שגיאה
  • JUser: :_load: Unable to load user with ID: 53

עקרונות

המשבר כהזדמנות

לצד טיפול חירום בסימפטומים, יכול המשבר לבשר את תחילתו של שינוי אמיתי בחברה האנושית.

במדע הרפואה התגלות תסמיני המחלה היא דבר חיובי, מאחר שזה מאפשר לנו לזהות את המחלה ולטפל בה. הוא הדין גם לגבי מדע הכלכלה. המשבר הכלכלי והפיננסי הוא משבר גלובלי, שלא פסח על כלכלות ברחבי העולם. קשה עדיין לאמוד את נזקיו של המשבר, היות ועדיין איננו רואים את סיומו.

ברור שהמשבר הוא המשך ישיר של משבר 2008 ושזהו האתגר הכלכלי המשמעותי ביותר שהעולם נאלץ להתמודד איתו מאז השפל הכלכלי הגדול בשנות ה-30 של המאה הקודמת. מוקדם לסכם את תוצאותיו של המשבר, גם בגלל שהוא עדיין מתפתח ומשתנה, אך בעיקר, כיוון שהרבה תלוי בנו. כלומר, לאופן שבו ממשלות, בנקים מרכזיים, מוסדות פיננסיים בינלאומיים, תאגידים וגם ה"אזרח הקטן" יגיבו למשבר, ינתחו את שורשיו, ינקטו בצעדים מסוג זה או אחר – לכל אלו תהיה השפעה רבה מאוד על העתיד. מכאן גם נובעת ההתייחסות אל המשבר העולמי כאל הזדמנות. זאת הזדמנות לבחון את מצבה של הכלכלה העולמית, של המערכת הפיננסית הגלובלית, של היחסים הכלכליים במערכת הבינלאומית ושל היחסים הכלכליים והחברתיים בתוך כל מדינה, בתוך כל עסק ואפילו בתוך המשפחה. חשבון נפש לא עושים מתוך אופוריה, אלא רק מתוך מצוקות המשבר.

תהליך הגלובליזציה והאינטגרציה מציב בפנינו אתגרים חדשים

המילה האנגלית Crisis מקורה במילה היוונית κρίσις, שפירושה תיקון. במקורות, משמעותה של המילה היא כיסא היולדת, המקום שבו מתחילים חיים חדשים.

השפל הגדול בשנות ה-30 וכישלון הטיפול בו באמצעות הכלים של הכלכלה הקלאסית, הובילו את הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס לפתח את המודל הקיינסיאני, לפיו על מנת להבטיח צמיחה כלכלית, יש צורך בהתערבות ממשלתית פעילה בשוק.

כשמונה עשורים לאחר מכן, המודל הקיינסיאני, הגורס כי התערבות ממשלתית פעילה בשוק הינה השיטה היחידה להבטיח צמיחה כלכלית ויציבות, במיוחד בעיתות משבר, המודל הזה הוכח כלא יעיל בפיתרון המשבר הכלכלי העולמי, שהחל כמשבר פיננסי בשוק הבנקאות בארצות הברית והתפשט למשבר ריאלי בכלכלה העולמית.

כישלון המודלים המוכרים אף הוביל את הכלכלן, זוכה פרס נובל, ג'וזף שטיגליץ, לומר כי ישנו משבר במדע הכלכלה וקיים צורך לבנות מודל כלכלי חדש. אולם, כדי שמודל כלכלי חדש יצליח, עליו להביא בחשבון את התנאים החדשים שנוצרו בחברה האנושית במאה ה-21, היינו, את התנאים שנוצרו עקב האצת תהליך הגלובליזציה והפיכת העולם לכפר גלובלי קטן שבו התלות וההשפעה ההדדית בין חלקיו רק הולכת וגוברת. אפשר לכנות מערכת זו כמערכת גלובלית-אינטגרלית, המורכבת מחלקים המקושרים בהכרח זה לזה, לעיתים בעל כורחם, תלויים זה בזה ומשפיעים ומושפעים זה מזה.

רבות דובר על ההשלכות שנובעות מהגלובליזציה. הפובליציסט האמריקאי תומס פרידמן, התווה שתי תיאוריות שונות שמייצגות את שני קצותיו של הוויכוח על השלכות הגלובליזציה . התיאוריה הראשונה שהציג פרידמן הייתה של פול גילדינג, מחבר הספר המטרד הגדול, שאמר: "אני רואה את העולם כמערכת אינטגרלית, כך שאני לא רואה את המחאות, או את משבר החובות, או את אי השוויון, או את האקלים משתגע בצורה מבודדת – אני רואה את המערכת שלנו בתהליך שבירה מכאיב". גילדינג מסביר כי "מערכת הצמיחה הכלכלית שלנו, הדמוקרטיה הלא יעילה, העמסת כדור הארץ – המערכת הזו – אוכלת את עצמה חיה".

לעומת התיאוריה של גילדינג, ג'ון האגל השלישי, רואה במצב כיום התחלה של "משימה אדירה", שתנבע ממיזוג בין הגלובליזציה לבין מהפכת המידע הטכנולוגי. לפי האגל, זוהי תחילתה של תקופת שגשוג עבור האנושות, הגם שאנחנו חווים אותה היום כלוחצת עלינו, מאחר ואנחנו ממשיכים לעשות שימוש במוסדות ובפרקטיקות לא יעילות. בסופו של דבר, לפי האגל, אנחנו נמצאים בתקופה שבה יש זרימה גלובלית עצומה של רעיונות, חידושים והזדמנויות לרווחים כתוצאה מעבודה משותפת. האגל טוען כי המשימה האדירה "מזמינה אותנו ללמוד מהר יותר על ידי עבודה משותפת, היא מזמינה אותנו למצות את הפוטנציאל האמיתי שלנו, של היחיד וגם של הקולקטיב".

אם נשלב בין שתי הגישות הללו, אזי המשבר הגיע בזמן. כבר בסוף שנות ה-60, החלו מדענים והוגי דעות לדון בסכנות הנובעות מהתפתחותנו הנוכחית. הדיון עסק בתחומים רבים ושונים כמו חינוך, יחסים בינלאומיים, בריאות ואקולוגיה. עתה הגיע המשבר הכלכלי בדיוק בזמן המתאים. הוא הגיע בדיוק בזמן, גם כדי לעורר את תשומת לבנו לכך שלפי דו"ח המכון האירופאי לכלכלה בת קיימא עד שנת 2030 אנו עתידים להגיע למצב בלתי הפיך מבחינת ניצול משאבי הטבע והאנרגיה. הוא הגיע בדיוק בזמן, גם כדי שנשים לב לעובדה הכאובה שמחלת הדיכאון מובילה להתאבדותם של 850,000 איש מדי שנה, ועתידה לפי ארגון הבריאות העולמי (WHO) להיות, עד שנת 2020, המחלה השנייה בהיקפה בעולם; ובדיוק בזמן לשים לב כי 38.5% מהעושר העולמי מרוכז אצל 1% מהאוכלוסייה.

המשבר הגיע בדיוק בזמן כדי שנתאים את אופי המערכות הכלכליות והחברתיות, את היחסים בינינו ואת אורח חיינו, למתבקש מהמערכת הגלובלית-אינטגרלית, שבה אנו חיים כיום,לפני שיהיה מאוחר מדי. אולם, כדי שנממש את הפוטנציאל שבנו, יש צורך בשינוי מהותי בהלך המחשבה ובהתנהגות הכלכלית-חברתית, שהובילו אותנו למשבר מלכתחילה. כפי שהשפל הגדול בשנות ה-30 הוביל את קיינז ליצירת מודל כלכלי מתאים יותר למציאות ששררה אז, כך, כדי לעבור את המשבר הנוכחי, יש צורך בשינוי הפרדיגמות שלנו, על מנת להתאימן למציאות של עולם גלובלי-אינטגרלי. המשבר מאפשר לנו לראות כי בעולם כזה, הפרדיגמות הישנות חדלו לתפקד. אחת הדוגמאות המובהקות לכך, היא הפרידגמה החזקה מכולן - השיטה הקפיטליסטית.

הקפיטליזם בעידן הגלובליזציה

השאלה העולה לגבי הקפיטליזם היא כיצד דווקא בתקופה שבה הכלכלה העולמית מקושרת וגלובלית יותר מאי פעם, אנו חווים משבר בסדר גודל שכזה? למעשה, כדי לחדד את השאלה, נחזור למקורות החשיבה הקפיטליסטית. בספרו עושר העמים, כותב אדם סמית' את הדברים הבאים: "כל פרט עמל כדי להגדיל את רווחיה של החברה ככל יכולתו. הוא אינו מתכוון לקדם את עניין הציבור, ואף אינו יודע באיזו מידה הוא מקדם אותו. בהעדפתו לתמוך בתוצרת מקומית על פני תוצרת זרה, הוא מכוון רק לקידום ביטחונו; ובאמצעות הכוונת תעשייה זו באופן שתוצריה יהיו בעלי הערך הרב ביותר, הוא מכוון רק כדי להשיג רווח עבור עצמו, ובכך, כמו במקרים רבים אחרים, הוא מובל על ידי יד נעלמה לקידום מטרה שאינה חלק מכוונתו. ואין זה תמיד מזיק לחברה שאין כוונתו לכך. באמצעות רדיפת עניינו הוא, הוא לעתים קרובות מקדם את עניינה של החברה ביעילות רבה יותר מאשר אילו התכוון באמת לקדמה. מעולם לא חזיתי בטובה גדולה שיצאה מאלו שניסו להשפיע על הסחר לטובת הציבור" .

לכן, מוסיף סמית' בספרו, "העלייה ברווחים של הפרט היא עלייה ברווחת האומה". הנחתו, כי הביקוש וההיצע מאזנים את עצמם, באמצעות "היד הנעלמה", קבעה את הכלל שמוביל את החשיבה הקפיטליסטית עד עצם היום הזה. השאיפה של הפרט להרוויח כמה שיותר לעצמו, היא זו שמובילה לרווח המרבי של החברה כולה. אולם, הסייג המרכזי אותו פיתחה המחשבה הכלכלית המודרנית, כתנאי הכרחי ליעילות השוק החופשי, הינו התחרות החופשית. על השוק לכלול מספר בלתי מוגבל של יצרנים וצרכנים בעלי מידע מושלם, כאשר לאף אחד מהם אין השפעה על המחירים שבשוק ועלויות העברת הסחורות הינן אפסיות יחסית למסחר עצמו.

התנאים הללו היו אמורים להתבטא בעולם הגלובלי בצורה האידיאלית ביותר. התפתחות המסחר העולמי העלתה את מספר הפרטים, את מספר היצרנים והצרכנים הנמצאים בשוק ואף הורידה משמעותית את העלות של העברת הסחורות. מהפכת המידע והאינטרנט, תרמה משמעותית לתחרותיות ולהנחת המידע המושלם שבידי היצרנים והצרכנים. אם כן, היינו אמורים לראות את כלכלת השוק החופשי במלוא תפארתה ובמרב יעילותה. הכיצד אפוא נקלענו למשבר העולמי ואיננו מצליחים לפותרו?

הסיבה לכך היא שבו בזמן שתהליך הגלובליזציה מחזק את היתכנותן של מספר הנחות קלאסיות, הוא תורם לערעורה של הנחה חשובה אחרת: ההנחה בדבר אופני הקשר וההשפעה ההדדית שבין הפרטים שבשוק. בעולם שבו השוק החופשי פועל בצורה אידיאלית, פועלים בני האדם למען טובתם האישית ואינם מושפעים או משפיעים על טובתם של בני אדם אחרים. אך אנשים מלכתחילה אינם פועלים בבועה נפרדת מסביבתם. בני האדם, כפי שמראים יותר ויותר מחקרים בעת האחרונה, הינם "חיות חברתיות", שרווחתן תלויה בקשרי גומלין עם בני אדם אחרים. התלות ההדדית הזו והשפעות הגומלין, מורגשים היום יותר מתמיד.

פעמים רבות יעדיפו פרטים להפסיד כסף, על מנת שאחרים לא ירוויחו יותר, או יבחרו מיקום חברתי על סמך בחירתם של אחרים ויושפעו דרך רשתות קשרים ענפות, על ידי פרטים אחרים אשר לא ידעו על קיומם. הגלובליזציה מאיצה השפעות אלו והופכת את העולם לאינטגרלי יותר.

גם אם ישנם כלכלנים הנוטים להתייחס בזלזול להתבטאויות מומחים לפיהם השכר של האמריקאים נקבע בסין, מחקרים רבים, מדיסציפלינות שונות, מתארים את האינטגרציה שהעולם והפרטים הבודדים עוברים תוך כדי תהליך הגלובליזציה.

חוקרים רבים אחרים מתחום היחסים הבינלאומיים, גורסים כי הגלובליזציה תואץ וגורלם של בני האדם בעולם ייקשר יחד . כריסטקאיס ופאולר היו זהירים יותר באומרם כי העידן הטכנולוגי המודרני הפך אותנו במידת מה לתלויים אלה באלה ולכן לפגיעים יותר . ואילו פרופ' קונהרדט, ראש המרכז האירופאי למחקרים אינטגרליים, התבטא לאחרונה כי המאה ה-21 שונה בכך שהיא מורכבת מאינסוף רשתות קשר המחוברות ביניהן באינסוף צמתים.

סוף מעשה במחשבה תחילה

ההשפעה הרחבה של הקשרים בין בני האדם על הדינמיקה הכלכלית בשוק קיימת ומוכחת. אחת הדוגמאות המובהקות לכך מכונה "השפעות חיצוניות שליליות". מדובר בעלות הנגרמת עקב עסקה כלכלית לגורם כלשהו, שכלל לא היה מעורב בעסקה. לדוגמה, כאשר מפעל תעשייתי גורם לזיהום של אגם, הדבר פוגע בדייגים אשר דגים באותו אגם. במצב שכזה, התנהגות אנוכית מצד הפרטים (היינו, המפעל התעשייתי) מובילה לייצור יתר ולהפסד ברווחה הכללית בחברה, היות והגורם המייצר אינו מביא בחשבון את הנזק שהוא גורם לאחרים.

הפיתרון הקלאסי גורס, כי ניתן להתגבר על השפעות חיצוניות שליליות באמצעות אכיפה ממשלתית כגון: מיסים, מכסות ייצור וקנסות. כלומר, ככל שהגלובליזציה תתקדם והקשר בין הפרטים השונים והמדינות השונות יהפוך לאינטגרלי יותר, הדבר יגרור מעורבות ממשלתית גוברת בחלקים נרחבים יותר של השוק החופשי, בעוד הקפיטליזם מצדד בהתערבות ממשלתית מינימלית בכוחות השוק.

בנקודה זאת נוכל להקשות ולשאול עד כמה יוכלו הממשלות בעת הזו להיות יעילות בפיקוח ועד כמה כלי המדיניות שבידיהן מותאמים למשחק הגלובלי? מדוע גם בכירי הכלכלנים בעולם לא מצליחים למצוא פיתרונות ומדוע המשבר הכלכלי בכל המדינות רק הולך ומחריף? הסיבה היא כי חרף ההבנה שאנו חיים בעולם שהפך גלובלי-אינטגרלי, ושאנו קשורים ותלויים זה בזה, עדיין חסרה היכולת להגיע למודל או לנוסחה של מערכת אחידה, של מערכת אחת, לפחות בכל הקשור לנושאי כלכלה, פיננסים וחברה. קיים שיח ציבורי ואקדמי בכיוון הנכון, של ראייה אינטגרטיבית כלל עולמית, אבחון וקביעת מטרות גלובליות ושל חלוקה צודקת וצדק חברתי אף ברמה המדינית, אולם טרם נמצאה ההבנה כיצד מיישמים תהליך זה. ישנם גם לא מעט המתנגדים לו.

המנהיגים והמומחים המנהלים את העולם, שבהם תלוי המזון שלנו, אפשרויות התעסוקה שלנו, העתיד שלנו, ובכלל זה החיים שלנו, בעצמם אינם מודעים באיזה מערכת קשר כולנו נמצאים. מצד אחד הם מודים שאנו אכן קשורים זה לזה, נמצאים במערכת אחת, בכלכלה עולמית אינטגרלית, אך מצד שני, באותה נשימה, הם ממשיכים לנסות לפתור את הבעיות הרבות שמציב המשבר הגלובלי באמצעות "ארגז הכלים" הישן שברשותם ושעליו התחנכו.

הדיאלקטיקה הזו מובנת, כי המשבר אכן מזעזע את היסודות של התפיסה הכלכלית-חברתית הישנה, אבל גם מספק לנו הזדמנות לבחון מחדש את הפרדיגמות הכלכליות והחברתיות ולהתאימן לעולם הגלובלי-אינטגרלי.

כמה המצב עוד צריך להידרדר לפני שיבינו כי כל תוכניות הסיוע והחילוץ הנסמכות על שילוב של הרחבה פיסקאלית ומוניטרית, לא הצליחו לפתור את המשבר של 2008 ואף גרמו לנזקים אותם כולנו משלמים כיום?

למזלנו, המשבר מתבטא כיום בעיקר בכלכלה

ההסכמה הרחבה בין מדענים, הוגי דעות וכלכלנים, אודות המאפיינים הגלובליים-אינטגרליים של האנושות, כמו גם הגישה ההוליסטית של גילדינג ואחרים, באשר לרב-ממדיות של המשבר העולמי, לא מסבירות מדוע המשבר מתבטא כיום בעיקר בכלכלה ובפיננסים. לאמיתו של דבר מדובר במולטי-משבר, המורגש גם בתחום חינוך הילדים, חיי המשפחה, האקולוגיה, במשאבים המדלדלים של כדור הארץ, בעלייה בממדי הדיכאון והטיפול התרופתי בו ואפילו במדע. מדי פעם אנו מקבלים גם "תזכורת" מהטבע, עד כמה שביר מצבנו. זו יכולה להיות תזכורת מהירה ואלימה, כמו צונאמי, אסון גרעיני, או זיהום הים והחופים עקב דליפה. אבל בדרך כלל, הקצב והאינטנסיביות של השווקים הפיננסיים בעולם והשפעתם המיידית על כיסו ופרנסתו של כל אחד מאיתנו הופך את המשבר בתחום הכלכלי והפיננסי למוקד מיידי של תשומת ליבנו. אנחנו מדחיקים איכשהו את החשש ממשברים שיפגעו בקיום הפיזי שלנו, אבל כשמדובר בפגיעה בחיסכון, בביטחון הכלכלי ובפרנסה – אנחנו נדרכים לפעולה ומתגייסים לטפל בפיתרון המשבר. המשבר הכלכלי-פיננסי הנוכחי ברחבי העולם, מדרבן אותנו לבחון מחדש את הנחות היסוד העומדות בבסיסם של הכלכלה, החברה והמדינה המודרנית.

מבט לעתיד

כישלון הקפיטליזם כפי שבא לידי ביטוי במשבר העולמי (וכפי שמעידים כלכלנים רבים, דוגמת נוריאל רוביני) ממחיש את הצורך המיידי בבניית שיטה כלכלית חדשה לפני שיהיה מאוחד מדי. ראשי ה-OECD וארגון העבודה הבינלאומי פרסמו לאחרונה אזהרה המצהירה כי מספר המובטלים ב-20 הכלכלות החזקות יוכפל ויגיע ל-40 מיליון תוך שנה וכבר כיום מספר המובטלים בעולם מוערך בכ-200 מיליון איש. נתון זה מתקרב לשיא של מספר המובטלים שנרשם בתקופת השפל הגדול בשנות ה-30 של המאה הקודמת.

מודל מתמטי שפורסם לאחרונה מצא מתאם שלילי, בין המחאות למחירי המזון, כלומר שככל שהן מתרבות, המחירים אכן יורדים. על סמך ממצאי המודל, מומחים מעריכים כי צפוי שיא במספר המחאות עד לשנת 2013. יהיה זה נכון לומר, כי המשבר מלמד אותנו לאיזה כיוון אנו צועדים, אם לא נתחיל לשנות את דפוסי החשיבה שלנו.

פרט לפעולות של "פיקוח נפש", שיאפשרו קיום הכרחי למאות מיליונים ברחבי העולם, שאינם מצליחים להתקיים בכבוד ונמצאים על סף חרפת רעב, כדאי לחכות עם יתר הפעולות לתיקון המצב עד אשר נגבש, מתוך לימוד והכרה במצב, פרדיגמות וגישות חדשות המתאימות לעולם המקושר של המאה ה-21. שלא כמו הפרדיגמות הישנות, על הפרדיגמות החדשות להיבנות מתוך השקפה של העולם כעולם גלובלי ואינטגרלי, שבו יש תלות יותר הדוקה והדדית בין חלקיו השונים. במקום ההנחה הפשטנית הישנה כי אנוכיות היחיד תוביל בסופו של דבר לטובת האחרים, יש צורך בחשיבה מורכבת על בני האדם כתלויים זה בזה ומשפיעים זה על זה. בל נטעה לחשוב שלרשותנו זמן בלתי מוגבל. המשבר הוא תמרור אזהרה המעיד כי מארג הקשרים בינינו וכל המערכות הכלכליות והחברתיות חייבים להשתנות ומהר. מכאן, הגישה אל המשבר כהזדמנות. מדובר על שני צדדים של אותו מטבע.

