מאמרים וטורים

מה השתבש בכלכלה? אנחנו

במקום לנסות ולהציל את הדרוויניזם הכלכלי, חייבים להגיע לערבות הדדית בינינו

איבדנו את היכולת לנהל את המשבר

אף אחד לא מבין מה קורה בכלכלה ובפיננסים. לא בעולם וגם לא אצלנו.
האם המשבר בכלכלה הריאלית, האמיתית, מסתדר עם ראלי ממושך ואגרסיבי בשווקים הפיננסים?
איך זה שהדפסה סיטונאית של דולרים ומדיניות תמריצים חסרי תקדים עוזרים, אבל ממש בקושי?
האם אירופה תצליח לשרוד את הנזקים קצרי הטווח של הצנע, במצבה השברירי הנוכחי?
איך מטפלים בגידול באי השוויון ובאבטלה, השוברים שיאים חדשים ומהווים פצצת זמן חברתית ופוליטית?
איך מטפלים בבועות החדשות שהזרמת 85 מיליארד דולר לחודש לשוק האג"ח האמריקאית גורמת?
ולמה גדולי הכלכלנים בעולם מודים בפה מלא שאין להם מושג מה לעשות מכאן והלאה?

אצלנו, לא רק שאנו סופר רגישים לכל הנ"ל, אלא יש לנו גם בעיות משלנו, שממתינות לממשלה החדשה ושהאלטרנטיבות הנוכחיות המוצעות לפתרונן מבטיחות שנה קשה מאוד לכלכת ישראל ולאזרחיה. בקיצור – בלגן.

חוקי משחק חדשים

עד כה, התפתחנו על ידי הטבע שהיה מוביל ושומר עלינו, כמו שאמא שומרת על הילד שלה.

אומנם הרצון של התינוק גדול, הוא רוצה את זה ואת זה, אך היא משגיחה, מזיזה כל מה שעלול להזיק לו, שומרת שלא ייפול וכדומה. אבל ככל שהתינוק גדל, עליו ללמוד להסתדר בעצמו. אם הוא לא מתקדם נכון, הוא חוטף מכה מחפץ או מחוסר הבנה של הסיטואציה הפיזית. המכות האלה קטנות בינתיים ומטרתן להראות לו מה צריך לעשות, ממה להיזהר ואיך להתפתח.

הבעיה שלנו, ב- 2013, היא שאנחנו לא לומדים מהמכות האלו. פשוט לא לומדים.
ילדים קטנים לומדים, הם כבר יודעים, זה חם, זה קר, הם כבר מפחדים. אנחנו לא.
המשבר הנוכחי, שמסרב לעזוב אותנו מאז 2008, מטרתו ללמד אותנו. עכשיו נלמד.
לא בדרך הקלה, אלא בדרך הייסורים. כן, אנחנו נלמד.

בחיפזון לטפל במשבר העיקש הזה ולחזור במהירות האפשרית לימים "נורמליים" ולשיטה כלכלית הרסנית שהביאה עליה את כיליונה שלה, אנחנו מתרכזים בטיפול יסודי בסימפטומים של המשבר, אבל ממאנים לאבחן נכון את שורשיו ולשנות את הפרדיגמה כולה.

אנחנו לא לומדים על העתיד, לא לומדים את המגמה ואת החוקיות שהמשבר מציג בפנינו, בעולם שעבר תהליכי גלובליזציה ואינטגרציה מואצים וקשר אותנו יחד בתלות הולכת ומתהדקת.
מתוך כל המכות והבעיות שהמשבר הזה מציב בפנינו, אנחנו צריכים כבר להחכים ולהבין שיש כאן מגמה, שיטה, מחשבה, שיש כאן איזה שכל שפועל.
אנחנו צריכים להכיר אותו, אחרת אנחנו.... מה, כל פעם נסבול?

הסבל הנוכחי, יכול להתבטא לא סתם במכות פיננסיות וכלכליות בעוצמה נסבלת, אלא הוא עלול להיות מורגש ממש "על הבשר". סבל יכול להיות בזה שאתה יושב בבית, אין לך עבודה ואין לך ממה להתפרנס. זה הרבה יותר ממכה כלכלית. נניח שאת צרכי המחיה הבסיסיים מספקים לך דמי האבטלה. תשאלו 60% מצעירי ספרד שהם ללא עבודה, תשאלו את 11.8% המובטלים בגוש האירו ותשאלו את האמריקאים, שלא מצליחים להוריד את האבטלה הגבוהה, שמוטית כלפי מטה במתכוון על ידי שיטה סטטיסטית המקטינה את השיעור האמיתי של האבטלה ב- 1/2 .
האם עשרות מיליוני בני אדם נידונו לחיות כך, במקום להיות אדם ולהרגיש את עצמם?

אנחנו צריכים ללמוד איפה אנחנו נמצאים, בתוך מערכת עולמית שיש לה חוקים נוקשים, ממש אבסולוטיים. שום דבר לא משתנה. רוצים ללמוד? בבקשה. רק תבינו שאנחנו נמצאים בהתפתחות. מה זה בהתפתחות? כמו לילד, פותחים לנו יותר ויותר בכל רגע ורגע עוד חופש בחדר, כדי שנגדל. אבל בואו נבין שאנחנו עלולים להיכשל ולקבל מכות עוד יותר ועוד יותר גדולות.

המשבר כהזדמנות

בעצם, בתהליך השינוי העצמי הזה, אנו זקוקים לשיטה, שתאפשר לנו ללמוד את חוקי העולם הגלובלי-אינטגרלי ולהתאים את היחסים בינינו לאותה תלות הדדית מוחלטת בינינו.

הפער הזה, בין מערכת כלכלית אגואיסטית, המבוססת על משחק סכום אפס בין כל שחקניה ועל דרוויניזם כלכלי-חברתי, לבין הערבות ההדדית המתבקשת מהיותנו יחד כולנו באותה סירה, הפער הזה מורגש בנו כמשבר. עד שלא נסגור אותו – המשבר לא רק שלא יעלם, אלא יחריף, בלי שתהיה לנו יכולת לנהל אותו ולא כל שכן לפתור אותו.
שיטה כזו, לשינוי אופיים של היחסים בין אדם לזולתו, המהווים בסיס לכל מערכות החיים, כולל לכלכלה, "תדאג" לנו בצורה אחרת, להבדיל מהטבע שמפתח אותנו על ידי מכות. בעזרתה נוכל ללמוד איך לגדול, איך להבין מה קורה כאן, איזה משחק מסוכן לפנינו ומהם חוקיו.
השאלה היא רק למה אנו מסרבים ללמוד ומתעקשים להחזיק בציפורניים בשיטה כלכלית וחברתית שיש לה ייצר הרס עצמי שאיננו נתון במחלוקת?

אז המשבר הזה הוא בעצם הזדמנות, הזמנה ללמוד. לא יעזור לנו כלום. מי חשב ב- 2008, שבאביב 2013 העולם עדיין יתמודד עם משבר שקיצו לא נראה באופק, למרות כל מה שעשינו לטפל בו?
אם לא נלמד , אז נקבל מכות נוספות. כל אחד, היכן שהכי כואב לו, עד שבסופו של דבר נלמד מהן. אבל זו דרך ייסורים והמכות האלה מביאות אותנו רק להכרחיות ללמוד. הן לא נותנות לנו שכל חדש. לא נוכל לברוח מחוקי הקיום בעולם שהפך לגלובלי ולמקושר. או שנקיים אותם עכשיו, אם נתאים את היחסים בינינו לאותה תלות מוחלטת בינינו, או שנסבול. אין כאן פשרות מצד הטבע.

דרוויניזם כלכלי וחברתי גובה מכולנו מחיר יקר

אם אנחנו לא נשנה את האדם, המקרים האלו ימשיכו להיות ממש מול עינינו. צריכים לשנות את האדם, כדי שיהיה לכולם אספקה רציונלית של צרכי הקיום הבסיסיים והנורמליים לכל אחד ואחד.
הרי בעולם יש ממש שפע, כל טוב, אבל מצד שני חצי מהאוכלוסייה נמצאת בחוסר בדברים ההכרחיים.
האגו שלנו מקלקל את הכל. בעצם זו הסיבה היחידה לכל הקלקולים.

ממשלות מסבסדות את החקלאים כדי שיגבילו את התפוקה ואת ההיצע, או מעודדות אותם להשמיד חלק מתוצרתם, כדי לווסת את ההיצע והמחיר, כי אחרת המחיר יהיה כל כך נמוך, שאי אפשר יהיה לקיים את התעשייה הזאת. אבל בפועל, יש עודף מהכל.
בעצם יש לנו גם מקורות אנרגיה בלתי נדלים, אך אנו יוצרים תחושת מחסור מלאכותית. מאגרי הנפט והגז מוצגים במכוון כמוגבלים הרבה יותר מבמציאות, כדי להעלות את מחירם.

אנחנו יכולים לספק לעצמנו אנרגיה שמקורה לא מנפט ומגז. ידוע היום שאפשר לעשות את זה בקלות. כדור הארץ מקבל המון אנרגיה מבחוץ, מהשמש, מהים, מהרוח ועוד. גם הזבל שאנו מייצרים יכול להפוך למקור אנרגיה אדיר. אבל המשאבים המושקעים במחקר ופיתוח מקורות האנרגיה החלופית והבלתי מוגבלת הזו בטלים בשישים. בכוונה.

תארו לעצמכם איך יראה עולם שיש בו אנרגיה בלתי מוגבלת ובמחיר שווה לכל נפש? שומו שמיים.
כדור הארץ מוכן להאכיל אותנו בכמות בלתי מוגבלת, הבעיה היא להתארגן נכון, בינינו.

אם לא נתארגן בינינו נכון, תמיד יהיו רעבים. כל חמש שניות מישהו בעולם מת מרעב. איך זה קורה? זה קורה מפני שהעולם לא מסוגל להתחבר, אנחנו לא מסוגלים לחשוב זה על זה ולדאוג זה לזה, גם אם זה משרת את האינטרס העצמי שלנו.

עתיד העולם בשינוי האדם

אין לנו בעיה עם הטבע, יש לנו בעיה עם האדם. בואו נחליט, עכשיו, שאנחנו צריכים לשנות את האדם. עזבו פתרונות המותאמים לסימפטומים החיצוניים והנראים של המשבר. לא לחינם הם לא מצליחים לפתור אותו. הסיבה האמיתית למשבר היא הטבע האנושי. בו המשבר ובשינויו מצוי גם המפתח לפתרונו. עד שלא נשנה את האדם, לא נחנך וניצור את האדם החדש, לא ישתנה כאן כלום . הטכנולוגיה ישנה, מקורות אנרגיה, חקלאות מפותחת, הכל נמצא, בשפע ומהכל.

אבל כל אחד, ברמת הפרט, דרך הפירמה ועד למדינה, חושב רק על עצמו. התוצאה היא גרועה עבור כולם. לאחד יש מלח, לשני מים, לשלישי בשר ולרביעי גפרורים. אבל לא מתחברים יחד כדי לבשל יחד את התבשיל. לא יכולים להיות יחד, זה כל הבעיה, ולכן כולם מתים מרעב, או שרק החזק שורד במלחמת הקיום הדרוויניסטית האכזרית הזו. כדאי שנשאל את עצמנו איזה מחיר משלם המנצח וזה יסייע לנו להבין מדוע דווקא ארה"ב ואירופה לא מצליחות להיפטר מהמשבר הזה.

הפתרון מצוי רק בשינוי היחס בין בני אדם. במקום יחס רע, משחק סכום אפס, אטימות ואדישות, ליחס טוב, להתחשבות, דאגה זה לזה וערבות הדדית בינינו. ישנה כאן עבודה מצד האדם, אנחנו צריכים לרצות להשתנות, להסכים שהבעיה האמיתית שלנו היא היחסים השבורים הנוכחיים בינינו. רק לזה צריך לצפות. כדי להגיע לזה, אנחנו צריכים לנסות ולהתחבר, להשתדל, להביא את עצמנו לתבנית כזו המתאימה לחוקי הטבע והעולם שעקב תהליכי גלובליזציה ואינטגרציה מואצים, מחייב אותו להתחבר כדי לשרוד ולשגשג.