מאמרים וטורים

מבנק מסחרי לבנק חברתי. חלק ג'.

מאמר א' || מאמר ב' || מאמר ג'

•  מאת: אופיר לוי | רואה-חשבון ומנהל כספים,חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות

קשה לדבר על ערבות הדדית עם גופים גדולים, חזקים וכוחניים, ששרדו את כל הניסיונות לצמצם את כוחם. הבנקים הם דוגמה אחת, חברת החשמל היא השנייה, למרות הבדלים תהומיים בסיטואציה.

מה נגיד להם?

שהם תלויים בנו בדיוק כפי שאנו תלויים בהם?

שישתלם להם לשנות את יחסם אלינו?

שאנחנו הלקוחות נדע להעריך את השינוי הזה?

שהם לא יכולים להמשיך ככה, כי בכך הם מקרבים את הקץ של עצמם?
שיבוא רפורמטור בעל חזון ו"יעשה להם כחלון", בדיוק כפי ששר התקשורת לשעבר הוריד את חברות הסלולר הוותיקות על הברכיים?

להגיד להם - אפשר, אבל ספק רב אם זה יעזור.

כל הבנקים, בכל העולם הם בעלי אותו DNA עסקי.

בארה"ב ובאירופה שוק הבנקאות תחרותי ומבוזר הרבה יותר מאשר כאן בישראל,

וגם שם מתנהגים הבנקים כמו פיל בחנות חרסינה.

כמובן שצריך להמשיך ולהדק את הפיקח על הבנקים, להכביד את הרגולציה ואת הביקורת ואף להגביר את התחרות בענף הבנקאות וגם ליצור אלטרנטיבות, לפחות לחלק מהפעילויות הרבות שהבנקים מרכזים כיום בידיהם.

אבל אין לצפות שהבנקים ובעליהם יהיו מן הראשונים שיקפצו לעגלת הערבות ההדדית.

כנראה שנצטרך להגיע למאסה קריטית, כמותית ואיכותית בערבות ההדדית בינינו, לפני שהמערך הבנקאי יפנים כי במקום להתנהל מול לקוחותיו במשחק סכום אפס, עליו לשנות את עורו לחלוטין.

רק אז, תחת לחץ הסביבה ונורמות חברתיות חדשות, יחול שינוי לטובה גם בבנקים.

בכלכלה שתתנהל לפי חוקי הערבות ההדדית, המערך הבנקאי יהיה פונקציונלי, יפעל מתוך התחשבות, איכפתיות ודאגה כנה לכל לקוחותיו ויוותר לחלוטין על חשבון ה"נוסטרו" שלו.

הבנק יפסיק לחשוב במונחי מקסימום רווח עבורו וניגודי האינטרסים המרובים שלו מולנו ייעלמו כלא היו.

עלות כל המוצרים והשירותים הבנקאיים ירדו משמעותית ורווחי הבנק יהיו מיועדים לכסות את הוצאותיו, לא פחות, אבל גם לא יותר.

אחרת – לא יהיה לו מקום בחברה החיה ומתנהלת בהתקשרות של ערבות הדדית. את מקום הבנק המסורתי והאימתני, יתפסו בנקים חברתיים יותר, אולי אפילו בעלי מבנה קואופרטיבי.

יש לקוות שבעלי הבנקים ובכיריהם, קוראים היטב את הכתובת על הקיר.

השינוי המבוקש, מבנק דורסני לבנק חברתי ללא חשבון נוסטרו, יקרה בכל מקרה, במוקדם או במאוחר.יהיה זה נבון מצד הבנקים להשתלב במהלך ואף להוביל אותו ולא לחכות לסיטואציה בה יידחקו אל הגב אל הקיר ויתמודדו עם רגולטורים לוחמניים ומחאה ציבורית חסרת תקדים.

אם הבנקים יאמצו את הערבות ההדדית כחזון העסקי שלהם, הם יוכלו לתרום משמעותית לחברה כולה, בשל תפקידם הקריטי בהתנהלות הכספית והפיננסית של המשק.

באופן פרדוקסלי, דווקא המהלך הזה יקנה להם את אותה אהדה ציבורית והערכת החברה כולה, שהם לא הצליחו אף פעם לזכות בה.

דמיינו לכם עולם בו במקום להריע לאופנובנק ולכל מי שהצליח לעקוץ או להערים על הבנקים, 
נעניק לאלי יונס, ציון קינן, רקפת רוסק-עמינח את אות הנשיא על הצטיינות בתרומה לרווחתה ולדמותה של החברה הישראלית.

הלוואי.

נתחבר, נרוויח.