מאמרים וטורים

לך אל האישה, עצל!

כאישה מודרנית בעולם אינטגרלי, וירטואלי (ולפעמים בכלל לא רציונאלי), אני נתקלת הרבה פעמים בדיסוננס: מצד אחד, אני נהנית מפירות המאבק של קודמותיי. קולי נשמע. גם בבית. גם בעבודה. מצד שני, מרוב מאמץ למחוק את ההבדלים בינינו לבין הגברים, עשינו לעצמנו עוול. ירינו לעצמנו ברגליים

• מאת: דנה סרבי קובולסקי, LLM במשפט פיננסי, חברת הצוות הכלכלי של תנועת הערבות

מה גברים היו עושים בלי הנשים? הרבה פעמים הם לא יודעים לבשל, הם לא יודעים לכבס, הם תמיד תולים את הכביסה חצי מקופלת על החבל וזה לא מתייבש ככה, הם לא היו שמים לב שהשקית זבל מטפטפת בכל הבית אם נשים לא היו מלוות אותן בצעקות עידוד "תיזהר, זה מטפטף בכל הבית", ומיותר לציין שהם גם לא היו מנקים את זה אח"כ. בקיצור, הם היו מתים מרעב. או מזיהום. או שהיו הורגים אחד את השני משעמום.

אבל פייר, מה הנשים עושות לעצמן בעידן המודרני, את זה עדיין לא הצלחתי לגמרי להבין.

היום יש לנו זכות לבחור ולהיבחר. היום נשים מכהנות בתפקידי מפתח. היום נשים מפתחות קריירה. היום, במקומות רבים, נשים נותנות את הטון, "לובשות את המכנסיים" ויש חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה.

אז למה היום רע לנו יותר מתמיד?

כאישה מודרנית בעולם אינטגרלי, וירטואלי (ולפעמים בכלל לא רציונאלי), אני נתקלת הרבה פעמים בדיסוננס: מצד אחד, אני נהנית מפירות המאבק של קודמותיי. קולי נשמע. גם בבית. גם בעבודה. מצד שני, מרוב מאמץ למחוק את ההבדלים בינינו לבין הגברים, עשינו לעצמנו עוול. ירינו לעצמנו ברגליים.

הדוגמא הכי בולטת לכך בניסיון החיים הקצר שלי הוא מתקופת הצבא. שירתתי במג"ב. חיילת קרבית. אמ-אמא של האישה המודרנית. זו שמחזיקה אקדח בכיס וגליל מקוצר ביד. סכין בשרוול ותרסיס פלפל בגרביים. אבל כל פעם, שיצאנו לסיור בג'יפ בהרי ירושלים, קפאו לי הביציות.

לא כי קר בהרי ירושלים (קר נורא) אלא כי הגברים שהיו איתי בסיור, אף פעם לא הרגישו את הקור מתחת לחרמוניות והחליטו שכדאי לפתוח את כל החלונות ואת הגג. לנשום אוויר הרים צלול כקרח. גברים מתים על זה. אני פחות.

שלא תתבלבלו. לא פתחתי את הפה. כי אם אני אתחיל להתלונן ולבקש שיסגרו את החלון כי קר לי, פתאום תצא האישה שבי. גם ככה קשה לגרום להם להתייחס אליי כמו כולם אז הקור ישבור אותי? אין מצב. אני אביא ילדים ארטיקים לעולם, אבל את הפה אני לא אפתח.

היום אני בוגרת יותר ואני חושבת שעברתי תהליך מאד ארוך של חקר הנשיות. שאלתי את עצמי שוב ושוב מה זה אומר להיות אישה? ולמה כדי להיות אישה, צריך היום להתאמץ כל כך להיות בדיוק כמו גבר?

האמא שבתוכי הולידה שוב את האישה שאני

היום, כשאני ממש צעד וחצי לפני הפיכתי לאמא בפעם הראשונה, אני מוצאת את עצמי נאבקת בין ההבנה שאמא זה לב ליבה של הנשיות לבין העולם שבנוי על התפיסה לפיה אישה צריכה לעבוד ושאסור לה לוותר על קריירה רק כי היא החליטה להביא ילדים. מה עושים??

אני לא רואה שהקופים (ממין נקבה) בטבע משאירים את התינוקות שלהם בגן כשהן הולכות לעבוד ולעשות קריירה מפוארת, אבל ניחא.

כשסיפרתי לאנשים שאני מאד הייתי רוצה שתהיה לי האפשרות להישאר לתקופה של לפחות שנה עם הילד ולא לחזור כל כך מהר לעבודה, מיד נשים אחרות הרימו גבה – אל תעשי את זה לעצמך! אין שום סיבה שאישה צריכה "לותר על עצמה".

בא לי לצעוק לכל המקטרגים: עזבו אותנו בשקט! אותנו שבוכות על זה שאין לנו ברירה ואנחנו חייבות לעבוד אבל באמת היינו מעדיפות להישאר בבית ולגדל את הילדים. אותנו שמרגישות שאמא היא מרכז הבית. מרכז החיים. מרכז החינוך. אמא שהיא משכילה, שיודעת לנהל את החשבונות הפיננסיים, שטורחת לחנך עצמה לצרכנות נבונה, לקביעת תקציבים משפחתיים ולעמידה בהם, אלופה בכלכלת בית. אמא שקוראת ולומדת על השלבים ההתפתחותיים של ילדים כדי לדעת בדיוק מה ילדיה צריכים. פסיכולוגית אמיתית ולא פסיכולוג שמסתכל על המטופלים שלו דרך החור שבגרוש.

מה כל כך שפל ונמוך בתפקיד הזה שכל הזמן מפמפמים לנו שאנחנו צריכות לדרוש מעצמנו יותר? מה יותר נעלה מלחנך דור? למה זה נקרא "ויתור"?
כבר שנכנסתי להריון, נכנסתי לעובי הקורה. התחלתי לקרוא מאמרים על תזונה, על התפתחות העובר, על מה עליי לעשות כדי להבטיח שלעובר שבתוכי יהיו תנאים אופטימליים. זו לא ה"אישה הקטנה". זו בעיני אישה בעידן גלובלי. אישה שיש לה יכולת מופלאה להביא חיים לעולם, יש לה גם גישה אינסופית למידע והיא יודעת לעשות בו שימוש.

זה הרבה יותר מללכת לעבודה, לחזור הביתה לנקיונות ובשעות הפנאי לעוף על שופינג.

לכל אחת מאיתנו יש את האמצעי החשוב ביותר ליצירת עולם טוב יותר – לגדל ילדים מאושרים. ילדים מאושרים גדלים להיות בוגרים מאושרים, אזרחים תורמים, מנהלים טובים, חברי כנסת וראשי ממשלות שבאמת דואגים לאזרחים שלהם. שינוי העולם הוא ממש בידיים שלנו. דווקא של הנשים.

הגיע הזמן לשנות גישה בנוגע להגדרת הנשיות בעידן המודרני. הגיע הזמן שביום האישה, נדגיש את הייחודיות שבנו, את כל אותן תכונות שעושות אותנו "אישה".