מאמרים וטורים

אמאל'ה, אני לא מוצא עבודה

מספר בני ה-26 בארה"ב אשר גרים עם הוריהם זינק בכמעט 46% מאז 2007, לפי נתוני מפקד האוכלוסין אשר עובדו על ידי אוניברסיטת מיניסוטה. בשנה שחלפה, מספר בני ה-18-30 אשר גרים עם ההורים עלה ל-20.7 מיליון - כ-4% יותר מאשר ב-2010

• מאת: גיא יצחקוב, דוקטוראנט למנהל עסקים האוניברסיטה העברית, חבר הצוות הכלכלי בתנועת

אני יכול להעיד על עצמי, שכיליד אמצע שנות ה-80 גדלתי על סמך ההנחה שאם אלמד טוב ואשקיע אמצע עבודה טובה עם משכורת מכובדת. השכלה תמיד היוותה רשת בטחון בחברה המערבית, עוצמתה הייתה כה גבוה שבתקופות מיתון בשנים קודמות נצפתה עלייה בהרשמה למוסדות ההשכלה הגבוהה, אנשים ניצלו את הזמן כדי לשדרג את רמת הידע וקורות החיים.

המשוואה של השכלה=פרנסה מתנפצת לנגד עיננו במשבר הנוכחי, שכמו צונמי אימתני, סוחף עימו את כל משענות הבטחון הכלכליות שהכרנו עד כה. אם בוגרי אוניברסיטאות הivy league- ("ליגת הקיסוס") נאלצים לחזור לגור עם ההורים, מה יגידו עזובי הקיר?

חשוב לציין שהשכלה גבוהה בארה"ב הינה מצרך פרטי, ממש כמו לקנות רכב (בישראל האוניברסיטאות מתוקצבות על ידי המדינה), שכר הלימוד באוניברסיטאות הפרטיות מגיע למאות אלפי דולרים.

כדי לממן זאת, הצעירים לוקחים הלוואות. המחשבה הרווחת היא שהתואר יקנה להם עבודה רווחית דבר שיוביל אותם לעושר בעתיד. הבנקים ומוסדות הפיננסים מעודדים את הסטודנטים הפוטנציאלים ליטול אותן ביתר קלות, הסטודנטים מצידם, רואים כי כולם סביבם מגדילים את התחייבויותיהם, וכך הם מרגישים נוח יותר כשגם הם מגדילים את התחייבויותיהם.

האפשרות שאמצא את עצמי בסוף תואר באוניברסיטה יוקרתית מובטל, גם עם ההורים ועם חוב שלא אוכל להחזיר גם עוד כמה עשורים (בניגוד למשכנתא, בהלוואת סטודנט אין אפשרות להצהיר על פשיטת רגל) נראתה עד ימינו כלא רציונאלית, "לי זה לא יקרה", אז זהו שזה קרה, ובגדול לתופעה זו ישנן השלכות הרסניות מבחינת הכלכלה האמריקאית, וכיוון שאנו נמצאים בעולם גלובלי ומקושר גם על יתר כלכלות העולם. סך הלוואות הסטודנטים בארה"ב עבר לפני מספר חודשים את רף טריליון הדולר, גבוה מסך החוב על כרטיסי אשראי. לא מעט מומחים כבר מדברים על כך שבועת הלוואות הסטודנטים גדולה בהרבה מבועת הנדל"ן.

החשיבה הראשונית שלנו היא שמדובר בתופעה חולפת, שהרי, הכלכלה העולמית כל מספר שנים חווה גלים של מיתון ואחריו מגיעה צמיחה ועלייה בשיעור התעסוקה. ולכן בוגרי מערכת ההשכלה הגבוהה צפויים בעתיד להחזיר את התשואה על ההשקעה שלהם בלימודים על ידי מציאת עבודה מכניסה, או במילים אחרות, החלום האמריקאי נמשך, הוא רק עשה עצירה קטנה לתדלוק.
אולם, ברור לנו שהמשבר הנוכחי אינה עוד אפיזודה חולפת כפי שמעידים בכירי הכלכלנים באירופה וארה"ב.

הכלכלה מצוייה בראשיתו של תהליך חדש, במסגרתו אנו עדים להתכווצותה הטבעית, האבטלה בכל מדינות העולם הולכת וגוברת, בספרד לדוגמא האבטלה בקרב צעירים אקדמאים עומדת על-50%.

מבט על מצב התעסוקה בעולם כולו לא משאיר את בוגרי ה-B.A הטריים, יהיו התואר שלהם יוקרתי ככל שיהיה, אופטימיים בלשון המעטה.

אז מה עושים?

חוזרים לספסל הלימודים.

אבל הפעם כדי ללמוד מקצוע חדש, חינוך אינטגרלי.

אנו נמצאים במערכת גלובלית אינטגרלית, בכפר הקטן, גורלנו תלוי ביחסו כלפי אחרים. קשרי גומלין המבוססים על דאגה הדדית, סולידריות חברתית, איזון בצריכה ובתחרות ושיתוף פעולה והרמוניה - הם כורח המציאות בימינו.

צריך ללמוד כיצד לחיות בתוך הרשת החדשה הזאת של קשרי גומלין אחרים והמחויבים בינינו. חייבים לדעת איך להסתדר בה, איך להתאים את עצמנו אליה. אחרת, האדם יישאר הפוך במהותו לאותה רשת קשר בינינו, זו המתחייבת מהתלות ההדדית בינינו. כל עוד הפער הזה קיים, המשבר, הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית והעולמית, הוא עובדה מוגמרת ואף צפוי להחריף.

אין צורך להכביר במילים על המשמעות הכלכלית העתידה של דור שלם של בעלי השכלה גבוהה שלא מוצאים עבודה. לכן, כל אזרח חייב לעבור תהליך זה, אותם בוגרי תארים טריים, יכולים להיות הסנונית הראשונה בתהליך זה, הרי מדובר באנשים מוכשרים שהוכיחו את עצמם בלימודים, הם יהווה דוגמא לשאר החברה. תהליך זה חייב להיות מיושם ויפה שעת אחת קודם, אחרת המראה של מובטלים פוקדים את רחובות המדינה בזעם שאנו כבר רואים בספרד, יוון, איטליה ועוד מדינות צפוי להגיע לכל העולם ולהתעצם.

תכנית החרום למובטלים נכתב בספר כלכלה באור הערבות ההדדית (עמ' 64-71).