מאמרים וטורים

מה מעיד עלינו המאבק על הפיקדון השקלי

האם הפיקדון הבנקאי הנחות יפנה את מקומו לטובת הקפ"מ העדיף עליו ומה הוויכוח מעיד עלינו?

• מאת: הצוות הכלכלי

"איגוד הבנקים: מוצר מתחרה בפיקדון הבנקאי מאיים על נזילות המערכת: הבנקים נהנים כיום מחוסר התחרות על הפיקדונות ועל כן מציעים לציבור ריבית אפסית. על פי הרפורמה שמציעה רשות ניירות ערך, פקידי הבנק יחויבו להציע ללקוחות אלטרנטיבת חיסכון נוספת והיא הקפ"מ שמציעה ריבית גבוהה יותר באופן משמעותי"

הבנקים לומדים מצה"ל איך לטרפד רפורמות

בריטואל קבוע, כל פעם שחרב הרפורמות והקיצוצים מאיימת על צה"ל ובמיוחד על תנאי הפנסיה המפליגים של פורשיו במסגרת הפנסיה התקציבית שתפחה לממדים מפלצתיים, ואחרי שטיעוני הנגד של מערכת הביטחון מתגלים כלא מדויקים ומגמתיים, פונים בצה"ל לאסטרטגיה המנצחת שעוד לא הכזיבה אותם אף פעם. רוצים לקצץ? בבקשה, אבל תדעו שמה שייפגע הן דווקא המערכות הקריטיות להגנת המדינה וחיי אזרחיה: כיפת ברזל וההיערכות מול האיום האיראני. באסטרטגיה דומה יוצא עכשיו איגוד הבנקים במלחמה על הרבה מאוד כסף - הרווחים האסטרונומיים של הבנקים מהמוצר הפיננסי הכי פשוט ושכיח בישראל: הפיקדון הבנקאי.

אנחנו בשר התותחים של הבנקים

כידוע, הבנקים אוהבים אותנו, הלקוחות הפרטיים ומשקי הבית. אין עוד מגזר רווחי כל כך עבורם. אנחנו מקבלים את הריבית הנמוכה ביותר על הפיקדונות, משלמים את הריבית הגבוהה ביותר על ההלוואות, כמעט ולא מתווכחים על העמלות ומעולם לא עשינו להם תספורת. המשכנתאות שאנו נוטלים רווחיות עבורם לאין ערוך בהשוואה לסיכון שבמתן אשראי לאילי נדל"ן ממונפים וממולחים ובקיצור, מה הפלא שהבנקים אוהבים אותנו?

אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של הבנקים מהמגזר הפרטי הוא המרווח הפיננסי, כלומר ההפרש בין הריבית הממוצעת שהבנקים משלמים לנו על יתרות זכות עו"ש ופיקדונות, לבין הריבית שהבנק גובה מאיתנו על יתרות חובה והלוואות. אין עוד סקטור המניב לבנק מרווח פיננסי גבוה כמונו, הלקוחות הפרטיים ועל הנכס היקר הזה יוצאים עכשיו הבנקים למאבק, נגד יוזמה חשובה של הרשות לניירות ערך שאמורה להגיע בקרוב לדיון בוועדת הכספים של הכנסת.

הפיקדון הבנקאי הוא מוצר נחות ודינו להיעלם או להשתפר דרמטית

ב-20 שנים האחרונות, למד עם ישראל להאמין בשקל. החשש ההיסטורי מפני פיחות או היפר אינפלציה פינה את מקומו לטובת ההשקעה באפיק השקלי שהפך לאפיק ההשקעה העיקרי בתיק הנכסים של הציבור: מזומן, עו"ש, פיקדונות בנקאיים, קרנות נאמנות כספיות ושקליות ואג"ח בלתי צמודות. המוצר הפיננסי השקלי הכי פשוט ושכיח עבור הלקוחות הפרטיים הוא גם המוצר הרווחי ביותר עבור הבנקים: הפיקדון השקלי. מאות מיליארדי ש"ח שוכבים להם בפיקדונות שקליים בבנקים.

אלו של המגזר העסקי ובמיוחד של החברות הגדולות, אינם רווחיים במיוחד עבור הבנקים. גם על הפיקדונות השקליים של חברי המאיון העליון הבנקים מרוויחים מעט מאוד. אבל זה בסדר, כי שמסבסד את כל אלה זה אנחנו. הבנק יכול להשקיע את כספנו במק"מ לשנה, שהתשואה השנתית שלו לפדיון היא סביב 1.25% ולבנות על בסיסו פיקדון שקלי עבורנו הלקוחות הפרטיים הנושא תשואה של 0.01% עד 0.2% לשנה. אומנם המספרים נמוכים כי הריבית נמוכה, אבל שימו לב לחלוקה: 84%-99% מהתשואה נשארת "בכיס" של הבנק ואנו הלקוחות מקבלים רק פירורים.

הבנקים נלחמים באלטרנטיבות הקיימות לפיקדון השקלי

המחוקק ניסה בעבר לשפר את התשואה שהציבור יכול לקבל על הר השקלים ועודד באמצעים שונים את ההשקעה הישירה של הציבור במק"מ ואף כפה על הבנקים חקיקה שהציגה לציבור מכשיר שקלי אלטרנטיבי: קרנות הנאמנות הכספיות, המתמחות באפיק השקלי הקצר והסולידי ומנועות מלהשקיע במניות, באג"ח קונצרני ובשאר נכסים מסוכנים. ואכן, ההשקעה של הציבור בקרנות נאמנות כספיות וברכישה ישירה של מק"מ בבורסה גדלה באופן דרמטי בעשור האחרון וחלק מאיתנו החל להנות מתשואה שקלית עודפת, הנובעת מדילוג על חלק מהמרווח הפיננסי הבנקאי היקר.

הבנקים נלחמו במגמה הזו שכירסמה ברווחים שלהם. חלק מהטיעונים של הבנקים היו לגיטימיים בהחלט: ההשקעה הישירה במק"מ וגם בקרן כספית אומנם סולידית מאוד, אבל יש בה בכל זאת סיכון מסוים למשקיע, ביחס לפיקדון הבנקאי שיש לו זחילה יומית כלפי מעלה, כל יום ויום, בלי יוצאי דופן. על החלק הזה במאמצים של הבנקים לשכנע אותנו להישאר בפיקדון השקלי לא צריכה להיות לנו ביקורת, הוא לגיטימי לגמרי ורלוונטי לחלק של הלקוחות הפרטיים.

בחלק האחר והמלוכלך של המלחמה של הבנקים נגד האיומים על הפיקדון הבנקאי טיפל בהדרגה המחוקק ביד קשה ובלית ברירה, כי הבנקים הקשו על הציבור היכן שיכלו: בעמלות קנייה ומכירה של מק"מ ובדמי משמרת גבוהים שגבו מהלקוחות על החזקתם במק"מים או הקרנות נאמנות כספיות. בנוסף, העובדה כי על פי חוק הייעוץ, מי שרשאי בבנקים לייעץ ללקוח על רכישת מק"מ או קרן נאמנות כספית חייב להיות יועץ השקעות, להבדיל מהפקיד בבנק או אפילו הטלר, יצרה מצב כי הרוב המכריע של הלקוחות הפרטיים נשארו נאמנים לפיקדון השקלי הנחות.

הקפ"מ - האיום החדש על פרת המזומנים של הבנקים

את העיוות הזה מנסה כעת הרשות לני"ע לחסל והיא מקדמת חקיקה שתציג מוצר פיננסי חדש, בין כלאיים של הפיקדון השקלי מצד אחד ושל ההשקעה הישירה במק"מ או בקרן כספית מצד שני. הקפ"מ, היינו קרן פיקדונות ומלוות, תשקיע רק במק"מים שמנפיק בנק ישראל ובפיקדונות שקליים בבנקים. התשואה ממנה יוכל הלקוח להנות מהשקעה בקפ"מ גבוהה משמעותית (יחסית) מהריבית האפסית אותה משלמים לנו הבנקים בפיקדונות. מדוע?

כי תשואת הקפ"מ תושפע מהתשואה האטרקטיבית של המק"מים ביחס לפיקדונות, ומריבית גבוהה שהקרן תקבל מהבנקים בפיקדונות שקליים בגין השקעת סכומים גדולים במיוחד. בעצם, הקפ"מ יאפשר לציבור להנות מריבית מועדפת הודות לרכישה לדילוג על הבנק ועמלותיו ברכישת מק"מים והודות לרכישה סיטונאית במקום קמעונאית של פיקדונות שקליים בבנקים בסכומים גדולים במיוחד.

בנוסף, נקבע כי את הקפ"מ נוכל לרכוש אצל הטלרים ופקידי הבנק ולא נצטרך לעבור דרך יועץ ההשקעות. הגישה הישירה הזו שלנו למוצר סולידי ובכך מוסרת אבן נגף רצינית שמנעה עד כה מהציבור לנטוש את הפיקדון השקלי הנחות לטובת מוצרים אלטרנטיביים טובים ממנו. הרפורמה מקדמת את ההנגשה של מוצר שקלי משופר לציבור הרחב שאינו בקיא באלטרנטיבות ושמורגל לעשות מה שהפקיד בבנק אומר לו. בקיצור, נראה כי הפעם הרגולטור עשה שיעורי בית והוא מגיש לוועדת הכספים הצעה טובה באופן מובהק עבור הציבור. טובה עד כדי כך שכל ח"כ יצטרך לנמק היטב מדוע החליט להתנגד להצעה שצפויה להיטיב עם משקי הבית והלקוחות הפרטיים.

הדרגתיות במלחמת הבנקים בקפ"מ

הבנקים רואים בקפ"מ, בצדק רב, איום משמעותי על הרווחים שלהם מהפיקדונות השקליים שהם מציעים ללקוחות הפרטיים. הם כבר רואים למול עיניים כיצד לא תהיה להם ברירה אלא לשפר את הריבית שהם מציעים לנו ובכך לצמצם את המרווח הפיננסי ואת רווחיהם. לא תהיה להם ברירה כי הריבית הממוצעת בקפ"מ תהיה קרובה מאוד לריבית המק"מ, בעוד הריבית שהציבור הרחב מקבל על הפיקדונות אפסית.

בנייר עמדה שהפיץ איגוד הבנקים, מנסים הבנקים לכרסם ברפורמה. כרגיל, ממה כמו בצה"ל, ניכרת הדרגתיות בתגובה של הבנקים ובנימוקי הנגד שלהם. לצד אמירות כלליות ונימוקים לגיטימיים אודות הבדלים בסיכונים ואודות הצורך לחייב את הלקוח המעוניין לרכוש את קפ"מ להתייעץ עם יועץ ההשקעות בבנק, שולפים הבנקים גם את התותחים הכבדים: השקת הקפ"מ ונהירה צפויה של הלקוחות אליו או אל ריבית מועדפת משמעותית שהבנקים ייאלצו להציע לנו בפיקדונות השקליים, עלולה, לדבריהם, להגדיל את סיכון הנזילות של המערכת הבנקאית, להגביל את יכולתה להעמיד אשראי ולייקר את מחירו. ממש כמו צה"ל שמציג כל קיצוץ ככזה שיפגע במוכנותו לאיומים הקריטיים ביותר ולא טורח לשקול רפורמה של ממש בתנאי השכר והפנסיה של אנשי הקבע, כך הבנקים מגיבים בהפחדות ובססמאות האמורות להפחיד בעיקר את הח"כים, שרבים מהם טריים וחסרי ניסיון פיננסי. לצערנו, אפילו שר האוצר הוא כזה: טירון פוליטי ולא בדיוק פיננסייר או בעל דיפלומה בבנקאות.

שר אוצר וח"כים טריים ובלי השכלה פיננסית

מה יעשו הח"כים ושר האוצר כשישמעו מאיגוד הבנקים ובהמשך גם מצבא שלם של לוביסטים מטעמם הפחדות לפיהן המהלך עלול לעצור את הצמיחה במשק בגלל השפעה שלילית שלו על יכולתם להעמיד אשראי ובגלל שלא תהיה להם ברירה אלא לייקר את עלותו ללקוחות ובכך לדכא את הצמיחה ואת ההשקעות? לא מן הנמנע שככל שהקרב יתחמם, הבנקים יטענו גם שבטווח הארוך הרפורמה עלולה לפגוע ביציבות שלהם ותחייב אותם לצעדים מקזזים שיפגעו בציבור הרחב. אין לזלזל ביצירתיות של הבנקים ובמוטיבציה שלהם להגן על האינטרסים החיוניים שלהם. כלל לא בטוח שהרשות לני"ע חזקה מספיק כדי להעביר את המהלך המצוין הזה בוועדת הכספים ובהמשך במליאה וזה יהיה מבחן טוב לכוחה.

מצד אחד ח"כים חדשים ולא כשירים פיננסית ומצד שני - פופוליזם ורגישות חברתית גבוהה.
הרשות לני"ע והבנקים מנהלים קרב ראש בראש. מי שיכריע אותו יהיו חברי הכנסת, שר האוצר ובנק ישראל.

הבנקים צפויים להפעיל את כל התותחים הכבדים, להפעיל לחצים ולוביסטים, לשחרר הפחדות ואיומים מרומזים ולערער על הנחות העבודה והאינטרסים של הרשות לני"ע המובילה את הרפורמה. מה שיכול לסייע לבנקים במאבקם זה כנסת צעירה, חסרת ניסיון פוליטי ופיננסי, כולל שר האוצר שעוד לא השמיע באופן אישי את התייחסותו לרפורמה ובהתחשב ברקע שלו כפרזנטור של בנק הפועלים, עוד עלול להפתיע ולשלוף שפן מן הכובע.

מנגד, אותה כנסת בדיוק, נוטה גם לפופוליזם ומגלה רגישות חברתית גבוהה מבעבר ודווקא זה עשוי לתמוך ברפורמה ולשחרר את הציבור הרחב מהתלות שלו במוצר פיננסי נחות, שלאורך שנים קיפח אותו משמעותית והעביר באופן סדרתי חלק משמעותי מהרווחים באפיק השקלי הסולידי מכיסם של הלקוחות לכיס העמוק של הבנקים.

בערבות הדדית, כל הדיון הזה יהיה מיותר לחלוטין

הרפורמה המוצעת מדגימה היטב איך כולנו חלקים ממערכת גדולה המתנהלת לפי חוקים של משחק סכום אפס. הרווח של הבנקים נתפס כהפסד של הלקוחות ולהיפך. גם כשהרגולטור מנסה לסייע לאינטרס הציבורי, היוזמה שלו נתקלת בקשיים רבים ועלולה שלא לצאת בפועל בכלל, או לעבור בכנסת כשהיא מסורסת לחלוטין. כולנו גם יודעים שגם אם הרפורמה תעבור ולמרות חשיבותה, הבנקים ימשיכו למצוא את דרכם לכיסנו. זה ה- DNA שלהם ובכך הם אינם שונים מ-99.9% מהעסקים שמטרתם למקסם את רווחיהם. בהקשר הזה, הרגולציה יכולה לסתום פרצה אחת או אפילו כמה, אבל זה תמיד יהיה קרב מאסף כנגד כל הסיכויים, כמו הילד ההולנדי עם האצבע בתור חור בחומה המפרידה בין ארצו לבין האוקיינוס. ועד כמה יש לציבור אינטרס לפגוע ברווחיות של הבנקים וביציבותם? הרי אנחנו תלויים בבנקים לחיי היום יום לא פחות משהם תלויים בנו.

זה לא חייב להיות ככה. לא הכל חייב ללכת קשה. בערבות הדדית זה לא יקרה.
התלות ההדדית בינינו לבין הבנקים ולהיפך, דורשת התאמה של מערכת היחסים בינינו ממערכת אגואיסטית, לוחמנית, עוינת ודרוויניסטית, לקשרים המבוססים על ערבות הדדית, דאגה, התחשבות ונכונות לוויתורים הדדיים. שינוי כזה יהיה טוב לכל הצדדים.

מבט קדימה למציאות אחרת

קשה לנו לתפוס עד כמה הדברים יכולים להשתנות לטובה ובאופן מהותי, ממש בסדרי גודל, אם רק נצליח להשתנות ולהתחיל לחיות זה לצד זה בהתקשרות חיובית, מתחשבת, הוגנת ורגישה.
לחיבור בינינו, לחיים מתוך דאגה הדדית, התחשבות, נכונות לוויתורים הדדיים, בהרמוניה ובערבות הדדית בינינו, יש שווי כלכלי אדיר.
13.9 מיליארד ₪ עלה לנו הפשע ב- 2012 ? עשרות מיליארדים מדלגים על הקופה המשותפת בגלל כלכלה שחורה המגלגלת כמעט 200 מיליארד ש"ח וכמה עולים לנו קשרי הון שלטון ?
זה הרי טיפה בים. אם נעשה את החשבון האמיתי, נגלה כי ערבות הדדית בינינו איננה רק צו השעה, היא גם תשתלם לכולנו ובגדול.

קשה לנו אפילו לתאר עד כמה. זה לא חייב להיות כך. לאורך כל ההיסטוריה האנושית נוכחנו לראות, שאף התפתחות לא באה סתם כך בכיף. אלא משך כל הדורות היא מחוללת מלחמות ומהפכות עקובות מדם, עימותים אלימים וחיכוכים בין-לאומיים, ותחרותיות של חיים ומוות. וכך יוצא, שכל אחד נאלץ להרוויח את לחמו ביגיעה רבה ובהשקעת מאמצים גדולים ואדירים. ולכן אין ביכולתנו לתאר לעצמנו חיים אחרים, שבהם למשל הכל בא בזרימה תמידית ואין סופית של אנרגיה בריאה ומחייה, שמקנה לאדם יכולת בלתי מוגבלת, ושהכל לפני שאפילו רוצה, כבר נעשה.

כי אם נמצאים במגמה של נתינה ואהבה, המעשה איננו דורש שום כוח, אלא ההפך, משום שהוא לא נעשה כנגד החשבון הנכון. אלא האנושות עוברת לשיטת חיים אחרת לגמרי, להרגשה באדם של חיים בלתי מוגבלים ואין סופיים. לעומת היום שהכל נעשה בכוח התנגדות לאותה זרימה אין סופית, ולכן נצרכים אנו תמיד להפעלת אנרגיה משלנו בקלוריות, בכסף וכיוב' כנגד העצלות. אבל באותה מציאות האחרת, המתקדמת, אין מצב כזה ואליה אנו צריכים להתחיל לצעוד ביחד.

קישור למאמר המקורי