תיאור אפשרי לחשיבה החדשה אפשר למצוא בדבריו של נשיא ארגון הסחר העולמי, פסקאל לאמי, שאמר: "האתגר האמיתי שהוצב בפנינו הוא לא רק שינוי המערכות שלנו, אלא גם שינוי צורת החשיבה. העתיד הוא בהעמקת הגלובליזציה, בחיזוק הקשר והמיזוג בין התרבויות, בין בני אדם, בין המדינות והארגונים, וכן בחלוקת המשאבים והאחריות". ועוד, הוסיף לאמי, "יותר מכך, נזדקק לאחדות על פני כל ההבדלים בינינו". נקווה שגם המודלים שמשמשים את לאמי ועמיתיו בניהול הכלכלה העולמית יוכלו להתאים את עצמם למחשבה החדשה הזו.

אז מה עושים?

המשבר הכלכלי-פיננסי מקרב את מקבלי ההחלטות ואת המומחים לתובנה כי יש להתאים את היחסים בין בני האדם ואת המערכות הכלכליות-חברתיות הנגזרות מאופי היחסים בינינו, לצורת היחסים המתבקשת, מהבנת העולם הגלובלי-אינטגרלי. העולם החדש דוחף את בני האדם להתקרב זה אל זה, לפתח דאגה הדדית, לשיתוף פעולה כנה ואמיתי, לסולידריות חברתית, להפוגה בתחרות האגרסיבית ובצריכה המוגזמת ולהרמוניה עם חוקי המערכת הגלובלית אינטגרלית. הקטנת הפערים בין המערכות תורגש כהקלה מיידית במשבר.

כדי להתאים את עצמנו לעולם הגלובלי-אינטגרלי יש צורך ללמוד את יסודותיו. יש ללמוד כיצד כל הפרטים קשורים זה לזה, בתעשייה, בבנקאות ובמערכות השלטוניות. משום כך המפתח להצלחה טמון במערכת ההסברה והחינוך למבוגרים. בתוכניות ההסברה שישודרו באמצעי התקשורת, יינתן משקל רב להסבר על התנהגות המערכות. הודות לתוכניות ההסברה הללו נבין ונטמיע את מאפייניה וכיצד עלינו להתאים את המערכות החברתיות ואת אורח חיינו אליה. אין ואפשרות אחרת לשרוד בעולם הגלובלי-אינטגרלי החדש. עלינו לרכוש ידע על תהליך האבולוציה, על הכלכלה, על טבע האדם, כמו גם על היחסים הנכונים בינינו ועל אופן התאמתם למערכות הטבע המתקיימות בהרמוניה.

המשך התפתחות האנושות לקראת מערכת גלובלית ואינטגרלית אחת, לקראת רשת אחת של קשרים הולכים ומתהדקים בכלכלה ובחברה ולקראת תלות הדדית מוחלטת בין כולנו, אינו מוטל בספק. זהו תהליך בלתי נמנע של שינוי וחוקרים רבים מזהים אותו ועוסקים בו. אם נשכיל להתאים את היחסים בינינו ואת כל מערכות החיים הנגזרות מהם, לרבות את הכלכלה והחברה, לשינויים המתרחשים בעולם הגלובלי-אינטגרלי, נוכל להגיע לאיזון עם חוקי המערכת החדשה. שיווי המשקל החדש יכול לבשר דאגה וערבות הדדית, סולידריות חברתית, שיפור משמעותי באיכות החיים, מדיניות רווחה מתקדמת וחיסול הפערים הכלכליים, חינוך לכל ובחינם, איחוד מנגנונים ומוסדות פיננסים, התאוששות משאבי כדור-הארץ והרמוניה במערכת הבינלאומית, בכלכלה, בחברה ובביטחון.

הבעיה היא שכל עוד לא נשנה את התפיסה שלנו, את ההבנה באשר למהות השינויים שהעולם עובר, היינו מעבר לשיווי משקל כלכלי-חברתי-אקולוגי חדש, מחויב המציאות, לא נדע כיצד לפעול נכון. רק אם נחנך את עצמנו למציאות החדשה, נבין את סיבותיה ואת הנדרש מאיתנו. באמצעות החינוך נבין כי עלינו להתגבר על הגורמים המפרידים בינינו בכל הרמות וכי עלינו להתחבר בקשרים של ערבות הדדית. אז נגלה שהמציאות החדשה היא גם הזדמנות בעלת פוטנציאל אדיר עבורנו.

בשינוי חשיבה זו טמון המפתח להצלחתנו הקרובה ולשגשוג עולמי. בלי המשבר, זה לא היה קורה.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך