banner nashim 602x150

אהבה של אימא: כי ממנה מתחיל הכל, ודמיינו מה יהיה אם רק נדע לאהוב כך את כולם..

 

מה שווה האהבה הזאת?

ילדה קטנה שלי... בשבוע הבא נחגוג לך את יום ההולדת הראשון שלך! רק נולדת וכבר גדלת בשנה, כל כך מהר עבר הזמן! שנה שלמה את מלמדת אותי מהי אהבה ללא גבולות, שלא דורשת חשבונות, אהבה של נתינה, לתת.. לתת... לתת... ורק מזה לקבל הנאה

  • מאת: אירה מזור

 IMG 1263 new

לחיות למענך, לחייך בבקרים כדי שתראי את החיוך שלי... ופשוט לשבת ולגעת ביד שלך.

אוהבת את איך שאת גדלה מתוך כל הבגדים הקטנים שלך, בקצב מהיר כל כך. איך שאת זורקת את הצעצועים, מכניסה כל דבר לפה וחוקרת את העולם. איך הברכיים שלך מתלכלכים מהזחילה. איך שאת מלכלכת את הבגדים, את השיער, את הכיסא והרצפה כשאת אוכלת. איך שאת קורעת את העיתונים, וחוזרת אחרי כל מה שאני עושה.

לימדת אותי לחשוב פעמיים לפני כל פעולה שאני אומרת ועושה, כי את חוזרת אחרי ולומדת ממני הכל.

אבל מה שווה כל האהבה הזאת אם היא רק שלי?

הרי עוד מעט תתחילי לקבל דוגמא לא רק ממני, אלא מכל מה ומי שסובב אותך.

ואני מתחילה כבר להיות קצת מודאגת, מודה.

אז ליום ההולדת הראשון שלך, אני מאחלת לך שכל האימהות יוכלו לאהוב אותך כמו שאני אוהבת אותך. ושאני יוכל לאהוב ככה את כל הילדים בעולם ולא רק אותך. כדי שאז נמלא את כל העולם כולו באהבה אחידה ללא הבדלים.

אני רוצה שתרגישי את האהבה הנקייה הזאת מהסביבה שבה תגדלי, וכשתגדלי תוכלי גם להעניק אותה לאחרים.

רוצה שתגלי כמה כולנו קשורים ותלויים אחד בשני, ושתוכלי לחיות בביטחון מלא, שהאהבה הזאת היא לא רק שלי או שלך, אלא של כולנו יחד. כל העולם הוא המשפחה שלך, כל הטבע מחבק אותך

בדיוק כמו שאני מחבקת. כי רק כשכולם ביחד אוהבים אחד את השני כמו שאמא אוהבת את הילד שלה, רק אז יש שלמות ואושר אמיתי.

ממני,

אמא

מדברים על דברים

לאחרונה אנחנו במשפחה מדברים הרבה. כנראה בעקבות הגן בו נמצא הבן שלי, שם יש המון דיונים על רגשות, רצונות, בעיות ופתרונות בקבוצה...

  • מאת: ענת אלינב

 2012-12-15 10.41.34 new

 

כך יוצא שהוא מקבץ אותנו כמעט כל יום לאיזה מפגש משפחתי בנושא: אבא עצבן אותי!\ מה אנחנו מרגישים היום?\ אמא מה את מאחלת לי?\ רציתי ואמא לא נתנה לי ועכשיו אני נעלבתי! וכאלה בסגנון. היום אחרי איזה ויכוח בין בעלי לבני באמבטיה (שהתמלאה בדמעות), הוא קרא לנו לחדר- השינה לדבר על זה ולמצוא פתרון.

- "מה את אומרת אמא"?

המממ... חשבתי, מה יש חדש להגיד, בלי להוכיח אותו שוב, להוכיח את שליטתי בו? האם אני יכולה לומר משהו עם טעם, מבלי לחזור שוב על עצמי ולעייף את כולנו?
(מבחינת השעה, לעייף היה דווקא רעיון לא רע).

"חמודי?" שאלתי
"אני כועס עכשיו, גם אבא כועס וגם אני כועס ושנינו כועסים ממש ממש" הוא הסביר את המקרה בפרוטרוט.
"על מה אתם כועסים?"
"על... אני לא יודע." הוא ענה במבט עייף
"על הפקק!" אמר בעלי
"אה, כן, על הפקק" הוא נזכר
"המממ.. על הפקק.." מה יש להוסיף?

בסוף אמרתי: "טוב, אני מקווה שהגעתם להבנה בקשר לפקק.. (הבטתי בפניהם שהיו ככה די מהוססות לגבי ההבנה) עכשיו כולנו עייפים, היה לנו יום עמוס ומלא חוויות. מחר נקום כולנו ליום חדש וננסה בו שוב, ונתאמץ שוב, להיות חברים. ככה זה חמודי, כל יום יש לנו אתגר, משימה, להצליח להקשיב יותר ולהשתדל לעזור יותר אחד לשני, כדי שכולנו נשמח ונהיה מרוצים. וכל יום קורים לנו דברים שכאילו מפריעים לנו בדרך, כמו ה.. פקק, אבל הם גם מזכירים לנו את המשימה - להיות חברים יותר טובים. אז נלך לישון עכשיו, ובבוקר נקום בכוחות מחודשים וננסה עוד פעם ועוד פעם, ולא נתייאש עד שנצליח."

" - אבא, תשתדל להבין אותי?"
" - כן, אני מאד אשתדל"
" - גם אני אותך"
" - גם אני אתכם" הוספתי אני."

אז נשיקה וחיבוק לכולנו
ולילה טוב שיתן הרבה כח למחר חדש
ממש

סיפור עצוב עם מסקנה משמחת

הערב בני הבכור (בן שלוש) ואני התווכחנו סביב עניין השינה. התווכחנו והתווכחנו עד שנגמר לי הכח ויצאתי מחדר- השינה תוך כדי שאני אומרת: "לילה- טוב, שים ראש ושכב לישון" חסר סבלנות שכזה.

  • מאת: ענת אלינב

 shutterstock 70445125 new

מהצד השני של הדלת, בני בכה והתעקש שאבוא.

- "אמא תהיי איתי, אני מפחד".

התעקשתי גם אני, התעקשתי והתעקשתי עד ששכחתי כבר על מה, והתייאשתי, נכנסתי לחדר, התחבקנו בשקט והלכנו לישון יד ביד עם דמעה מנצנצת בכל עין.

כשנרדם, יצאתי לסלון והתכרבלתי מבויישת על הספה, מביטה בתחינה בבעלי הטרוד במשהו אחר.

- "תהיה איתי, אני מפחדת" לחשתי בלב

ואז כמו חץ מפלח הרגשתי את בני, ואת הבושה...

הוא תלוי בי ואני לא נתתי לו הרגשת בטחון. ואני עכשיו תלויה בו (בבעלי הטרוד) ולא קיבלתי ממנו הרגשת בטחון.

נו, אז מה אגיד אם לא תודה על ההרגשה הנוראית שהרגשתי, שלימדה אותי (ואני לומדת לאט) על מידת האחריות, על הדדיות, להתעקש לפתוח דלתות מהר יותר, ולרצות להרגיש באמת מישהו אחר.

הערב, כנגד כל הסיכויים (אבא עייף + אמא ושני ילדים חולים)

אז הצלחנו לשבת יחד לארוחת ערב שארגנו במאמץ רב ומשותף. ישבנו, ופתאום בעלי החליט להודות לי באופן רשמי כזה, על היותי אמא נפלאה ודואגת וכזה

  • מאת: ענת אלינב

 shutterstock 84704275 new

 

בעודי חושבת אם לחבוש את הפרצוף הציני שלי או פשוט לקחת ללב ולהתרגש, הצצתי על הבן שלי בן השלוש שישב מקשיב, בהבעה רצינית מאד, ובלע בשקיקה ובטבעיות כל מילה שיצאה מהפה של בעלי. החלטתי להתרגש והודתי גם אני לבעלי שדואג ומתאמץ עבורנו, ושכל מה שעושה, עושה כדי שנהיה מאושרים.

משהו חגיגי מאד החל להווצר סביב השולחן.

אחר - כך בני אמר: "אבא ואמא, אני רוצה להגיד לכם משהו, אני אוהב אתכם מאד מאד והמון".

הוא אמר את זה לא כחנופה ולא כדי להשיג משהו, ובכזאת חשיבות, שהרגשתי שהוא ממש דיבר מתוך ההרגשה הזו, כשהוא יודע מה השפעתה, ומסר אותה אלינו במודע.

כל השולחן רקד באוויר מהתרגשות ושמחה.

על שום מה?

על זה שאני יודעת שלבן שלי יהיה מה לתת לאחרים כשיגדל, וכבר עכשיו בעצם.

על הזכות לשבת יחד ובמקום להעביר את הזמן, את כל החיים, ברשימות של מה צריך מתי וכמה, לדבר על הדברים החשובים באמת. ולדעת שרצון משותף לחיבור רגשי בינינו, על פני כל המאמצים ובזכותם, זה מה שנותן לחיים- חיים!

ותעבירי את זה הלאה...!

נוסעת באוטו עם שני הבנים שלי, חוזרים מהגן. הגדול שלי מאחורה מספר חוויות והקטנצ'יק בסלקל מוצץ את האצבעות שלו בהנאה גלויה.
מגיעים לרמזור, הנתיב הימני פנוי ואני עוברת אליו. ואז מתחילות צפירות, חזקות וממושכות...

  • מאת: נטלי שיר, מאמנת אישית.

IMG 6299

מסתכלת במראה, באוטו מאחורי רואה אישה נאה כבת 50 הידיים שלה מתנופפות לכל עבר מסמנת לי סימנים שלא משתמעים לשני פנים.
אני אמנם לא יודעת לקרוא שפתיים, אבל אי אפשר היה לפספס את הקללות והאיחולים שהיא הרעיפה עלי.. הייתי ב ה ל ם !
הסתובבתי אחורנית ודפקתי לה כזה ...............
ח י ו ך
גדול, יפה ומלא שיניים
וכדי להשלים את המחווה גם נופפתי לשלום.
"אמא,מה את עושה?" הגדול שלי שואל
"האשה באוטו מאחורינו קצת עצובה אז אני משמחת אותה" עניתי
"גם אני רוצה"
וככה החמודי שלי מסתובב ושנינו מחייכים ומנופפים לה לשלום
הפעם היה זה תורה להיות בהלם.
היא כמובן הפסיקה עם "הופעת היחיד" המרתקת, ונדמה היה לי שראיתי שם הבעה מתרככת.

כשאנחנו נקלעים לסיטואציה בה אנשים מתייחסים אלינו בצורה מזלזלת, לא מכבדת ולא נעימה, זו הבחירה שלנו האם להשאב לזה וליצור שנאה או סכסוך, או לנתב את זה למקום של אוירה חיובית.

קרא עוד...

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך