מאמרים וטורים

דברים שלא סיפרתי לילדה שלי על ט"ו בשבט

לא תמיד הייתי נחרדת משיחות של שני מתלהבים באחורית המונית, פשוט ככה זה יוצא כשאת מקשיבה לזה מהאוזניים הטהורות של ילדים.. נסיעה תמימה במונית לכבוד ט"ו בשבט עם בתה הצעירה, העלתה בשלי פרץ שאלות נוקבות לגבי מידת השפעת הסביבה על חיינו.

• מאת: שלי פרץ

ט"ו בשבט הגיע, ובמהלך בלתי מתוכנן של העברת מפתחות המכונית לבעל המוסך, אני מוצאת את עצמי נוסעת במונית שירות עם ילדה קטנה. הילדה שלי. לקנות לה שתיל שהיא תוכל לטעת באדמה. הבטחתי לה, ומבחינתה אין שום תירוץ או מפלט לחכות עד מחר שהאוטו יצא מהמוסך, שלא נדע.  חם במונית (למרות שבחוץ יש קרה), מחניק ולא מי יודע מה נעים לנשימה. אבל כשאין ברירה, אין ברירה.

בכיסא מאחורינו ישבו זוג. מהסוג שנראה סובל בחיים האלה. סובל, אבל מרכין את הראש ומקבל את הסבל בהכנעה מעוררת דמעה. הם שותקים. מדי פעם הבחורה שואלת אותו: "הגענו כבר?" והוא משיב לה במוחלטות עוטפת: "עוד מעט, עוד מעט, יפה שלי".

מצד ימין שלנו ישבו שני בחורים צעירים. ריחניים, ממותגים, שיצאו כרגע תחת ידה של הפֶנִיסטית במספרה הכי שווה בצפון ת"א. מעבירים דאחקות על איזה לחוצה אש, שרבע שעה אחרי תחילת הדייט היה לו ברור שהוא "מפרפר אותה", ועכשיו היא מנג'זת לו בנייד. והנה היא שלחה לו עוד הודעה.. "בונא היא לא נורמלית זאתי! איזה שרוטה".

ואצלי בראש ניצתת מייד נורת אזהרה אדומה: "איזה חוסר אונים! הבת שלי נחשפת לכל המזבלה שמשתלשלת מהפה של שני החברס' האלה, ואני פה כלואה!". ובמקביל באופן בלתי נמנע, צצה בראשי הקלישאה שאולי הזוג הזה מאחורי סובלים ממחסור במותגים, בילויים, ג'ל בשערות ורימל בריסים. אבל לפחות הם מספקים הרגשה שביניהם זורמת איזו חיבה, קשר קרוב, אמון, או השד יודע מה. וזה משהו שהחברס' כאן לצידי, שעפים על עצמם במסלול הבוז והאטימות, לא כל כך בטוח שיחוו בחיים.

אז ירדנו מהמונית כמה תחנות לפני הזמן, רק כדי שבתי הצעירה לא תקנה לעצמה ערכים רקובים להמשך דרכה, ולא תעמיד אותי במבוכה כשתשאל אותי: "אימא למה הם צחקו על ההיא שקיבלה פצע ונשרטה?".

קנינו את העציץ, בשעה טובה, ובדרך חזרה מצאתי את עצמי מסבירה לאהובה הקטנה שלי איך מגדלים צמחים בריאים. ואז יצאה מפי הברקה, שהעצים בעצם מספרים לנו גם איך בונים יחסים טובים עם אנשים.

להלן עיקרי הדברים ועוד תוספות שלא יכולתי להסביר בשפה של ילדה:

1. אדמה פורייה – סביבה לצמוח בה.

לא תמיד הייתי נחרדת משיחות של שני מתלהבים באחורית המונית, פשוט ככה זה יוצא כשאת מקשיבה לזה מהאוזניים הטהורות של ילדים. האמת היא, שהם הזכירו לי במידה לא מועטת את החברים שאתם הסתובבתי ברווקות לפני כמה שנים. ככה זה היה נשמע כשהם סיפרו לי על "הבחורות" שהם הכירו במהלך איזו פרטייה. וחשבתי לי, שאם הייתי עדין בסרט הזה, מעניין איך היו נראים היום החיים שלי. התשובה מבחינתי די ברורה: מסיבות, חדרי וי איי פי, פרימיירות, השקות, בילויים, ים, אודישנים, אנשים חשובים, צילומים לפעמים, והרבה חרדות וסיוטים.

אז תגידו שהתברגנתי, אבל נראה לי שהגיע הזמן לזה. תגידו שהפכתי למאמושקה, אבל זה היה החלום שלי באיזו פינה קטנה רחוקה מהניכור והשואו הבלתי פוסקים שמלאו את זמני באותם הימים.

האדם, כמו הצמח, הוא תוצר של הסביבה - האדמה, המים, והשמש שאליהם הוא חשוף. אני לא יכולה להתהלך בין אנשים ציניים וסקפטיים שכל היום צוחקים על בחורות שמחפשות אהבה, ורודפים אחרי פרינססות קרות שמנצלות אותם בלי הכרה, ולהצליח להנביט יחסים טובים. אם הסביבה האנושית שבה אני חיה היא עכורה, ומשדרת תדר שלילי לאמון ולאינטימיות, כמובן שכך יראו גם היחסים הזוגיים שלי – קלוקלים, קצרי מועד, וחסרי טעם רגשי.

מסקנה: אם אתם מחפשים יחסים בריאים, דאגו לשתול את עצמכם בסביבה פורייה ומזינה.

2. המידע של מי אתה, טמון כבר בזרע – נצל אותו לטובה.

אבסורדי לשתול זרע של לימון ולצפות לקבל תפוחי עץ מתוקים, מסכימים? כך הזוי לצאת עם גבר עצלן, שחצן, אנטיפט, ולצפות שבשטף המים הזכים מהמשפך שלי הוא יהפוך לחם, נדיב ומוחה דמעה בסרטים רומנטיים דביקים. נכון שהסביבה מפתחת בנו חלקים מסוימים יותר מאשר את האחרים, אבל עדיין חשוב לזהות מי האדם, מה "הגנום" הדומיננטי שלו, ולהחליט האם זה מתאים. וקחו בחשבון, שגם האדם בעל הגנום המושלם, כנראה יראה לכם לגמרי שונה ורע, ברגעים שבהם הוא יפגע במודע או שלא במודע באינטרסים שלכם. כי כאלה אנחנו, אוהבים לגדול בחממה, ושונאים שהשמיים ממטירים עלינו ברד ברעד הסופה.  

אבל אם נשפוט בעין נקייה, נראה שאין באמת תכונה שהיא גרועה, אלא הכל תלוי איך מכוונים את התכונה הזו, אם לטובה או רעה. קחו למשל אדם שאין לו בעיה לחתוך בשר ולראות דם. הוא יכול להיות רוצח, או כירורג גאון שמציל חיים. לכן, גם אם יש דברים שאתם לא הכי אוהבים בבן הזוג שלכם, אתם לא באמת יכולים למחוק אותם, אז נסו לקבל אותם כעובדה, ולחשוב ביחד איך ניתן לעשות לאותן תכונות טוויסט, כך שיביאו לזוגיותכם דווקא פריחה.

מסקנה: אדם נולד מתוך זרע, שטמונות בתוכו תכונות מסוימות, את התכונות האלה ניתן להטות לטובה בעזרת תמיכה נכונה.

3. התקשורת האמיתית נעשית ברמת השורשים

מחקרים מוכיחים היום שצמחים מתקשרים ביניהם ברמת השורשים, הם מעבירים לצמחים שסביבם מידע לגבי מצוקות שהם חווים, במעין טלפון שבור", ובכך "מזהירים ומכינים" אותם.

גם בין בני אדם תקשורת אמיתית ואיכותית נמצאת ברמת התקשורת הפנימית, שנסתרת לעיתים מהאוזן. שפת גוף, הרגשה פנימית, הקשבה למה שאומר הלב, יכולים לעזור לכם לפתוח ולשדרג את התקשורת ביניכם.

מסקנה: נכון שלפעמים אנחנו לא באמת רוצים לקרוא את מה שנאמר בין השורות, כי יותר נוח לנו לא לשמוע את מה שלא נוח לנו כן לשמוע. אבל החיים זה קשר. אהבה זה קשר. וכדי שהקשר לא יהיה כולו שקר אחד גדול, אנחנו צריכים להיות שם כנים ואמיתיים.

4. להשקיע, להשקיע, להשקות.

חוק ברזל: מה שלא משקיעים בו נובל ונסתם. כמו הצמח כך הקשר. תגדלו אותו שנה - שנתיים או שלושים שנה, ותתחילו להזניח באיזה שלב, מתוך עייפות, ייאוש, חוסר עניין או יתר ביקורת על בן\ת הזוג – הוא ייבול. חוסר השקעה, זה בעצם ההכרזה שקטה שלכם שאתם לא מעוניינים בקשר הזה יותר. שהחלטתם לסיים אותו בשקט. אז תוכלו לחפש את החברים שיתמכו בכם ויגידו שבאמת אולי משהו מת, וככה להתחזק בהחלטה, כי שיחה עם האנשים שאנחנו מעריכים, היא אחת מהיתדות שמשפיעות על ההחלטות שלנו בצורה הכי עמוקה. אבל זה לא ישנה את העובדה, שיש כאן החלטה והיא לגמרי בידיים שלכם.

מסקנה: אתם בוחרים בכל רגע האם להשקות בנתינה, במחשבה, בהפתעה, או לייבש כל סיכוי לגדילה משותפת אפילו בתקופת בצורת קשה.

כשהבת שלי תגדל קצת ותהיה בשלה, אני אסביר לה את הדברים האלה כבסיס איתן לחיים. כי אחרי הכל, מי מאתנו לא רוצה לגדול ולגדל ילדים בתוך סביבה חמה שבה הקשרים בינינו דואגים, מגדלים ומפרגנים?