?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

ידיעות ומחקרים

האם התודעה הקולקטיבית תשנה את תמונת העולם?

אם נפתור את אחת מבעיות היסוד של האינטראקציה האנושית - תמונת העולם תשתנה בוודאות. ראיון עם סרגיי פרסלגין - פיזיקאי, סוציולוג, היסטוריון צבאי, חוקר והמנהל המדעי של הפרויקט כור הידע

 Pereslegin

 

רבים אומרים שהאדם חי בעולם שבו הוא מדמיין בעצמו. בדרך מסוימת, נראה כאילו שהעולם שבו אנו חיים הוא דמיוני? האם יש אלטרנטיבה לבחירה של המציאות שבה האדם נמצא?

"למעשה, השאלה היא כזאת: מהו מבנה העולם שאדם מוכן לדבוק בו? אם הרעיון של מבנה העולם הוא 'עולם של רעיונות' כפי שאפלטון תיאר, אז כמובן שהעולם שבו אנו חיים הוא דמיוני, אך גם יש תפיסה שונה לחלוטין.

בהשכלתי אני פיזיקאי ולכן בדעותיי אני מטריאליסט קלאסי. כמובן שאני יוצא מנקודת הנחה שהעולם שלנו הוא אובייקטיבי לחלוטין. בעיה נוספת היא שאנו לוקחים תופעות רבות בעולם כברירת מחדל, אבל לא חייבים לקחת אותן כך. לכן אפשר לומר שבמידה מסוימת אנשים חיים בעולם דמיוני. מציאת הקשר בין הדמיון למציאות זוהי אחת המשימות הקשות ביותר של הפילוסופיה".

יש מדענים שמאמינים כי אנשים שעובדים יחד משנים את המציאות הכללית. אם בדרך כלשהי נחבר את מעשינו ואת אופן חשיבתנו, האם יקרה איחוד במוחנו וכתוצאה מכך נראה מציאות אחת, חדשה ומלאה? אם כן, מה יקרה למציאות שתיארנו קודם בעבור כל אחד מאיתנו? האם היא תיעלם, תוחלף או שיקרה משהו אחר?

"הניסויים שבוצעו להקמת ישות משולבת מלמדים שזו משימה קשה מאוד. יש מקרים בהם קשר בין שניים, כמו בין אם ובנה, או לעתים נדירות בין גבר ואישה, הוא כל כך חזק שכבר לא ניתן לדבר על שתי יחידות אלא על תודעה קולקטיבית. הניסיון מלמד שגם המבנה הקטן ביותר, המורכב משניים, מאוד לא יציב, ולאחר זמן מה הוא בהחלט נהרס ומוביל לשחרור פסיכו-אנרגיה שלילית רבה.

באופן כללי המטרה של יצירת דעה אחת, תודעה חברתית אחת גדולה, היא הכיוון הנכון, אך יש קשיים עצומים. אם נצליח לפתור את אחת מבעיות היסוד של האינטראקציה האנושית – תמונת העולם תשתנה בוודאות".

ביולוגים ופסיכולוגים רבים אומרים כי קשה מאוד לשנות את מה שנטבע על ידי הטבע, אבל אפשר להביא לידי שינוי באמצעות חינוך והכשרה. מה יכול לשנות את הטבע האגואיסטי של אדם? מישהו יכול לעזור בחינוך ובהכשרה כזו?

"בבני אדם קיימות שתי ישויות: על ידי האבולוציה הביולוגית הגענו במהלך ההתפתחות לאנוכיות ולאינדיבידואליזם. מבחינה חברתית, אנו מוכרחים לפעולות הדדיות, לשיתוף פעולה ולאלטרואיזם.

הבעיה היא שאלה שני וקטורים רבי עוצמה הפועלים בכיוונים מנוגדים. אולי בעזרת חינוך טוב נוכל להתקדם קצת ביצירת הנפש הקולקטיבית, אבל הסכסוך יישאר. לכן יש צורך לחפש פיתרון משותף וזו לא בעיה חינוכית או ביולוגית, אלא זו בעיה פילוסופית.

אני מנסה למצוא פיתרון ברמת הפילוסופית: האם האדם הוא ישות חברתית או אגואיסטית? חייב להיות פיתרון שלישי, שעבורו המצב הראשון והשני מתאימים לאלו שפחות מפותחים".

איך לדעתך בני האדם יכולים להשפיע על גורלם? כל עוד הם תוצר של החברה, האם בכלל הם יכולים להשפיע?

"בנושא זה יש פתגם ישן: 'אפשר להוביל את הסוס לבאר, אבל לא להכריח אותו לשתות'. אתה יכול להוביל אנשים אל אותם המעשים, שמנקודת מבט שלך נראים כנכונים, אבל כדי להכריח אותם לעשות את המעשה אינך יכול. זה לעולם יישאר רצונו החופשי של האדם. אז התשובה לשאלה היא שבאדם ישנה האפשרות לשפר את גורלו, אבל רוב האנשים אינם רוצים להשתמש ביכולת שלהם לעשות זאת".

יש ציטוט שאומר, "כמספר המדעים, כך מטרות רבות בחברה". במילים אחרות, האם ניתן לומר שעתיד החברה מבוסס על מטרות שנקבעו לפני?

"הופעתה של קהילה כגון האנושות חשוב ומשמעותי ביותר. משמעות הדבר היא שכל אדם, באשר הוא חלק מאנושות במהלך הפעילות הרגילה והיומיומית שלו, מתייעץ תמיד עם כל הקהילה, ופעילות הפרט נמדדת לפי פעילות הכלל. במצב כזה אנו יכולים לומר שיש לנו וקטור התפתחות אחד במערכת מורכבת כמו האנושות כולה או קהילה קטנה.

כיום אנחנו נמצאים בפילוג. בזמננו קהילות אינן יכולות להחזיק במטרה או בערכים כלשהם, גם אם הם מחזיקים במטרה ברורה או באידיאה בטוחה. בקנה מידה אנושי הערכים מתקיימים ברמת המחשבה, ואם קהילה רוצה לראות תמונת עתיד אחידה עליה להתחיל לחשוב. החלום הוא קהל חושב, זה הדבר שאנו רוצים להשיג ולממש ביום מן הימים".

כלומר, ליצור לאדם סביבה שעליה יחשוב? הרי דיברנו שזה לא ריאלי, לא?

"זה אפשרי! זה פשוט עדיין לא נעשה. לטוס למאדים זה דבר אפשרי רק שאף אחד עדיין לא עשה זאת.

אנחנו לוקחים על עצמנו אתגרים בקנה מידה עולמי, כמו יציאה לחלל או פיתרון לבעיית האנרגיה העולמית, אך בנייה של קהילה אונטולוגית אחידה וגדולה, זאת בעיה שטרם פתרנו או הגדרנו. כמובן שבתקופות היסטוריות שונות ניסו להגדיר אותה, אך לא בעידן העכשווי. היום היא לא מוגדרת".

בטבע האדם יש תכונה להתאחד לקבוצות. אך מסיבה כלשהי היום ברור כי בני האדם נוטים להתאחד נגד מישהו. מהן הסיבות, לדעתך, שאין שום סיבה לבניית הקהילות האלו?

"מדוע החלטת שאין לנו אותם? קבוצות אשר ממוקדות להרס מיוצגות טוב יותר בתקשורת. עיתונאים מעדיפים לספר על העובדה שמישהו אי שם פיצץ או ודרס מאשר לדבר על תוכנית חינוכית חדשה לילדים או על קבוצות המכוונות לבנייה וליצירה. אם כי אני מסכים איתך, הקבוצות המוכוונות להרס נראות בבירור ודי הרבה, בעוד שקבוצות המכוונות ליצירה עדיין לא הצליחו להיקלט או ליצור משהו משמעותי".

האם הקבוצות שמכוונות ליצירה היו יוצרות כוח משמעותי יותר לו היו מאוחדות?

"כדי שהקבוצות הללו יתאחדו זו עם זו, עלינו לפתור תחילה מספר בעיות תקשורת. בעבודה זו עוסקים מספר אנשים היום: פסיכולוגים, פילוסופים ומומחי אקלים. תאמינו לי, קהילות גדולות בעולם עדיין לא קיימות".

יש ציטוט "הסביבה מספקת בעיות, והאדם משתמש במוחו כדי לפתור אותן". לכל חברה נוצר מוח משלה: יש ליברלים, שמרנים, מאמינים, אתיאיסטים – אנשים שונים לגמרי. השאלה היא כיצד אתה רואה את עתיד האנושות כאשר יש גישות שונות במחשבה? האם ניתן לשלב קבוצות כל כך שונות?

"מצאנו מזמן ששיתוף פעולה לא יושג באמצעות פשרה או איגוד, אלא על ידי רעיון של הקרבה, מתוך הכרה בחשיבות האחר. באשר לעובדה שלאנשים יש תמונות שונות של העולם, אני משוכנע בזאת יותר ויותר, כאן פועל עיקרון היחסות האתית. כלומר, החשיבה הנכונה מגיעה לאותן מסקנות בנוגע לצעדים המעשיים, אפילו עם הנחות יסוד שונות. במובן זה, חכם נוצרי, חכם מוסלמי, אתיאיסט אינטליגנטי, בודהיסט וכו', יסכימו וימצאו בקלות תמונת עולם משותפת המתאימה לכולם. לעומת זאת, חכם מוסלמי עם טיפש מוסלמי יגיעו להסכמה בקושי רב, אם בכלל.

לכן, התחשבות היא התנאי הבסיסי להסכם, משום שזה כרוך בהתחשבות בדעות של אחרים, למה שמכונה מחשבה אחת".

קישור למאמר המקורי

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך