מאמרים וטורים

מס ירושות יכול לקדם צדק חברתי, אך אין סיכוי שיונהג בישראל - חלק ב'

חלק א' ||חלק ב' ||חלק ג'

אין לזלזל בהישגים של המודל הניאו-ליברלי, בעשור האחרון:

אסור לזלזל בהישגים של הכלכלה הישראלית בזכות אותו מודל ניאו-ליברלי.

1. הגירעון הנמוך יחסית, יחס חוב-תוצר הלך ופחת בשנים האחרונות.

2. צמיחה מרשימה, בכל קנה מידה.

3. אבטלה נמוכה ובחלק מהשנים אף אבטלה חיכוכית, שמשמעותה - תעסוקה מלאה.
 4. בזכות הצמיחה והעלאת דירוג האשראי הבינלאומי של ישראל – שאינם הישגים שיש לזלזל בהם, הגיעו גם השקעות זרות לארץ, בנדל"ן, בני"ע ובתעשיית ההיי-טק.

 כל אלה, סייעו לנו לצלוח בקלות יחסית את המשבר העולמי ב- 2008, ואין ספק שגם כיום – בשיאו של הגרסה הנוכחית והאימתנית של אותו משבר – מצבה הטוב יחסי (והזמני!) של ישראל, מקורו בפירות של אותו מודל.

אבל איזה מחיר שילמה החברה הישראלית, על האידיאולוגיה הניאו-ליברלית הזו?

לצד הישגיו המרשימים, החברה הישראלית שילמה והיא עדיין משלמת מחיר יקר מאוד כתוצאה מהניאו-ליברליזם שמשל כאן ב-10 שנים האחרונות.
כישלון המודל נבע מהתעלמות מהטבע האנושי, מתאוות הבצע ומאינדיבידואליזם שהפך קיצוני יותר ויותר, המאיון העליון הפך לעשיר יותר ויותר. מעמד הביניים שיפר אומנם את רמת חייו אך נכנס למעגל מתסכל של "עבדות מודרנית" והשאר - הפכו לעניים יותר, לקשי יום ונפגעו קשות מהקיצוץ בקיצבאות המדינה ובתקציבים החברתיים. כך הפכה ישראל לאחת המדינות המובילות בעולם בפערים הכלכליים והחברתיים.

מה פתאום פופוליזם? להיפך

הבחירה הסלקטיבית של גזירות כלכליות הפוגעות בעיקר בשכבות החלשות ובמעמד הביניים וההימנעות מפגיעה בצמרת של המגזר העסקי ובבעלי ההון, מטרתה, בראייתה של הממשלה, לעזור למשק לצלוח את המשבר ולשמר את יכולת ההתאוששות המהירה שלו, לייצר משרות ולחזור לתוואי של צמיחה מהירה, ממנה אמורים כולם להרוויח.

אי אפשר להגיד שזה נובע מפופוליזם של הממשלה, בדיוק להיפך. 
אם הייתה רוצה להיות פופולרית, הייתה מטילה מס רכוש, מס עשירים, מס על ירושות גדולות במיוחד וכדומה ונמנעת מגזירות הפוגעות בכיס של כל אחד מאיתנו.

 אז בהתאם לאידיאולוגיה הכלכלית השלטת, בואו ננחש יחד, איזה גזירות לא יוטלו כאן ואיזה כן: 

 הגזירות שכן יוטלו:

• פגיעה בקצבאות הילדים.
   קיצוץ בקצבאות הביטוח הלאומי לנכים ולנזקקים.
   העלאת מסים נוספת.
   קיצוץ רוחבי וכואב נוסף בתקציבי משרדי הממשלה
• דחייה ביישום המלצות דוח טרכטנברג ובהמלצות ועדות שהוקמו בעקבותיו בתחום עידוד התחרותיות, קשרי הון-שלטון, רפורמות במערכת הבנקאית ובמגזר הציבורי ועוד.
• עצירה בפרויקטים לאומיים ובהשקעה בתשתיות לאומיות.
• פגיעה בדמי ההברה לציבור העובדים

 כלומר, הפעם מדובר באמת בגזירות הפוגעות "בבשר החי", לא בבירה, אלא בלחם. לא בסיגריה, אלא במחיר התרופות.

כאמור, אם ההכבדה התקציבית והגזירות היו "מתפזרות" על כולנו, מתוך מטרה להקטין את הפערים הכלכליים בינינו – ניחא, צרת רבים – חצי נחמה.

 אבל מאחורי הגזירות עומדת אותה אידיאולוגיה ניאו-ליברלית, המטיבה עם המגזר העסקי, עם העשירונים העליונים ובמיוחד עם המאיון העליון והחברות הגדולות והעשירות במשק, מתוך הנחה שהם מנועי הצמיחה של המשק ושהיא "תחלחל" לכיסם של כל האזרחים.

 בהתאם, כבר ניתן לנחש איזה גזירות לא יוטלו גם הפעם ומדוע:

• לא יגעו בפטורים ממס לחברות ייצוא, להיפך.

רק לאחרונה החליטה המדינה לוותר על רווחים כלואים של כ- 30 מיליארד ₪, כדי לגבות 3 מיליארד ₪ מסים במיידי. זאת התספורת הכי גדולה שעשו לציבור ועשתה אותה הממשלה, לא הטייקונים. 

יש שיגידו שעדיפה ציפור ביד מאשר 2 על העץ, אבל ההחלטה האומללה הזו משולה יותר לחצי ציפור ביד במקום להקה שלמה על העץ.

על כך תוכלו לקרוא בחלק המסכם של המאמר. 

• מאת: גיא יצחקוב דוקטוראנט למנהל עסקים האוניברסיטה העברית, חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות.