?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

האם רגולציה ובסיסי הנתונים יקנו לנו ביטחון פיננסי?

 shutterstock 29502388 new

 

את החובות שלנו אף אחד לא שוכח, אף פעם

המבצע הזה הוא כמובן יוזמה ברוכה וחשובה, על כך אין מחלוקת.
למה לקלקל את החגיגה? כי הסיטואציה כולה מקוממת.
האם אי פעם שמעתם על בנק, או כל גוף עסקי גדול ורציני אחר, ששכח שאתם חייבים לו כסף?
האם מנהל קרן הפנסיה שלכם, או הבנק, לא יודע תמיד לאתר את כתובתכם החדשה ובסופו של דבר להגיע אליכם, בדרך לא דרך, ולדרוש את המגיע לו ועוד עם ריבית פיגורים והפחדות מפני הליך משפטי והוצאה לפועל?

עד הקבר ירדפו אותנו ואת חלקנו גם מעבר לו, כי בנקים יודעים לדרוש את חובם גם משארים ויורשים של חייבים שנפטרו. בקיצור, אין דרך ומצב שחוב שלכם "ייעלם" כך באוויר ויישכח.
אם מתרחשת טעות ושוכחים לגבות מכם את חובכם, אתם יכולים להיות בטוחים שבסופו של דבר היא תתגלה ושתידרשו לשלם הכל, עד הפרוטה האחרונה. לא רק הגופים הפרטיים חוטאים בכך, אפילו כשהביטוח הלאומי טועה ומשלם לקשיש קצבת ייתר, או גובה מהשכיר גביית חסר, הוא אינו מהסס לדרוש את החוב וללא הרבה חמלה. יש קשישים שהביטוח הלאומי מקצץ להם עד 50% מקצבת הזקנה או השארים, עד שיחזירו את חובם, שנוצר שלא באשמתם, לביטוח הלאומי, גם אם זו הכנסתם היחידה. בקיצור - חובות זה עד הקבר.

האמת, רציתי לכתוב שזה בטוח כמו Money in the Bank, שזה ביטוי אמריקאי שגור המבטא ביטחון מוחלט במשהו. אבל לנוכח הרגישות של המערכת הפיננסית העולמית למשבר הכלכלי באירופה ובארה"ב ולנוכח העובדה שגם אם יש לך כסף בבנק, הוא עלול ללכת שם "לאיבוד", עדיף להשתמש בדבר היחידי שבאמת בטוח.....

מצד שני, על החסכונות שלנו כדאי שנשמור בעצמנו

אבל כשמדובר בחסכונות שלנו, התמונה שונה לחלוטין. בעצם, האם היא כל כך שונה? ברמה העובדתית כן, אבל במהותם של הדברים לא. גם במקרה של החסכונות, ה"מערכת" עובדת נגדנו ולרעתנו. אולי יש כאן מכנה משותף? חומר למחשבה......

אז איך זה שלמעלה מ- 15 מיליארד ש"ח של הכסף שלך, שלי, שלנו, פשוט שוכבים בכספות של מנהלי החיסכון הפנסיוני שלנו ובבנקים כאבן שאין לה הופכים?
איך זה שהמערכת הפיננסית נתנה לזה לקרות?

לו הייתה משקיעה 1/10 המאמץ והמשאבים לאתר את בעלי הכסף, 1/10 ממה שהיא מוציאה על טכנולוגיה, בסיסי נתונים, גבייה והליכים משפטיים נגד חייבים ויורשיהם, כל המבצע היפה הזה היה הופך למיותר.

אבל אין להם אינטרס לעשות את זה. נוח להם שהכסף נותר אצלם, ללא דורש. בינתיים הם מלווים אותו לטייקונים, גובים עליו דמי ניהול, בדר"כ גבוהים. מבחינתם זה הכסף שלהם, כסף שאין לו דורש.

לכן, המבצע הזה לאיתור כספים אבודים, חיוני ככל שיהיה, הוא בבואה של המצב העגום בו אנו מתייחסים זה לזה ולחוסר האכפתיות, לניגודי האינטרסים ולחוסר הדאגה זה לזה.
זה שהמבצע נכפה על הגופים המוסדיים אומר הרבה על מצבנו

עצוב שהגענו למצב שבו הממשלה, שימו לב, זו הממשלה שיזמה את המבצע והקימה את האתר ולא הגופים המוסדיים או הבנקים בעצמם. הם לא רצו לשתף פעולה, הם משכו זמן, הם השמיעו כל מיני התנגדויות, אבל בסופו של דבר הממשלה חייבה אותם לשתף פעולה.

כל הסיטואציה הזו היא מראה אכזרית לדמות החברה הישראלית והדמות המשתקפת במראה אינה זו שקיווינו שתהיה. רחוק מכך.

בשולי הדברים, היא גם מעידה עד כמה מרבית עם ישראל עסוק בקרב הישרדות כלכלי, חי חיים של "עבדות מודרנית", עד כדי כך, שאין לו אפילו פנאי וכוח נפשי לנהל מעקב אחרי חסכונותיו, לנסות לאתר אותם, להגן על זכויותיו. האדם מותש ופשוט התייאש.

מה תהיה הצלחה אמיתית של המבצע?

את התמונה הלא נעימה הזו, צריך ואפשר לשנות וזה בהחלט אפשרי.
איך? יש הרבה דרכים והמלצות "טכניות", אבל כולן מתחילות מחינוך לערבות הדדית בינינו, שממש תטרוף את הקלפים ותשנה את מציאות חיינו.
כל שאר המרכיבים כבר כאן, אבל אין דבק שידביק אותם יחד, לתמונה אחת גדולה והרמונית.

הטכנולוגיה, בסיסי הנתונים, אמצעי ההתקשרות, חברות לטיוב נתונים, רגולציה, גופים מנהלים רציניים ובנקים מודרניים - הכל כאן. הבעיה היא ביחסים בינינו. זו הסיבה ששום דבר לא עובד לטובתנו.

אם נתקשר בערבות הדדית בינינו, נגלה שהיא המרכיב החסר שיהפוך אותנו מגל של אגוזים המצויים בשק אחד, לחברה מלוכדת, הרמונית וחזקה, כזו המקנה לנו לא רק עוצמה כלכלית וחברתית, אלא גם שקט נפשי ושלווה, שכסף אינו יכול לקנות.

ציטוט יפה מן המקורות* על ההבדל בין דמותנו הנוכחית לזו הרצויה:

"..ואנו דומים בזה לגל של אגוזים המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, על ידי שק העוטף ומאגד אותם, שמדת האחוד ההוא אינה עושה אותם לגוף מלוכד, וכל תנודה קלה הנעשית על השק מוליד בהם התרוצצות ופירודים זה מזה ובאים על ידה בכל פעם לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. וכל החסרון הוא, מה שחסר להם הליכוד הטבעי מבפנים, וכל כוח איגודם הוא מתוך מקרה חיצוני.
בעניננו אנו – דבר זה מכאיב מאד את הלב."
                                                                                               * עיתון האומה, בעל הסולם

קישור למאמר המקורי

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך