלאה. כי מה לעשות, אנחנו לא מסוגלים להעניק מה שמעבר ליכולתנו, אבל יחס טוב ומה שכן בכוחנו לתת, נספק מכל הלב.

אז מהו יחס "כמו משפחה" כולנו מבינים, ותארו לכם שליחסים הדדיים כאלה נגיע בישראל. כולנו, כמו משפחה אחת, לא רק בחגים ובכדורגל, אלא כל יום בשנה.

זה בלבנו

המציאות מוכיחה ש"צדק", "שוויון" וכל יתר הסיסמאות לא ממש ברורות, כי כל אחד מפרש אותן בצורה אחרת. בינינו, כולם מדברים במילים יפות כאלה, אפילו האנשים המלוכלכים והערמומיים ביותר. לכן אם נתחיל להתפלפל בתוך ההגדרות האלה, לא נמצא את הידיים והרגליים. הגדרה של "שוויון" או משהו דומה כיעד חברתי, מחייבת לברר מה בדיוק אני דורש ממך ומה אתה ממני. ותדר של דרישה הוא כבר לא תדר משפחתי.

אבל "כמו משפחה" זה ברגש שלנו. כי כשמדברים על יחס טוב, על אהבה, על "מכל הלב", כל אחד מבין למה הכוונה. מכאן ברור, שבנייה של הרגשת המשפחה היא תנאי מקדים לקיום ערכים כמו צדק ושוויון בחברה. וזו צריכה להיות תוצאה שתבוא מאליה, מהלב ולא מהשכל, ותתקיים באופן טבעי, מלב אל לב, כמו במשפחה.