עקרונות

הכלכלה כהעתקה של יחסים בין אנשים

שיפור כלכלי אמיתי ובר קיימא תלוי בשינוי היחסים בין בני האדם

המשבר הכלכלי העולמי מאתגר את הדיסציפלינה הכלכלית

על פי הכלכלה הקלאסית, בני אדם שואפים לרווח מכסימלי, מתוך מניעים אגואיסטים לגמרי. הפילוסוף הבריטי בן המאה ה-17, תומס הובס, ניסח זאת כך: "כל אדם צפוי לחפש באופן טבעי את מה שטוב בשבילו, ואת מה שהוגן יחפש רק לצורך שמירה על שלומו, או באופן מקרי".

הדעה הזאת, שעדיין רווחת, גורסת, שהתנהגות חברתית היא רק תוצאה שלאחר מעשה ושאבות-אבותינו כרתו "אמנות חברתיות", רק בגלל הרווחים שהן מניבות ולא מפני שנמשכו זה לחברתו של זה.
ההסבר האבולוציוני הזה לדרך שבה אנו מקיימים יחסי גומלין כלכליים, הלך ורכש לעצמו מוניטין בעשור האחרון, עם התפתחות אסכולה חדשה המוכרת בשם "כלכלה התנהגותית". אסכולה זו, מתמקדת בהתנהגות האנושית הממשית, ולא בכוחות שוק מופשטים, ורואה בה, את הסמן להבנת הדרך שבה אנו מקבלים החלטות כלכליות. הכלכלה ההתנהגותית, מתארת, בין היתר, עד כמה המגמות והתפיסות הבסיסיות של הכלכלה האנושית, מושתתות על ערכי הדדיות, אופיים ועוצמתם של היחסים ושיתוף הפעולה בין בני אדם.

המשבר העולמי הפוקד את העולם בשנים האחרונות, והניסיונות הכושלים לפתרונו, מהווים סממנים מוצקים לכך שבמגמות מחקר חדשות אלה, טמונה התשובה לפיתרון הבעיות הקיומיות, עימן האנושות מתמודדת כיום. כל הניסיונות, של מיטב המומחים, לפתור את המשבר הכלכלי העולמי מאז 2008, באמצעות הכלים והתיאוריות הכלכליות המוכרות, כשלו, על כך אין ויכוח. אם ננתח את שינויי הריבית, תוכניות הסיוע והגדלת הגירעונות הממשלתיים, נזהה שהם מגיעים כולם מאסכולת הכלכלה הקלאסית, העוסקת בריביות, כוחות שוק, מיסים ותקציבים, אבל לא "עולה" רמה אחת למעלה ובוחנת האם הבעיה ולכן גם הפיתרון, מצויים ברמת מערכות היחסים ושיתופי הפעולה בין בני האדם.

הכלכלה ההתנהגותית מרמזת על כיוון שונה, פיתרון מסוג אחר למשבר
אם נבין את ההשפעה המכרעת שיש להתנהגות בני האדם, או ליתר דיוק, לטיב מערכות היחסים שביניהם, על המערכת הכלכלית, או אז נבין איזו מערכת כלכלית עלינו לבנות, כדי שתמלא את תפקידיה ביעילות ותשמור על יציבותה. התאמה של המערכות הכלכליות והפיננסיות לעולם גלובלי, בו הקשרים הכלכליים חוצי גבולות ומדינות, פירמות ואנשים, תלויים זה בזה ומשפיעים זה על זה, תבטיח את יציבותה של המערכת הכלכלית-חברתית, מבלי שתיקלע לזעזועים ולמשברים תכופים, הגובים מאיתנו מחיר יקר. פיתרונות כלכליים קלאסיים לטיפול במשברים, הן מוניטריים והן פיסקאליים, אינם מספיקים. זו הסיבה שבואך 2012, העולם כולו מתמודד עם משבר כלכלי חמור, שהוא המשכו הישיר של המשבר העולמי ב-2008. לא רק הכלכלה חייבת להשתנות. כיוון שהמערכת הכלכלית והפיננסית היא בבואה בלבד, למערכות היחסים ברמת הפרט, המדינה והמערכת הבינלאומית כולה, נדרשים פיתרונות המסדירים מחדש את מערכות היחסים בין בני האדם. כשהיחסים בינינו יחלו להשתנות לכיוון חיבור, לכידות חברתית גבוהה, דאגה וערבות הדדית, נשכיל לשנות בהתאם את המערכות ואת השיטה הכלכלית.

התפתחות הכלכלה

בני האדם אינם יכולים להתקיים בנפרד מהחברה. אנו בנויים בצורה שמחייבת אותנו לחיות בקרב בני אדם אחרים, להיעזר בהם ואף לתרום את חלקנו עבור כולם. התפתחות האנושות מקומוניזם פרימיטיבי, דרך עבדות ופיאודליזם ועד לקפיטליזם – משקפת את התפתחות הקשרים בינינו, את התלות שלנו זה בזה. בהתאם, השתנתה גם הצורה בה החלפנו מוצרים ושירותים, קנינו ומכרנו זה לזה, היינו השיטה הכלכלית התאימה עצמה לכל תקופה ושיקפה את מאפייניה, בכל הקשור לאופי היחסים בין בני האדם.

בראשית האנושות היו קיימות רק משפחות, לאחר מכן החלו להיווצר שבטים, ואחר כך כפרים, ערים ומדינות. וכך במשך אלפי שנים, כל אדם היה דואג לעצמו ולסביבה הקרובה שלו, ללא קשר מיוחד עם האחרים. בד בבד, החל להתפתח הסחר הבינלאומי בין מדינות שונות וכנגזרת, ובשל הרצון האגואיסטי הטבוע בנו ודוחק בנו ללא הרף לחיזוק הקשרים הדדיים, לשימוש בכוח עבודה זול ולסחר חליפין, החלו עמים מפותחים לכבוש מדינות נחשלות ולגלות יבשות חדשות. המהפכה התעשייתית משכה בני אדם מהכפרים אל הערים, והביאה לחיזוק נוסף של הקשרים ההדדיים בינינו. תהליך האורבניזציה שינה לחלוטין את הכלכלה העולמית והוא נמשך גם כיום, במיוחד בסין ובהיקפים משמעותיים מאוד.

כדי לפרנס את עצמנו, אנו קובעים בינינו סוגים שונים של קשרים, והם נמדדים על ידי ערכים כלכליים. בנוסף, "אי אפשר לקנות את הכול בכסף", אנו נוהגים לומר בזלזול. ובכל זאת, אין לנו כלי מדידה אחר. אנחנו קשורים זה לזה, חיים בצוותא ומשתמשים בכסף למדידת היחסים בינינו, היינו לכמה אדם שווה ותורם לזולתו ולהיפך.

כסף כמדד עיקרי בכלכלה

אין לנו מדד אחר לחישובי כדאיות של הקשרים בינינו ומכאן מרכזיותם של הכסף ושל הכלכלה. הם עטופים אומנם בשכבות רבות של נימוס, חוקים, מוסכמות וגינונים חברתיים, אולם בסופו של דבר, האדם עסוק כל הזמן בחישובי כדאיות ורבים מהם מתבטאים בכסף. כיצד נוכל לבדוק ובעיקר לכמת, באיזו מידה אנו אוהבים או שונאים זה את זה? אם היינו יכולים למדוד את היחס בינינו בזהב, בכסף, במטבעות, באמפרים או בקילוגרמים, היה זה נפלא. או אז, היינו יודעים כיצד לבנות את החברה ואת השיטה הכלכלית, כך שתשקף במדויק את מארג היחסים בינינו. היינו מעניקים צביון ייחודי ליחסים ההדדיים של כל אחד ואחד מאיתנו, מרמת קשרי הגומלין בין פרטים ועד וליחסים הכלכליים במערכת הגלובלית כולה. הבעיה היא שחשבונות כאלו אינם אפשריים והעדרם, גורם לאנושות סבל ונזקים רבים.

ובאמת, לא הכול נמדד בכסף, אך אם יש משהו שניתן למדוד בכסף, זה טוב ומועיל, זה עוזר להעריך את הכוחות ואת היכולות של האדם. למרות העיוותים והמגבלות בשימוש בכסף ככלי מדידה בלעדי, עדיין יש בכך משהו בריא. לדוגמה, נהוג לומר: "האדם הזה שווה שלושה מיליון דולר". זהו כבר כלי מדידה ליכולותיו, לסטטוס החברתי שלו, ליחס החברה כלפיו ולסולם הערכים החברתי, המשקף את מערכות היחסים בינינו.

מסחר וחליפין

כך למעשה התפתחה הכלכלה שאנו מכירים ופועלים כיום על פי חוקיה. כלכלה המושתתת ומונעת מהאגו של האדם, שמרגיש דחף פנימי להרוויח, גם על חשבון האחרים. האחד עוסק בחקלאות, השני בתעשייה, וכתוצאה מההתקשרות ביניהם, שניהם מפיקים תועלת מרבית. וכך בנינו את כל סוגי הקשר בינינו, שתואמים את האופי האגואיסטי שלנו, שהתפתח במשך אלפי דורות. פעם זה היה בסחר חליפין ללא שימוש בכסף, אחר כך, זה התפתח לשימוש במטבעות ממתכות יקרות כמטבע עובר לסוחר, בהמשך התחלנו לממן את הפעילות בשטרות נייר, שייצגו את השווי הכלכלי של מי שהנפיק אותם. כיום, מרבית העברות הכסף הן כמעט וירטואליות, מחשבון לחשבון באמצעות רשתות מחשבים. מהפכת המידע והתקשורת, שינתה ללא היכר את היחסים בין בני האדם. הווירטואליזציה של מערכות הגומלין בינינו, מתבטאת בהתאם, גם בשוק הכסף והפיננסים.

כלכלה היא אפוא סוג של פשרה בין האגו של כל אחד ואחד, ובין חובת ההתקשרות הדדית, במטרה להתפרנס זה מזה, בהסכמה הדדית כלשהיא. וודאי שכלכלת העולם תלויה גם בכוח, בפוליטיקה, בערמומיות, כמו גם בהדדיות ובשיקולים מוסריים, שאינם עונים ל"רציונל" הכלכלה הקלאסית. מחויבות הדדית בין בני אדם, רגשות וחירות, שלפי שעה, אינם משוקללים במשוואה הכלכלית המסורתית, משפיעים כמובן על השיטה הכלכלית וקשרי הגומלין הכלכליים בין אנשים, פירמות ובמערכת הבינלאומית הגלובלית.
לכן, הכלכלה אינה מדע מדויק. כי כאן אנו מְשַחקים במספר דברים מנוגדים, שלפי שעה אינם מתקשרים זה לזה. הכלכלה עצמה איננה חוק טבע פיסיקאלי, קבוע ומוחלט, אלא יציר כפינו, כביטוי לצרכים ההישרדותיים שלנו ולמערכות היחסים בינינו. לעובדה זו חשיבות רבה, כיון שבמקום לנסות ולכפות מציאות כלכלית שהפכה לאנכרוניסטית, נוכל לייצר כלכלה אחרת, שתבטא את השינוי ביחסים בין בני האדם, החיים כיום בעולם גלובלי ומקושר, ביחסי תלות הדדית ובקשרים כלכליים וחברתיים, ההולכים ומתהדקים, בקצב הולך וגובר.

כל האמת על המשבר הכלכלי

המשבר הוא בגישה שלנו לעולם ולחברה, ולא בחברה ובעולם עצמם. המשבר הוא בנו. עלינו להבין את שאמר הביולוג מיצ'ורין: "אסור לנו לחכות לטובות מהטבע, המשימה שלנו היא לקחת אותן ממנו!". כעת עלינו לשנות את עצמנו בהתאם לטבע.

ההתפתחויות הנוכחיות בשווקים הן לא רק משבר פיננסי, אלא תולדה של משבר כלכלי חריף, שמאפייניו הם ניפוח מחירי סחורות, שירותים, מטבע חוץ, מניות והלוואות. המשברים האחרונים הם משבר אמון ומידע בכלכלה. בסופו של יום, תמונת העולם הדמיונית והכוזבת, שנבנתה וטופחה על ידי גורמים אינטרסנטיים, שנים ארוכות, התפוררה. אנשים החלו להבין שאין לסמוך על איש בכלכלה המבוססת על שקרים, ספקולציות ומניפולציות. במצב של חוסר אמון כללי, כלכלה אינה יכולים להתקיים כלל ועיקר. הכלכלה בת זמננו היא אפוא תמונת עולם המשקפת קשרי גומלין מעוותים, מניפולטיביים וערכים שקריים. כך נבנתה התנהגות צרכנית לא הגיונית שיצאה מכלל שליטה ותחרות חסרת רסן. במסגרתה הוחדרו בציבור תפיסות שקריות, לפיהן הצריכה מגדירה את עצם מהותו של האדם ("אני קונה, משמע אני קיים"). הערכים האמיתיים בחברה נבנים על ידי מותגים, סלבריטאים וסמלי סטטוס ולא מתוך האינטרסים הרציונאליים של בני האדם. מסלול ההתרסקות היה אפוא רק עניין של זמן.

מחיר הפער שבין עולם שהפך לגלובלי, לשיטה הכלכלית המסורתית וליחסים הנוכחיים בין בני אדם

הסבר נוסף, מערכתי, באשר לשורשיו של המשבר, מתייחס לכך שהעולם הופך להיות גלובלי ומקושר. כל המערכות, לרבות אלו הכלכליות והחברתיות, מקושרות זו בזו, משפיעות ומושפעות זו מזו. התלות הזו כפולה ומורכבת. שווקי ההון, כדוגמה, הם מערכת אחת גלובלית, בה מה שקורה, לדוגמה, בארה"ב, משפיע על אירופה ועל העולם כולו ולהיפך. הבורסות הפכו, מזמן, לברומטר כלל עולמי, המבטא את התקווה, הייאוש, המשבר והצמיחה. בנוסף, שווקי ההון משפיעים גם על מערכות אחרות, ובמיוחד על עולם העסקים, על ביצועי הכלכלות ועל הרווחה הכלכלית של כל אזרח ואזרח, באשר הוא. העולם, הפך למערכת מורכבת, גלובלית, שבה מתקיימים קשרי תלות הדדית בין מערכות, בקשר שאיננו נתון לבחירתנו ושלא ניתן להמשיך ולהתעלם ממנו.
מנגד, מערכות היחסים בינינו, מרמת הפרט, דרך יחסי אזרח-מדינה ועד למערכת הבינלאומית כולה, מבוססים עדיין על ערכים אינדיבידואליסטים, תחרותיים ואגואיסטיים, שלא השתנו הרבה במאות השנים האחרונות. כמובן, שגם שהכלכלה בהיותה אפליקציה ליחסים אלה בינינו, משקפת את ערכים אלו.

לפנינו פער עצום, בין חוקי העולם הגלובלי-אינטגרלי, לבין אופי היחסים בין בני האדם והכלכלה הנגזרת מהם. הפער הזה, הוא הוא הסיבה האמיתית למשבר הכלכלי-חברתי הגלובלי.
חוקי העולם החדש, מחייבים אותנו להתחבר, לבנות מערכות כלכליות וחברתיות המבוססות על ערבות הדדית, בעוד הכלכלה מוסיפה להתבסס על פונקציית מיקסום התועלת והרווח האישי וקונפליקט מובנה בין חלקי המערכת.

המשבר כהזדמנות
התהליך הזה, בו מתגלה מערכת חדשה, הפתיע את האנושות. אנו בנינו בעולם הזה קשרי גומלין, מערכות כלכליות וחברתיות, בהתאם לצרכים שלנו ולאופי היחסים בינינו. לפתע, זה לא מספיק כדי להסתדר בעולם ולחיות ברווחה ובשלווה. למערכת הגלובלית-אינטגרלית חוקים משלה. התלות ההדדית והקשרים ההולכים ומתהדקים בין כל מערכות החיים, ברחבי כדור-הארץ, לא משאירים לנו ברירה, אלא לשנות בהתאם את קשרי הגומלין בינינו. תלות הדדית בין אנשים, בין פירמות ובין מדינות, לא יכולה להתקיים עם שיטה כלכלית המבוססת על משחק סכום אפס, המאופיין בתחרות אגרסיבית, שאיפה למקסם רוח אישי ומניפולציות. התלות ההדדית בין כל חלקי המערכת הגלובלית המקושרת, מנוגדת לחלוטין לפערים חברתיים וכלכליים הולכים וגדלים בתוך ובין מדינות ולמאפיינים רבים נוספים, הנחשבים כנורמטיביים בכלכלה המקולקלת הנוכחית. המערכת האגואיסטית הזאת של "תן וקח", הפכה היום להיות לחלוטין בלתי יעילה, ולא ניתן להמשיך להשתמש בה. וזה למעשה המשבר הכלכלי שאותו הולידה מערכת היחסים ההדדית הזאת שבינינו, בעולם הגלובלי והמקושר.
במובן הזה, המשבר מייצר עבורנו הזדמנות, לבחון את אופי היחסים בינינו ולשנותו כדי שיתאים למתבקש מהעולם הגלובלי ולתלות המחויבת בין כל מרכיביו. הרמוניה והתאמה כזו, ייצרו בהכרח גם כלכלה אחרת, אופטימית, מאוזנת ויציבה.

כלכלה, יחסים ומה שביניהם

בסופו של דבר, הכול מצטרף לאותה רשת הקשר בינינו. והיא בעצם קובעת את הכול. ובכך שווים הפרט, המדינה והעולם. רשת הקשר זו פרוסה על פני כל העולם, ומורכבת מפרמטרים רבים – מדינות, צבאות, כספים, חומרי גלם, העדפות דתיות, קשרים קודמים, תקוות לעתיד ועוד – וכולם קשורים לאותה רשת הקשר בינינו. ולכן אנו מתקשים להבינה עד תום. מי שבינינו שמסוגל להבינה יותר טוב מאחרים, הוא זה שגורף, לפי שעה, רווח גבוה יותר.

רבים טוענים כי אם אנו בנינו את המערכת הכלכלית, שומה עלינו גם לבדוק אותה ולתקנה. אך פה למעשה נעוץ מקור הבעיה, שכן עלינו לנתח ולהבין את אותה מציאות חדשה, גלובלית ואינטגרלית, שהעולם הגיע אליה בהתפתחותו. היא זו ש"מפריעה" לנו להמשיך ולחיות לפי השיטה הכלכלית-חברתית הנוכחית. כל מה שבנינו, במערכת הכלכלית הזאת, נבע מתוך הטבע האגואיסטי שלנו. אבל המציאות הנוכחית, אליה הגיעה האנושות בהתפתחותה, ממש מחייבת אותנו להתקשר בינינו בקשר הדדי חזק יותר. ליתר דיוק, הקשר בינינו משתדרג ומחייב אותנו להתקרב יותר ויותר לקראת האיחוד וערבות הדדית. זה אמנם לא לפי הרצון שלנו, אך זהו המצב לאשורו. אנו מצידנו, לא יודעים כיצד לגשת לרשת הקשר הגלובלית-אינטגרלית ומאבדים את היכולת להתקשר עם האחרים בצורה נכונה. זאת הסיבה למשבר אמון המתעורר בעולם. הבנקים אינם מאמינים לתעשייה, והממשלות אינן מאמינות זו לזו. וזה טבעי. פעם הקשר היה ברור והתבסס על תן וקח, שיקולי רווח והפסד אינדיבידואליסטיים והכורח לשתף פעולה, כמעט בלית ברירה. לאגו, היה כאן תפקיד מרכזי. כך היינו מבינים זה את זה.
במערכת הקשר הנוכחית, הגלובלית אינטגרלית, נדרשת כלכלה שתשקף את היחסים הנגזרים מאותו קשר הדוק ותלות הדדית בינינו. אולם אנו, לא התאמנו עדיין את תוכנת ההפעלה שלנו. אנו עדיין חיים במערכות כלכליות וחברתיות המבוססות על היחסים שאפיינו אותנו בעבר, המבוססים על מיקסום פונקציית התועלת האישית, תחרותיות, ואגואיזם. במקביל, אנו מגלים את התלות ההדדית החדשה בינינו אינה מובנת לנו כלל ועיקר. אנו אפילו לא מזהים את הטבע האלטרואיסטי שלה. וכאן טמונה הבעיה. ולא יהיה ניתן לפתור אותה בדרכים רגילות. הרי הכול תלוי עד כמה החברה תתקדם לקראת החיבור.

הכלכלנים אובדי עצות

זאת ועוד, הכלים הישנים של כלכלנים אינם מתאימים לזמננו. החשיבה הכלכלית המיושנת שלנו היא זאת שמובילה אותנו למשבר. כך למשל, אמר פרופ' ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, ש"יש משבר גדול לא רק בכלכלה, אלא גם במדע הכלכלה. המודלים המאקרו־כלכליים, שבהם השתמשו בנקים מרכזיים, יצרו שיטות עבודה וחשיבה שעמדו במרכז המשבר".
אנו צריכים להשתנות, לשדרג את עצמנו ואת אופי היחסים בין בני האדם, בהתאמה למאפייני הקשר במערכת הגלובלית-אינטגרלית. כלכלנים, גם כיום, ממשיכים לנסות לפתור את המשבר הכלכלי העולמי בשיטות הישנות, אולם הן חדלו לעבוד. ללא שינוי במערכת היחסים החברתיים, לא נצליח לבנות דבר מחדש וכל הניסיונות לפתור את המשבר ייכשלו. מרבית הכלכלנים מתקשים להתמודד עם ההיבטים הפסיכולוגיים וההתנהגותיים של הכלכלה, המשקפת את טבע האדם והקשרים החברתיים. בלי להכיר בכך בעצמנו, נכנסנו ליחסים חברתיים חדשים – למערכת יחסים גלובליים ואינטגרליים ולכן הקשרים האגואיסטים הישנים שלנו, לא עובדים. אנחנו חייבים ללמוד את תכונות היחסים החברתיים החדשים ולחנך את האנשים לחיים ב"עולם החדש". יצירת היחסים החדשים בינינו תביא אותנו, לאיזון עם העולם הגלובלי-אינטגרלי ובין היתר, לסיומו של המשבר הכלכלי.

תחילה צריך אפוא לשנות את החברה ולאחר מכן, היא תוכל להניע שינוי של הפרדיגמה הכלכלית הנוכחית.
עד שאנו לא נבנה פרדיגמה חדשה של היחסים בינינו, לא תיתכן צמיחה בר קיימא. עושה הרושם שהדרך היחידה לצאת מהמצב בו אנו שרויים כיום, היא לא על ידי תיאוריות כלכליות טהורות, אלא דווקא על ידי תיאוריות חברתיות/התנהגותיות.

סיכום

הכלכלה היא ביטוי לטבע האנושי ולמערכת היחסים שבין בני אדם, ועליה להתאים לדרגת ההתפתחות האנושית ולמאפייניה. לכן, שומה עלינו להבין תחילה את מערכת היחסים ההדדיים האנושיים החדשה שמתגלה במציאות הגלובלית והאינטגרלית ולאחר מכן לבנות, על בסיס החוקיות החדשה שתימצא, את חוקי הכלכלה החדשה. רק תהליך אבולוציוני כזה, יבטיח שתהא יציבה, יעילה ותספק קיום מאוזן, הרמוני ובר קיימא.