?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

יום הבוחר

 shutterstock 78655156new

 

  •  מאת: פרידה גלעד

את יום השבתון החמים באמצע החורף הזה ניצלתי להליכה משותפת עם שני ילדיי לקלפי השכונתי.  לשניהם זו הפעם הראשונה לממש את זכות הבחירה, עבורי זו הייתה הפוגה שוברת שגרה ותירוץ לבילוי עם שני המתבגרים הקרובים / רחוקים שלי.

במתנ"ס השכונתי הזה היינו מכייפים המון, אמא שהיא גם ילדה - זה היה הדיל שהם קיבלו בחדר הלידה. מעול הזמן נשארתי עם צביטה וגעגוע מול שני "קולים" שלרוב משקיטים כל פרץ של התרגשות מצדי במשפט חותך אחד; "אמא, די להתלהב".

החיבוקים, הנשיקות וכל המעיכות מוכרחים לדעוך באיזה שלב. זה לא פשוט להקיף בחור בן 18, 180 סמ', סקייטבורד שתול ביד אחת, בשנייה אייפון, כובע מצחייה ומשקפי שמש כל ימות השנה.

והילדה, זו אופרה אחרת, שהיא בעצם אותה גברת בשינוי אדרת;  שכבות של פודרה על מייק-אפ מפרידות בינינו, וקשה במיוחד למשוך לכיווני משהו מהקשב שלה, שמחולק בדיוק מדויק בין מריחת לק לצ'אט מתמיד בפייסי או בנייד.

בחרנו יחד באותה מפלגה. היות ומפלגות ממש לא מעניינות אותי, השארתי להם את ההחלטה, העיקר להיות איתם, המשפחה האהובה שלי שתמיד עסוקה, כל אחד בנפרד. 

מפלגות זה עסק של מבוגרים, חלק מאותו עולם סבוך ומורכב שמרגיש לי הכי לא טבעי, עמוס בחשבונות, תככים ומזימות. מפלגות מזכירות לי שאנחנו מפולגים, מחולקים ושבורים, ולמרבה הצער, אף פעם לא מחוברים. ואם במקרה ימצא איזה חיבור לרפואה, הוא יהיה מכוסה במעטה עבה של אינטרסים ברורים ומשא ומתן של קח תן.

אז תן להישאר בעולם החלומות עם הילדים, כי בעולם המבוגרים רוב התכניות שלנו, יחד עם הכוונות הכי טובות, מתעופפות באוויר כמו פתקאות הצבעה עודפות.

אחרי שהצבענו הלכנו למדשאה של המתנ"ס להתרוצץ עם הכלבה החדשה שהם הביאו לי (גורת לברדור פרועה שאפשרתי להם לגדל בתוך ביתנו הקט, רק כדי שיהיה לנו משהו משותף לגדל ולשמוח בו).  קולות של שמחה מיד משתחררים לאוויר, השמש טובה מלטפת, כך פשוט ונעים להיות, בלי סבך השאלות שמרחפות על ראשנו וקשורות לבעיות של כלכלה, ביטחון או גורל העם, המדינה והעולם.

התעייפנו ונשכבנו על הדשא להתבונן במרבד הכחול שנצנץ מעלינו, בוהים בלהקת ציפורים ששייטה באוויר במבנה מושלם של חץ.  התפעלנו מהמראה המרהיב ומההצלחה של קבוצה שמתלכדת כדי להגיע ליעד שלה בדרך הכי מהירה והכי יעילה, תוך שמירה על היחסים הנכונים בין חבריה ועל חיבור הרמוני עם הטבע, ועם זרמי האוויר שמכוונים ומנווטים אותה ביעילות שיא.  

נראה היה כאילו הציפורים תומכות זו בזו ושומרות על המבנה הנכון ביותר כדי להגיע ליעדן.

חשבתי לעצמי כמה הייתי רוצה שילדיי יגדלו בחברה כזו, שבה בני האדם מממשים בכל היכלות שלהם כדי לעזור איש לרעהו, לתמוך זה בזה, כשהמטרה העליונה שלהם היא לעוף מעלה מעלה, כיחידה אחת, שבה כולם חלקים חשובים ושווים, וכולם פועלים בעצם כאחד..

בדיוק כמו שאני מבינה כאם שאם אהיה שם עבורם כעוגן יציב, אירתם עם כל הניסיון והרצון החזק שכולנו נצליח, אהפוך כל מגע וכל אינטראקציה איתם להזדמנות לחיבור, לדיבור, אשתדל להבהיר להם כמה אנו תלויים זה בזה, ושרק בחיבור הנכון בינינו, החיים של כולנו יהיה הרבה יותר טובים, ובכך אעניק להם דוגמא נכונה ל-מהי מערכת יחסים פורייה באמת.

סיימתי את היום בהרגשה שאולי כולנו, כל החברה האנושית עוד צריכה להתבגר קצת כדי להבין שמפלגות רק חותכות לנו את החברה למיליון חלקים, ושכאשר המטרה העליונה היא לשרת את האינטרסים הפרטיים שלי, אנחנו מקבלים המון אינטרסים זועמים ומתנגשים.

מה שנותר לי לאחל לילדיי שהם יהיו חלק מהדור הבא, הדור שישנה את העולם באמת ויחיה מתוך הבנה, שכולנו, החברה כולה, היא משפחה אחת גדולה. וטובתו של כל אחד מאתנו תלויה באובה של הכלל. בקיצור, כל מה שאני רוצה שכחברה נשכיל להבין שרק ביחד, נוכל להמריא מעל אבק היום יום, כציפורים.

Ar YH b 602x150

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך