מאמרים וטורים

רופאים יכולים להרגיש כאב של חולה

מחקר חדש שפורסם לאחרונה, מספק עדויות ראשוניות על חשיבות האינטראקציה הרשתית בין מוחות המטופל והמטפל ומצביע על כך שהיחס רופא-חולה מהווה מרכיב חשוב בבריאות

• מאת: ד"ר דרגוסלב זיקיץ'

קיום תודעה קולקטיבית, רשת מחשבות וחיבור פנימי בין אנשים, הן חלק מהתופעות המרתקות שמסקרנות את האנושות. בדרך כלל נקשרות תופעות אלה למישור המיסטי בגלל העדר הוכחות מובנות וממשיות. אולם מחקרים נוירו-ביולוגים חדשים מראים סימנים ראשונים להבנת הנושא. להלן דוגמה ממחישה שהתפרסמה לאחרונה בעיתונות המדעית.

היחס ביו מטפל ומטופל תמיד היה נחשב כגורם משמעותי בתהליך מרפא. למרות שחקר התנהגות כבר רמז בעבר על כך שציפיית הרופא יכולה להשפיע על התגובה הקלינית של החולה, לא הושקע עד כה מספיק מאמץ כדי להבין את התופעה הביולוגית העומדת מאחורי זה.

מחקר חדש שפורסם לאחרונה, מספק עדויות ראשוניות על חשיבות האינטראקציה הרשתית בין מוחות המטופל והמטפל ומצביע על כך שהיחס רופא-חולה מהווה מרכיב חשוב בבריאות, בנוסף לרפואה הקונבנציונלית. המחקר, המבוסס על בדיקת פעילות המוחות של רופאים בזמן שהם מטפלים בחולים, מספק עדויות מדעיות ראשוניות על כך שרופאים מסוגלים ממש להרגיש את הכאב של החולים וגם לחוות את תחושת ההקלה שלהם לאחר מתן טיפול.

מה בדקו?
אפקט פלצבו (תרופת דמה או אינבו) מתרחש בחולים שחשים שיפור כתגובה לטיפול שלא מכיל מרכיב תרופתי פעיל. מחקרים קודמים הראו שבחולים החווים אפקט פלצבו מופעל אזור במוח הקשור בהקלה בתחושת כאב וכן באזור הקשור לקבלת גמול.

המחקר החדש נערך כדי לבדוק את השערה שאותו אזור במוח שמופעל בחולה במהלך קבלת טיפול פלצבו, מופעל באופן דומה גם אצל הרופא אשר נותן את הטיפול. בנוסף, נבדקה יכולת ההזדהות של הרופא עם החולה ומידת השפעתה על תוצאות הטיפול.

איך בדקו?
כדי לברר את ההשערה, מדענים במרכזים רפואיים שונים של אוניברסיטת הרווארד, פיתחו מערכת מיוחדת המאפשרת "צילום מוח" של הרופא כאשר נמצא פנים מול פנים עם החולה, כולל הסתכלות על החולה תוך כדי מתן טיפול מכאיב. צילומי מוח נעשו בשיטת ה-MRI הפונקציונלי (functional magnetic resonance imaging - fMRI).
הניסוי כלל 18 רופאים ושתי נשים ששיחקו את תפקיד החולה לפי הוראות החוקרים. הרופאים שהשתתפו בניסוי נדרשו:

1.  לתת משכך כאבים לחולה באמצעות מכשיר אלקטרוני שבעצם היה מכשיר דמה, אך הם האמינו שהוא באמת מביא להפסקת הכאב. כדי להראות שהמכשיר באמת עובד, החוקרים נתנו מכת חום לזרועות הרופאים שגרמה לכאב קליל ואז "טיפלו" בהם על ידי מכשיר הדמה, כאשר בפועל הורידו עוצמת החום. הרופאים עברו סריקות ע"י fMRI והחוקרים יכלו לראות בדיוק איזה אזורים במוח פעלו תוך כדי הרגשת הכאב.
   
   
2.  בשלב הבא הרופאים פגשו את החולים והתבקשו לערוך בדיקות קליניות סטנדרטיות. בנוסף, הרופאים נדרשו לענות על שאלון שמשמש כמדד ליכולת הזדהות הרופא עם החולה.
   
   
3. הרופאים נכנסו לתוך סורק fMRI המצויד בשלט רחוק להפעלת "משכך כאבים" . בתוך הסורק הותקנו מראות שאפשרו לרופא לשמור על קשר עין עם החולה. בכיסא ליד הסורק ישב חולה המחובר לשני מכשירים, זה לגרימת כאב וזה לשיכוך כאב. באופן אקראי, הורו הרופאים לבצע אחד מהשניים: לטפל בכאב של החולה או ללחוץ על כפתור בקרה שלא הביא לשיכוך הכאב. כאשר התבקשו לא להפעיל את המכשיר לשיכוך כאבים, הפנים של החולה ביטאו תחושת כאב תוך כדי שהרופאים צפו בהם. כאשר הורו לטפל בכאב של החולה, הרופאים ראו שהפנים של החולים רגועים ורפויים כתוצאה מההקלה. במשך כל האינטראקציות בין רופא-חולה, סריקות fMRI מדדו את הפעילות המוחית של הרופאים.

התוצאות:

1. החוקרים מצאו שבמהלך הטיפול בחולה מופעל אצל הרופאים אזור במוח הקשור להקלת כאב, הידוע כפעיל בחולים בתגובת פלצבו.
   
   
2. אצל הרופאים שדיווחו יכולת הזדהות עם החולה היה סיכוי גבוה יותר לזהות פעילות מוחית באזור הקשור לגמול. עד כה היה ידוע שהיחסים בין רופא וחולה מספקים נחמה ואפילו יכולים להקל על סימני מחלה רבים.

התוצאות שהתקבלו מראות בפעם הראשונה בצורה ברורה שדאגה לחולה מעוררת תגובות נוירו-ביולוגיות ייחודיות אצל הרופא. לפי דעתו של טד קפצ'וק, השותף הבכיר במחקר, תוצאות אלו הן הצעד הראשון והמשמעותי בתהליך הטרנספורמציה מ-"אומנות הרפואה" ל-"אומנות הטיפול".