?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

אחרי החגים – יתקרר הלב?

shutterstock 95408887 new

אם תשאלו אותי, הבעיה שלנו היא לא לדעת מה לעשות עם הילדים, אלא שאין לנו את הכוח לעשות את מה שאנחנו יודעים שצריך לעשות. שלי פרץ, מחנכת ותסריטאית, משתפת עצות שיחזירו לנו את החשק להיות הורים טובים

  • מאת: שלי פרץ

אימא, אבא, איך אתם מרגישים? עברתם את תקופת החגים בשלום? אני שמחה לשמוע. רק יש לי שאלה קטנה, איך זה שדווקא התקופה היחידה שבה אנחנו חווים משפחתיות אינטנסיבית לשמה, הפכה למלחמת הישרדות?

בטח גם אתם שמתם לב לעובדה שההימצאות שלנו עם הילדים זמן רב מידי, הופכת למשא שכבד עלינו בכמה טונות מכפי שגבנו הדל מסוגל להרים. וכך מטבע הדברים בשלב כלשהו אנחנו פשוט משתוקקים שהחגיגיאדה של תחילת השנה תבוא לסיומה, וילדנו ישובו בלב שמח לגן\בית הספר או כל מסגרת שתעניק להם תעסוקה. וגם תגאל אותנו מהרשימה השחורה של רגשות האשמה, על כל הדברים שלא הספקנו, שלא נתנו, שהוציאו מאתנו כעסים לא רצויים, ולא בהכרח ברורים, על אהובינו הצעירים.

אז מה קרה לנו במהלך השנים שכאילו שכחנו מה שידעו אבותינו, איך פשוט להיות הורים?

אם תשאלו אותי, הבעיה שלנו היא לא לדעת מה לעשות איתם, אלא שאין לנו את הכוח לעשות את מה שאנחנו יודעים שצריך לעשות. ביננו, אנחנו לא יודעים שאנחנו צריכים להיות אתם יותר זמן? אנחנו לא יודעים שלהושיב אותם מול הטלוויזיה זה לא החינוך האידיאלי? אנחנו לא יודעים שבמקום לצעוק עליהם אנחנו צריכים להסביר? יודעים טוב מאוד. אז למה אנחנו כל כך מהר פשוט מתעייפים?

כי הסביבה שלנו מטפטפת לנו לאוזן ברוב ימי השנה, ואפילו בזמן השינה, שיש דברים חשובים יותר מחינוך הילדים והקרבה הלבבית שלנו אתם: קריירה ומיצוי עצמי, לדוגמא. ואנחנו, ככל שנהיה הורים אוהבים, שרוצים את המיטב לילדנו, פשוט נקרעים. אנחנו לא יכולים להיות אתם יותר מידי, כי אז נרגיש מבוזבזים במשחק החיים. וכשאנחנו לא אתם, הלב שלנו מרגיש שהוא עושה משהו, שעליו עוד ישלם באחד הימים.

הוסיפו לכך הרגלים של רבים מאתנו שגדלו כ"ילדי מפתח", ועבורם לגדול ליד הצל של ההורים זה דבר טבעי. ותקבלו שלשלאות ברזל כבדות שכובלות אותנו לנורמות חברתיות, חינוך מילדות והרגלים מוקנים שפשוט משדרים לנו: אתם לא חייבים להיות עם הילדים שבחרתם להביא לאוויר העולם.

ואז באים המומחים שכותבים לנו טורים וספרים עם עצות נפלאות של "עשה זאת בעצמך ושנה ברגע את התנהגותו הבלתי נשלטת של ילדך".  פתאום הכל נראה פשוט, ואנחנו חותמים בליבנו ש"זהו! מהרגע אני משתנה!" הבטחה יפה לשעתה, כל עוד אני תחת השפעת הכתוב. אבל ברגע האמת, מיד מושכים אותנו למצולות האתמול כל תפיסותינו ודפוסינו העתיקים, ובמקום הסבר יוצאת מפינו צעקה, ובמקום זמן איכות, הוא צופה בעוד תוכנית אלימה.

מה עושים?

"סביבה בונה - סיבה הורסת" אומרים חכמים. לכן אנחנו זקוקים לסביבה שתזין אותנו במסרים חדשים: שלהיות הורים זה חשוב. זה מחייב. זה מכובד. ובעיקר, שלהיות הורים זה מתגמל. כי יש תחום אחד בחיים שאם נשקיע בו את כל הלב, ונגדל כאן דור אחד של ילדים מאושרים, ההצלחה תעשה שינוי אמיתי. לא רק שילדנו יחיו חיים מאושרים גם בבגרותם, הם גם יעבירו את זה לילדיהם, ובזה ישתנה העולם.

 

בחנו את עצמכם: האם הסביבה שלכם היא בונה או הורסת?

  1. האם הסביבה שלכם מעודדת אתכם להרגיש טוב עם היותכם הורים? האם היא מעניקה לכם כוחות להתמודד עם הורות? האם היא יוצרת בכם התלהבות מחינוך ילדכם? או שאולי היא מדכאת את היצירתיות שלכם, משדרת לכם שילדים הם "סוג של מטרד" שצריך לרבוץ מול הטלוויזיה כד לא  להרוס את הבית, ורצוי להיות בחברתו כמה שפחות כי גם ככה אין לכם כוח אפילו לעצמכם.

 

  1. מה המסר המרכזי לחיים שהסביבה שלכם מחדירה בכם? האם הערך העליון שבה הוא: "אני ואין עוד מלבדי"? האם הדרך להצלחה היא לדרוס, לנצח, לרמות, לנצל את כולם כדי שכביכול יהיה לי טוב? או שאולי הסביבה שלכם מעלה בכם מודעות לכך שאנחנו חיים בעולם שהולך ונעשה יותר מקושר, ובו כולנו מחוברים ומשפיעים זה על זה? ולכן החינוך הנכון לילדכם הוא דווקא חינוך לשיתוף פעולה, התחשבות הדדית ונתינה?

אם אתם רוצים לבנות לעצמכם ולילדכם סביבה טובה, אתם מוזמנים לבקר במדור חינוך באתר שלנו, ולשאוב משם השראה בלתי פוסקת איך להיות הורים, וגם להיכנס לאתר "לגדול בכיף" וליהנות שם משלל קורסים, תוכניות, סיפורים ועוד שמכילים בתוכם את מסר החיבור כדרך הנכונה להצלחה בחיים.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך