מאמרים וטורים

כולם דווקא ירוויחו מעולם שכולו מלכ"רים. חלק א'.

חלק א' || חלק ב' || חלק ג'

• מאת: גיא יצחקוב, דוקטוראנט למנהל עסקים האוניברסיטה העברית, חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות

מן העיתונות: יוזמה: מלכ"ר שישבור המונופול של אנטרופי בייעוץ למוסדיים || כך הפכה קרן ממשלתית לקרן הפנסיה המצליחה ביותר.

דמיינו לכם עולם, בו כל העסקים הם מלכ"רים, מוסדות ללא כוונת רווח.

כבר היום, ממשלות, רגולטורים והוגי דעות כלכליים, פועלים להעברת חלק מהפעילות הכלכלית והפיננסית, מעסקים "רגילים" שפונקציית המטרה העיקרית שלהם היא למקסם את רווחיהם, לידי מלכ"רים, בבעלות ממשלתית, או פרטית.

בישראל, על רקע ניגודי האינטרסים, בין המשקיעים המוסדיים המנהלים את כספי החיסכון הפנסיוני שלנו לבינינו, ציבור החוסכים, נשקלת באגף הפיקוח על שוק ההון במשרד האוצר האפשרות להחליף את המוסדיים הנגועים באינטרסים במלכ"ר ממשלתי.
כתבנו על כך מאמר נפרד: "מוסדי ורע לי, מלכ"ר וטוב לי"

הדוגמה המוצלחת של קרן הפנסייה הממשלתית "עמיתים", המנהל מעל 300 מיליארד ש"ח המופקדים בקרנות הפנסייה הוותיקות, עם דמי ניהול אפסיים וסיכון פיננסי נמוך - מוכיחה שזה אפשרי.

יוזמה נוספת, היא הקמת מלכ"ר, ללא בעל שליטה וללא אינטרסים מסחריים, שיחליף את הגוף שמייעץ כיום למוסדיים בהצבעות הקשורות לשוק ההון (תיספורות, הסדרי חוב, , וכדומה), אנטרופי - הנמצא בבעלות פרטית, פועל למטרות רווח ונגוע אף הוא בפוטנציאל לניגוד עניינים.

מה יקרה, אם נרחיב את מודל המלכ"רים, הקואופרטיבים המודרניים והעסקים החברתיים, עד כדי כך שהוא יהפך לסטנדרט החדש?

המחירים של כל המוצרים והשירותים יהיו זולים משמעותית.

יוקר המחייה הפך לבעיה גלובלית הרסנית, המשפיעה הן על האוכלוסייה במדינות המבוססות והן על אוכלוסייה במדינות מוכות רעב ומחלות.

למה ללכת רחוק? תסתכלו על ישראל.
למרות שהמגמה החיובית נבלמה והתחזיות מנבאות הרעה בכל הפרמטרים בעתיד הנראה לעין, על הנייר, מצבה הכלכלי של מדינת ישראל עדיין שפיר.

אבל כל זה "על הנייר". אנחנו, האזרחים, לא צריכים להמתין למשבר. אנחנו כבר חיים אותו: מזון, דיור, חשמל, מים ודלק עולים לנו היום הרבה יותר – וזו, רק רשימה חלקית.
אבל, ללכת ולשנות את המודל העסקי רק כדי להוריד את יוקר המחייה, זו הגזמה פרועה, נכון?

ברור. אבל מדובר על הרבה יותר מרק הפחתת יוקר המחייה, מדובר על שינוי מהותי בהתנהלות האישית, המשפחתית והקהילתית של כל אחד מאיתנו.

כל המחקרים מתחום הכלכלה ההתנהגותית וחקר האושר, מראים כי מעל לרמה כלכלית מסויימת, שיש בה כדי לספק את צרכי החיים הנורמליים של כל אחד מאיתנו, תוספת של רכוש, כסף ועושר לא הופכת אותנו ליותר מאושרים.

החוקרים מצביעים על כך שתחושת האושר, תלויה בעיקר בקשרים החברתיים שלנו, בחיי משפחה וקהילה מפותחים, ובמידה של הערכת החברה והסביבה לה אנו זוכים.

כל הפרמטרים החשובים האלה, המהווים נדבך מרכזי בתחושת האושר שלנו, אינם קשורים לכסף והם באופיים:

שיתופיים במקום אגואיסטיים,
מחָברים במקום מפלגים,
מבוססים על דאגה והתחשבות במקום על אטימות וניגודי אינטרסים.

זה כוחה של הערבות ההדדית בינינו.

מה יניע את האדם במערכת כזו, בה הרווח חדל להיות הציווי העליון? על כך תוכלו לקרוא במאמר הבא.