מאמרים וטורים
וירוס מדבק ושמו "מעשים טובים"
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים וטורים
- פורסם ב04 מרס 2013
- נכתב על ידי מיה גרינברג
ביום ההולדת שלי יצאו בתי ובעלי לקנות לי כל מיני הפתעות. הם חזרו עם ידיים מלאות במתנות, פרחים, עוגות ובלון ששר Happy birthday. היתה הפתעה מאוד נעימה והתרגשות, אבל נראה שהם השניים התרגשו ממשהו אחר.
- מאת: מיה גרינברג
"אימא, אנחנו צריכים לכתוב מכתב" אמרה בתי ואני חשבתי שהיא מתכוונת שהם הולכים לכתוב לי ברכה. "למקום של האישה שעזרה לנו היום" קלטתי שלא אני ברת המזל. "מה קרה?". בקשתי גם אני לדעת.
"אני עדיין המום ממה שקרה לנו היום עם הקניות" אמר בעלי ונאנח עם חיוך. "אימא, נראה לי שאבא התחיל לאהוב לעשות קניות", הכריזה בתי והסתכלה בשובבות על בעלי, ואז הכריחה אותו לספר מה קרה.
הם יצאו למסע הקניות, ובעלי איבד מהר מאוד את הסבלנות (גבר נו). הבת שלי רצתה לקנות לי את הבלון הענק המזמר ולמרות שהם היו בצד אחד של העיר, היא התעקשה שמוכרים כאלה ברשת סופר-מרקטים מסוימת בצד השני של העיר. אל תשאלו אותי איך, אבל היא הצליחה לשכנע אותו, (נו אומנם ילדה, אבל אישה בפוטנציה).
כשהם הגיעו לסופר לא היו בלונים מזמרים במחלקת הבלונים. בעלי התייאש ורצה ללכת משם, אך העקשנית גררה אותו לעובדת במחלקה של הבלונים לשאול. העובדת אמרה שיש בלונים והם נורא שמחו, אבל אז כשבדקה גילתה שאין הליום, אז בעלי אמר תודה, וניחם את בתי המאוכזבת, אבל אז העובדת אמרה שאם יחכו רגע היא תבדוק בסניף אחר אם יש להם. אכן בסניף השני, לא רחוק משם, היה הליום. מודים על העזרה, הם יצאו מהסופר והלכו לכיוון האוטו.
בעודם בדרך למכונית בחניה, שמע פתאום בעלי מאחוריו "סר, סר"... אותה עובדת רצה אחריהם לומר שלאחר שהם יצאו היא בדקה שוב עם החנות השנייה ומסתבר שיש שם הליום אבל בלונים אין אז כדאי שיקחו בלון כאן וימלאו בהליום שם. מלאי רגשות תודה הם הלכו אחריה אל תוך החנות. בדרך בעלי עצר לעזור לאישה מבוגרת להעמיס שקיות לתא המטען. "הרגשתי לא בנוח, הייתי חייב להחזיר טובה, לעזור למישהו" הוא צחק.
"ואז אימא, האישה המבוגרת נתנה לי שלושה עפרונות צבעוניים!! ואמרה לי לחלוק עם מי שאני רוצה, אז רציתי לתת לאנבל ולסופיה מחר בכיתה, אבל בסוף נתתי לילדים שעמדו לידנו בקופה, והנה אחד בשבילך".
"אני רוצה לכתוב להנהלת הסופר מכתב תודה על היחס של העובדת הזו." אמר בעלי. את יודעת כמה אני לא אוהב קניות, אבל מאותו רגע כל האינטראקציות עם כולם הפכו להיות מפתיעות".
"כן, כל האנשים פתאום עזרו אחד לשני" התלהבה בתי.
מעניין, חשבתי לעצמי, האם אפשר להעביר הלאה את ההרגשה הזו של הרצון הטוב. נראה שהיא מדבקת כמו וירוס. ממש כמו שחוסר האכפתיות ותחושת ה"כולם רוצים לדפוק אותי אז אדפוק חזרה" מדבקת, אולי אפשר לפזר וירוס של אכפתיות ומחוות חיוביות ומתחשבות אחד לשני? ומכיוון שאנחנו נמצאים במערכת אינטגראלית בה כולם קשורים לכולם ומשפיעים זה על זה, אז מישהו יעביר את זה למישהו, וכך תפרוץ לה מגיפה של מעשים טובים, עד שיום אחד נתעורר בעולם חדש וטוב, שהרגשת ביטחון שורה בו. נהיה חולים מאהבה. אולי אני נאיבית, אבל תודו שזו אחלה מתנה ליום ההולדת שלי.
