מאמרים וטורים

פרויקט ג'ובילי ( Occupy) – מי מוכן לוותר על רווח בטוח של פי 20 ולמה? חלק ב'.

התורם מתבקש לוותר על תשואה של פי 20 על הכסף. מי מתנדב ולמה?

מאמר א' || מאמר ב' || מאמר ג'

מן העיתונות: "תנועת המחאה בארה"ב תרכוש הלוואות בפרוטות ותמחוק החובות|| "פרויקט הג'ובילי" של תנועת "לכבוש את וול סטריט" יגייס כספים שישחררו את תושבי ארה"ב מהחובות.

• מאת: גיא יצחקוב דוקטוראנט למנהל עסקים האוניברסיטה העברית, חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות.

לפעילים בתנועת המחאה האמריקאית הסתבר, כי ניתן לרכוש מהבנקים את החוב של הלווים בנזיד עדשים. הבנקים מתייחסים לחובות האלה כחוב אבוד שאין סיכוי לגבות אותו מהחייבים וכל הצעה שיקבלו לרכישת החוב, עדיפה מבחינתם על כלום.

כך הצליחו ייזמי "פרויקט הג'ובילי", לרכוש חוב של 14,000$ תמורת 500 דולר בלבד ובדיקות נוספות שערכו מרמזות כי יוכלו למחוק חוב של מיליון דולר, תמורת 50,000$בלבד.

פי 20, או פי 28 על הכסף, מה זה כבר משנה?

כך נולדה היוזמה לפנות לציבור ולבקש השתתפותו בתרומות, שישמשו לרכישה מאורגנת של חובם של קהילות ואזרחים שהשיטה האמריקאית הביאה אל סף רעב, עוני ומצוקה נפשית קשה.

מתוך דף הבית של הפרויקט:

"הפרוייקט מהווה 'שביתת חוב' והוא מאפשר לנו לרכוש חוב של דולר תמורת סנטים בודדים בלבד. אבל במקום לצבור את החוב (כהשקעה פיננסית) אנחנו נכחיד אותו. יחד נוכל לשחרר את החייבים, באמצעות קמפיין של תמיכה הדדית, רצון טוב וסירוב קולקטיבי. זו רק ההתחלה. הצטרף אלינו כדי שנוכל לדמיין וליצור עולם חדש,המבוסס על טובת הכלל ולא על רווחי וול-סטריט."

עוד מוקדם להעריך האם הפרויקט יצליח ויצבור תאוצה. בינתיים סכום התרומות שגייס זניח.

ימים יגידו.

היוזמה עצמה, למרות שיש בה גם אלמנטים של "אנטי", היא בהחלט צעד קדימה ויש בה פוטנציאל חברתי גדול לחבר בני אדם, לעודד אותם לעזור אחד לשני ולהבין, שלא צריך לחכות שהשיטה הכלכלית תשתנה (היא חייבת להשתנות כדי לשרוד), או שהממשלה תחלץ את החייבים (היא העדיפה לחלץ תחילה את וול-סטריט).

להיפך,ניתן להתחיל לפעול ביוזמות כאלו, במצב ובשיטה הנוכחיים, ואפילו להשתמש בחסרונות שלהם, כדי לסייע זה לזה.

השינוי המתבקש הוא בנו. כתבנו על זה כאן: "שאני אשתנה?

אם נפנים, מתוך התלות ושותפות הגורל, שעלינו להתקשר בערבות הדדית בינינו, נגלה שיש בחיבור בינינו עוצמה אדירה ובכוחו לשנות את המציאות מן הקצה אל הקצה. זה מתחיל בחיבור ובהתאגדות של צרכנים, או בגיוס תרומות כדי לשחרר אזרחים קשי יום מנושים ובנקים, אבל זה יכול להיהפך לתחושה שכולנו משפחה אחת, וזה כבר שינוי דרמטי.

כך נוכל להגיע לחלוקה צודקת של משאבים ולשיוויון הזדמנויות, למצב מאוזן, לרוגע בחברה. השווי הכלכלי הגלום בחיבור החדש הזה, יספק בקלות את צרכנו הנורמליים.  

אז נרגיש שקביעת סדר העדיפויות הכלכלי-חברתי, עזרה לזולת, מערכת של ויתורים הדדיים והתחשבות בכולם הם הדבר הטבעי והנכון לעשות, כמו במשפחה.

אם הרוח הזו הייתה שורה כאן, או בארה"ב, תוך הכרה שכולנו שותפים בטוב וברע- הכל היה אחרת.

צריך להחזיר את התקווה בחזרה לתוך חיינו וזה בהישג ידנו.

אם נגיע להרגשת המשפחה המשותפת , נוכל קודם כל להוריד מעצמנו הרגשת ה-"דופקים אותי, מסדרים אותי, עובדים עלי", שמנחה אותנו היום בכל צעד ושעל, עד כדי כך שהיא משתקת אותנו והופכת אותנו לאטומים לזולת.

תחשבו באיזו הקלה עצומה מדובר. אוויר לנשימה.

מה ה-1% היה עושה בנסיבות דומות? תוכלו לקרוא על כך בחלק השלישי