?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

חברות הסלולר הוותיקות חוזרות לערפל אתכם

shutterstock 26550724 new

פתי מאמין לכל דבר – "אפקט כחלון מתפוגג". ללא חינוך לערכי הערבות ההדדית, הגברת התחרות במשק מייצרת רק אשליה מתוקה וזמנית

מן העיתונות: חברות הסלולר הוותיקות חוזרות לערפל אתכם.
תחרות המחירים שללה את שיטות הערפול הישנות, הכירו את החדשות.

כמו עוף החול, חברות הסלולר הוותיקות חוזרות.
מה חשבתם, ש"אפקט כחלון" ירסן אותן לנצח? נכון, לקח להם חצי שנה להבין מה קרה להם ולנו, התוצאות הכספיות שלהן נפגעו, מספר הלקוחות ירד (לא דרמטית) והן נאלצו להשיק תוכניות מוזלות (יחסית) כדי להתחרות בחברות הסלולר החדשות והזולות.

אבל, אסור היה למהר להספיד אותם.
עכשיו – תורו של ה-
Comeback .

שוב משווקים לנו מכשירים במכירים מנופחים, שוב מציעים לנו חבילות שקשה לנו מאוד להבין, לתמחר ולהשוות, שוב, אם לא תקראו את האותיות הקטנות, תצאו פראיירים.

זוכרים את ההרגשה?
התגעגעתם?
חשבתם שנפטרתם מזה?
תחשבו שוב.

תופעה דומה מתרחשת גם בשוק התקשורת הנייחת: "מלכודת צרכנית – חבילות התקשורת המשפחתיות יקרות יותר". אז, עולם כמנהגו נוהג, השאלה היא רק מי אחראי לזה? את מי להאשים?

לפני שנפנה אצבע מאשימה לחברות התקשורת והסלולר ולטייקונים השולטים עליהן, כדאי להביט היטב במראה ולהפנים – אנחנו אשמים, לא פחות מהם.
כן – את, אתה, אני, כולנו יחד.

שאלה: מה בעצם הבעיה כאן? הרי באופן יחסי ללפני שנה, או שנתיים, אנו רואים שהמחאה הצרכנית וגם מהלכים רגולטורים של שר התקשורת כחלון, אנו מקבלים מחברות התקשרת הנייחת והסלולארית שירותים ומוצרים זולים יותר ומשתלמים יותר?

תשובה: נכון, אבל..........
יש בהחלט מקום לרגולציה וגם למהפכה בהרגלי הצרכנות שלנו, בהתארגנות של צרכנים ובמחאה צרכנית, אין ספק בכך, אבל מי שחושב שזה מה שיפתור את הבעיות טועה ובגדול.

שאלה: מדוע? ולמה אנחנו נאחזים בהישגים של כחלון מול חברות הסלולר הוותיקות וחושבים שתחרות היא הפיתרון האולטימטיבי לכל הבעיות שלנו?

תשובה: יש יתרונות רבים לשוק תחרותי, אבל גם מגבלות רבות של התחרות.
תחרות יכולה לשפר את מצבנו, אבל היא לא פיתרון קסמים, ממש לא. ההתפוגגות של "אפקט כחלון" מוכיחה את זה מעל לכל ספק.

שאלה: מדוע?

תשובה: כי גם במצב של תחרות, ברירת המחדל של כל הצדדים היא להרוויח מקסימום לעצמם וזה מייצר בהגדרה, משחק סכום אפס, בו הרווח שלנו, הצרכנים, הוא ההפסד של הגופים העסקיים ולהיפך.

זו מלחמה, ובמלחמה כמו במלחמה.....

זה ה-
DNA של כל הגופים העסקיים, לא רק של חברות התקשורת ושום תחרות לא יכולה לשנות את טבעם, או את הטבע שלנו. נכון, התחרות יכולה, באופן זמני, להוריד אותם על הברכיים,
כפי שקרה לחברות הסלולר, אבל הנה – הפלא ופלא – הן חוזרות וזו רק ההתחלה.

שאלה: ומה עם חברות הסלולר החדשות? הן הרי שונות....

תשובה: מי שחושב שחברות הסלולר החדשות והמוזלות שונות באופן מהותי מאלו הישנות – עוד יופתע מאוד בעתיד.

כרגע – זה משרת את האינטרסים שלהם להיות זולות ולנגוס בנתח השוק של החברות הוותיקות, אבל כדי להרוויח, הם יצטרכו להשתמש באותן טקטיקות מעורפלות וגם להעלות מחירים.

אי אפשר להאשים אותם, הרי אנחנו רוצים את המחיר הנמוך ביותר.
למישהו מאיתנו איכפת מהחברות האלה?
מההשקעה האדירה שלהן?
מהעובדים ומכל העסקים שהם מפרנסים?

שאלה רטורית: לנו יש איזה "תרומה" למצב הבעייתי הזה?

תשובה: זו טעות להפנות אצבע מאשימה רק אל חברות הסלולר והתקשורת, או אל הסופרים ורשתות השיווק, אל חברות הביטוח או הבנקים וכדומה.

כדאי שכל אחד מאיתנו יסתכל על עצמו היטב במראה וישאל את עצמו האם אנחנו, שונים כל כך מהם?
מרביתנו לא נאהב את התשובה לשאלה הזו....

כיון שהרצון להרוויח כמה שיותר, הנכונות להשתמש בכל אמצעי חוקי, בטריקים מסחריים ושיווקיים וללכת על התחום האפור שמאפשרת הרגולציה – הם משותפים לכולנו, בדיוק כמו האטימות וחוסר ההתחשבות שפיתחנו אחד כלפי השני, כדי לשרוד בסביבה עויינת שכזו.

הבעיה לא רק בהם, ולא רק בנו, היא אצל כולנו.

שאלה: אז מה הפיתרון שאתה מציע?
תשובה: כדי להפסיק להתנהל מקרב לקרב, פעם מול חברות הסלולר ופעם מול הסופרים ופעם מול חברות הביטוח וחוזר חלילה, חייבים להוסיף לתחרות, לרגולציה ולמחאה של הצרכנים, גם שינוי ערכי-נורמטיבי, שהוא תוצאה של חינוך לערכי ערבות הדדית בין כולנו.
ברירת המחדל של כולנו, צרכנים וגופים עסקיים כאחד, חייבת להשתנות מיחסים אגואיסטיים ומאינדיבידואליזם, להתחשבות, אכפתיות ודאגה הדדית.

רק שינוי כזה של ה- DNA הצרכני והעסקי, יוכל להיטיב את מצבנו, באופן קבוע ולהגיע לשיווי משקל הוגן, משתלם לכולם ויציב. כרגע, ברירת המחדל של כולנו היא להילחם ולהשתדל לנצח במערכת חברתית ומסחרית עויינת, שבנינו במו ידינו.

הלנצח תאכל חרב?

שאלה: איך מגיעים לשינוי כזה?
תשובה: כדי להגיע לערבות הדדית בינינו ולתחושה שכולנו משפחה אחת, אנחנו צריכים לחנך את עצמנו, מבוגרים וילדים כאחד, אודות התלות ההדדית בינינו ולפיכך אודות הצורך לדאוג זה לזה, להתחשב זה בזה ולשתף פעולה, בכל רמות החיים.

כידוע, הסביבה מעצבת ומשפיעה עלינו מאוד. לכן, עלינו לבנות יחד סביבה שתתמוך בשינוי, מהמצב הנוכחי של "אם אין אני לי מי לי", למצב של ערבות הדדית בינינו. סביבה כזו, יכולה להיות וירטואלית ותקשורתית והיא תכלול גם שיח חדש בינינו, שווים סביב שולחנות עגולים, תוכנית חינוכית המבוססת הן על ידע והן על לימוד חווייתי באמצעות משחקים וסדנאות ועוד.

מה יש, המדינה מחייבת מי שנכשל בנהיגה, להגיע לקורס נהיגה מונעת כתנאי לחידוש הרישיון, אז האם זה מוגזם ללמד אותנו לחיות יחד וליצור כאן מציאות אחרת ומשתלמת יותר עבור כולנו?

  • מאת: אופיר לוי | רואה-חשבון ומנהל כספים, חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך