מאמרים וטורים

ההחלטה של 2013 - לאמץ יעד תקציבי חדש: צמצום האי שוויון

צמצום אי השוויון ישתלם למדינה וגם לעשירים, ולכן דרושה לנו ערבות הדדית

• מאת: עו"ד דנה סרבי קובלסקי | LLM במשפט פיננסי, חברת הצוות הכלכלי ב"תנועת הערבות"
  
  

הגיע הזמן שהממשלה תאמץ יעד תקציבי חדש - הקטנת האי שוויון בישראל

חוק התקציב כולל יעד אינפלציה (1%-3%), יעד גירעון, כיום 3% עם תוואי יורד מדי שנה, והוא מבוסס גם על תחזית צמיחה, שעל בסיסה מחושבים הכנסות המדינה ממסים והגיוס הממשלתי בשוק האג"ח בבורסה.

הגיע הזמן להוסיף יעד תקציבי חדש: הקטנת אי השוויון והפערים הכלכליים בישראל.

 יש דרכים רבות למדוד אי שוויון, אבל הבנצ'מרק העולמי הוא מדד ג'יני לבחינת אי השוויון בחלוקת ההכנסות.

מקדם ג'יני נע בין 0 ל-1, כאשר מקדם אפס פירושו שוויון מושלם, היינו שלכולם אותה הכנסה; ואילו מקדם 1 פירושו אי-שוויון מוחלט, היינו שאצל אדם אחד מצויה כל ההכנסה ושלכל השאר אין הכנסה כלל.

אי השוויון בישראל - מהגבוהים במערב. מי אשם? כולנו !

אי השוויון בישראל הלך וגדל בעשור האחרון, כחלק מתופעה עולמית ובמיוחד הודות למודל הניאו-ליברלי שיושם אצלנו בעשור האחרון. לצד הישגים מרשימים מאוד ברמת המאקרו, גרם המודל לגידול משמעותי בפערים.

ממש כמו באמריקה, גם אצלנו יש "מסודרים", שהשיטה עובדת לטובתם, בעוד כל השאר - נדחקו לקרן זווית. פירות הצמיחה חלחלו בקושי רב מהמאיון העליון אל מעמד הביניים וממנו לשכבות החלשות.

מדוע? בגלל הטבע האנושי ותאוות הבצע.

אף אחד לא חזה שגם מי שמרוויח מאות אלפי ש"ח לחודש, ימשיך וירצה עוד ועוד לעצמו, על חשבון האחרים. אל תאשימו את הטייקונים והקונצרנים הגדולים. לו אנחנו היינו במצבם, היינו נוהגים בדיוק באותו האופן.

הממשלה ניסתה ולא הצליחה לבצע סיבוב פרסה...

כך הגענו למצב הקשה הנוכחי. נכון, בשנה האחרונה, ניסתה הממשלה לבצע "סיבוב פרסה" והגדילה את הוצאותיה, בעיקר במסגרת האימוץ של המלצות ועדת טרכטנברג.

אבל המציאות יותר חזקה מהתוכניות ואחרי יישום של פחות מ-1/4 מההמלצות, הגיעה הממשלה למבוי סתום – הגירעון הממשלתי עלה חדות וכעת יש צורך לקצץ 20 מיליארד ₪ בתקציב 2013.

כולנו נרגיש את זה טוב טוב בכיס, במיוחד השכבות החלשות ומעמד הביניים.

צריך להיות גם הוגן כלפי ממשלת נתניהו ולציין שמדד ג'יני לא עלה ב-4 שנות כהונתה. אבל הוא נותר גבוה מאוד, ברמתו האבסולוטית, לאחר עלייה דרמטית משנת 2007.

מי משלם את נזקי האי שוויון? כולנו, גם העשירים

זה אינטרס כלכלי מובהק, גם של העשירים, להקטין את אי השוויון .גם אלו ה"מסודרים" לכאורה, הנמנים על המעמד הבינוני וצפונה, צריכים להיות מודאגים. ראשית, כי זה עלול לקרות גם להם, במפתיע ובמהירות. בישראל של 2012, הפך מסלול הצניחה לעוני למאיים ולמוחשי מאי פעם.

שנית, כי אי השוויון פוגע גם בעשירים. יש להם אינטרס עליון לצמצם את הפערים, כדי לשמר את השיטה הנוכחית, המשולה עבורם כתרנגולת המטילה ביצי זהב.

על כך מעידים מחקרים של קרן המטבע הבינלאומית וגם ספרו האחרון של חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' ג'וזף שטיגליץ: "מחיר האי שוויון". גם קרן המטבע הבינלאומית קבעה במחקר מקיף שנערך לאחרונה, כי גידול באי השוויון פוגע בצמיחה וסיפקה נתונים חזקים בנושא:

 
בגרף הבא, ציר ה- Xהוא מדד ג'יני וציר ה-Y הוא מספר שנות הצמיחה בכלכלית.

רואים בבירור שככל שאי השוויון נמוך יותר, הצמיחה בריאה ומבוססת יותר.

האם יעד תקציבי לצמצום האי שוויון יעזור?

אי אפשר לצפות לקסמים, כיוון שהעוגה הכלכלית מוגבלת והשלכות המשבר העולמי יפגעו בכלכלה הישראלית יותר ויותר. לכן, התוצאה העיקרית של היעד התקציבי החדש תהיה ברמת המודעות והיא תבטא, לכל הפחות, מאמץ לפעול להקטנת אי השוויון.

כאמור – המלחמה באטימות היא השלב הראשון והחיוני לכל שינוי חברתי וכלכלי.

אם רוצים באמת להפוך את התמונה הקשה על פיה, צריך להפנים שרק התקשרות חדשה בינינו בערבות הדדית תצמצם דרמטית את הפערים הגדולים. להבדיל, כלכלה המבוססת על התקשרות חדשה בינינו, בערבות הדדית, תשיג 3 מטרות חשובות מאוד:

1.היא תאפשר להגיע להסכמה רחבה על סדר עדיפויות חברתי-כלכלי חדש וחלוקה של המשאבים הקיימים, ממש כמו במשפחה.

2.היא תגדיל את העוגה הכלכלית, באופן משמעותי ותאפשר לכולנו לחיות כאן בשיטה כלכלית שפויה יותר, שתספק לכולנו את צרכי הקיום הנורמלים ותוזיל דרמטית את יוקר המחייה.

התוצאה הברורה ביותר תהיה הקטנת הפערים בחברה הישראלית. לא בכפייה, אלא מתוך חיבור, דאגה ותחושה שכולנו משפחה אחת.

3.שיפור לא רק בכיס, אלא גם באיכות חיינו ובחיי המשפחה והקהילה.

זה ההבדל בין המצב הנוכחי בו "אדם לאדם זאב" לבין המצב הרצוי שבו "אדם לאדם ערב."

לכן, יש לנו בעצם בעיה אחת וגם פיתרון אחד:

להתחבר ולהגיע לערבות הדדית בינינו.

עתיד העולם, בשינוי האדם.