מאמרים וטורים
אישה, אישה תמיד אישה?
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים וטורים
- פורסם ב03 מרס 2013
- נכתב על ידי אילה יונייב
איך בישראל של שנת 2013, כשיש ריבוי של אימהות חד-הוריות, גירושין ויותר נשים מוכות בעולם, אנחנו חוגגים את יום האישה הבינלאומי?
- מאת: אילה יונייב, מאמנת אישית
"אני בהיריון!" אמרה לי אחת החברות הטובות שלי.
"איזה אושר! ממי?", שאלתי בתמימותי.
"אין ממי, אני אהיה אימא חד-הורית מבחירה".
ואז זה הכה בי, איך בישראל של שנת 2013, כשיש ריבוי של אימהות חד-הוריות, גירושין ויותר נשים מוכות בעולם, אנחנו חוגגים את יום האישה הבינלאומי? ומה זה בכלל המושג הזה "יום האישה הבינלאומי" ולמה צריך אותו? זה כל כך ממעיט בערך שלנו כנשים. ואיך קרה שאנחנו מנהיגות את העולם אבל בעצם הורסות את עצמנו? יום האישה הבינלאומי, זמן לחשבון נפש.
הצילו, אני לבד!
אז איך שהקִדמה הרסה לנו ככה את החיים בלי ששמנו לב? בלי שאף אחת קמה ואמרה: "אני עצמאית, אני מרוויחה יפה ואני אפילו יכולה להביא ילדים מבנק הזרע ואני לא צריכה אותך יותר, אבל פאק! אני כל כך בודדה, מה כל זה שווה?".
חברים וחברות יקרות, משהו נדפק! משהו לא עובד פה יותר. אם פעם היינו צריכות גבר שיפרנס אותנו, והיינו תלויות בו להביא ילדים היום אנחנו לא באמת צריכות אותו יותר. הגענו למצב שאנחנו לא זקוקים לשותפים ככה שכבר אין לנו את הצורך הזה להתחייב יותר לזוגיות.
העיוות של ניסיונות במהלך ההיסטוריה "לשוויון" בתפקידים במשפחה בין גבר לאישה, הביא איתו לתוצאות הרסניות שאנחנו כמעט ולא רוצים לבנות משפחות יותר. אם אפשר לעשות הכול לבד – אז למה ביחד? והדבר הזה גורם להפרת האיזון הטבעי של העולם. כי מה לעשות, "לא טוב היות האדם לבדו".
אנחנו יכולות להיות מנהיגות, אנחנו יכולות להפוך עולמות אבל כל מי שמכיר את נפש האישה באמת יודע – אישה כשהיא לבדה, היא אישה בודדה. ואישה בודדה אף פעם לא תהיה במיטבה ולעולם לא תגיע לשיאים שהיא באמת יכולה להגיע. מצד שני, אחרי אינספור שיחות עם חברות אני יכולה לומר שכיום לראשונה בהיסטוריה גם מי שנמצאת בזוגיות מרגישה ריקנות איומה בתוך המשפחה.
אז נשאלת השאלה הגדולה מכולן: אם אנחנו לא מגיעים לסיפוק אמיתי בזוגיות אז למה בכלל להתחתן? לא פלא שיש מחקרים על ירידה ברצון להתחתן, אפילו בקרב החרדים...
אז מה עושים?
אנחנו בסוג של מבוי סתום, שזה מעולה. כל פעם בחיים שהרגשתי שאני במבוי סתום – הייתי על סף פריצת דרך חדשה בחיים.
אנחנו לא מאוזנים יותר, משהו הופר באיזון הטבעי שלנו, יצאנו מאינטגריטי הטבעית שלנו. מה אפשר לעשות במצב כזה? לשתף. שיתוף אמיתי וכנה זה שלב לפני חיבור. כששני חלקים מתחברים אף אחד לא יכול להתחזק על חשבון השני, אלא רק להשלים את השני. אנחנו חייבים לעבוד כשותפים כדי שביחד נגלה את הקשר החדש המתגלה בנינו, את פריצת הדרך הזאת. אנחנו חייבים להתנהג כשותפים מלאים, שווים, שלמים ולדרוש יחד את כוח החיבור, את המילוי הגבוה יותר מהחומר.
אנחנו חייבים לתקשר נכון בינינו ולעבוד יומיום על הקשר הנכון בינינו, הגברים והנשים, לבניית בית ומשפחה ולחזק את הקשר הזה כמה שיותר סביב כוח החיבור, סביב ההבנה הזאת. זוגיות זאת עבודה. אם לא נעבוד ונעורר את כוח החיבור, את פריצת הדרך הזאת לא נוכל לבנות משפחה ונשמיד את עצמנו לאט לאט... כפי שאנחנו עושים היום. איך? תפתחו חדשות.
