?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

מהתאגדות צרכנית להרגשה שכולנו משפחה אחת

IMG 2829 abitton 1024

אחרי המעשים נמשכים הלבבות

 

מן העיתונות: נתיבות מציגה מהפכה בהרגלי הצריכה. קבוצת רכישה שהקימו צעירי העיר חתמה על הסכם עם סופרמרקט מקומי, שמעתה יספק לחברים סל מזון מוזל. 1,450 משפחות כבר נהנות מההטבה.

ההתאגדות הצרכנית של צעירי העיר ירוחם צוברת תאוצה ורושמת הצלחות מרשימות

קודם כל, היא משתלמת מהבחינה הכלכלית, ללא צל של ספק
מה שהחל כקבוצת רכישה מוצלחת של 200 הורים שחיפשו  ומצאו דרך להוזיל את עלות החזרה  של ילדיהם לבית הספר, התרחב מאז והפך לשיתוף פעולה של 1,450 משפחות, שמשווים יחד מחירים, מנהלים מעמדה של כוח משא ומתן מול יצרנים, משווקים ונותני שירותים וזוכים להנחות משמעותיות במחיר

המצוקה הכלכלית, העלייה ביוקר המחייה והשחיקה בשכר הריאלי, הופכים שיתופי פעולה בתחום הצרכנות ועזרה הדדית לכורח המציאות , כדי להקל, על מאות אלפי משפחות וילדים, שהשיטה הכלכלית "דורסת" ודוחקת לתחתית הסולם הסוציו-אקונומי

כ-1/4 ממשקי הבית בישראל סובלים מחוסר ביטחון תזונתי. 1/3 מהתושבים נמצאים בסיכון לעוני ומעמד הביניים נשחק וסקרים מראים כי הוצאה חד פעמית לא גדולה, על טיפול שיניים או מוסך, עלולה לדרדר אותו למידרון כלכלי הרסני. זה יכול לקרות, מחר, לכל אחד מאיתנו.

כתבנו על הנושא בפוסט נפרד באתר הערבות: "הצניחה לעוני - בערבות הדדית זה לא יקרה"

מעבר להצלחה הכלכלית משיתוף הפעולה והחיבור בין תושבי נתיבות, יש לה גם יתרונות נוספים
היא מייצרת רוח חדשה בעיר, תקווה, אופטימיות ומצליחה לחבר צברים לעולים חדשים, וותיקים לחדשים, חילונים לחרדים, המגלים את המשותף והמאחד ביניהם.

לכן, למה שנראה כרגע כהתאגדות של צרכנים למטרות כלכליות גרידא, יש פוטנציאל לא רק לרשום הצלחות נוספות בהוזלת יוקר המחיה, אלא לשנות מן הקצה אל הקצה את מציאות חיינו, לטובה.

שינוי מלמטה למעלה

אין לנו מה לחכות לשלטון המרכזי, או אפילו המיוניציפלי, בתקווה שיבצעו  עבורנו את השינוי החברתי והערכי שהחברה הישראלית משוועת לו, כדי להתמודד עם יוקר המחייה, עם הפערים הכלכליים והחברתיים הבלתי נסבלים, עם המשבר במערכת החינוך, האלימות, האטימות והאדישות.

עזבו את גופי השלטון, הם ימשיכו לעשות מה שהם יודעים לעשות, תחת מגבלות רבות ומקח וממכר פוליטי.  מדובר בריטואל קבוע, לא סביר שהוא ישתנה.

השינוי המיוחל מתחיל דווקא מלמטה למעלה, היינו בכל אחד מאיתנו.

עלינו להתחיל לבנות בעצמנומלמטה למעלה, מערכות עזר של חיים משותפים , כדי לסייע זה לזה, להתחשב זה עם זה, להגיע להדדיות  בכל שכונה,  בכל בית,  בכל עיר

מדובר לא רק בניסוי חברתי, אלא גם בשיטה כלכלית מתחשבת, מאוזנת וגם משתלמת.

אנחנו צריכים לקחת אחריות על חיינו ולהבין שהמצב הנוכחי נובע בראש ובראשונה מצורת ההתנהלות שלנו,  מהאופן בו אנו מתייחסים זה אל זה.

לכולנו אחריות על המצוקות החברתיות והכלכליות, כיון שאנו לא רק קורבנות של השיטה, אלא גם חלקים חיוניים שלה, המאפשרים את קיומה ואת התנהלותה הנוכחית.

כדי "לשרוד" ובגלל שכל אחד מאיתנו מרגיש ש"דופקים " אותו, אנחנו מפתחים עור עבה למצוקות של האחרים וחיים לפי התפיסה של "אם אין אני לי, מי לי" .

 אם נתחיל להתייחס לכל החברה הישראלית כאל משפחה אחת, נוכל להגיע לחלוקה צודקת של משאבים ולשיוויון הזדמנויות, למצב מאוזן, לרוגע בחברה.

השווי הכלכלי הגלום בחיבור החדש הזה, יספק בקלות את צרכי הקיום הנורמליים שלנו
אז נרגיש שקביעת סדר העדיפויות הכלכלי-חברתי, עזרה לזולת, מערכת של ויתורים הדדיים והתחשבות בכולם הם הדבר הטבעי והנכון לעשות, ממש כמו במשפחה אחת גדולה.

אם הרוח הזו הייתה  שורה במדינה, תוך הכרה שאחים אנחנו עם ישראל, חברים, שותפים בטוב וברע- אז הכל כאן היה אחרת.

 סוף סוף נגיע לחיים מתוך התחשבות, התקרבות והזדהות.

במצב כזה, נוכל אנחנו לקבל את כל האתגרים, הקשיים, המצוקות, בצורה אחרת.

 צריך להחזיר את התקווה בחזרה לתוך חיינו וזה בהישג ידנו.

אם נגיע להרגשת המשפחה המשותפת , נוכל קודם כל להוריד מעצמנו ההרגשת ה-"דופקים אותי, מסדרים אותי, עובדים עלי", שמנחה אותנו היום בכל צעד ושעל, עד כדי כך שהיא משתקת אותנו והופכת אותנו לאטומים לזולת.

תחשבו באיזו הקלה עצומה מדובר. אוויר לנשימה.

בלי חינוך והסברה לכולנו - לא נשרוד

כדי שלא נגיע  ממש למצוקת רעב, אנחנו צריכים לדאוג כיצד אנו מתארגנים בצורה כזו שתבטיח  לנו אמצעי קיום בסיסיים, לרבות אוכל, לבוש, תרופות, טיפול רפואי וקורת גג.

במצב כזה, אין פיתרון אחר מלבד חלוקה, פחות או יותר כזאת, שתספיק לכולם.

מדובר על שינוי מהותי, שנשמע למרביתנו, כרגע, כמו תרופה מרה, בלשון המעטה.

אבל המצב העתידי, בטווח הקרוב מאוד, יחייב זאת.

לכן, אנחנו צריכים חינוך, ילדים ומבוגרים כאחד, והסברה על כך שאנחנו צריכים מערכות חיים חדשות, לקחת אחריות משותפת על ההישרדות שלנו ובשביל זה צריך כמובן גם  דעת הסביבה

אנחנו הרי מושפעים מהסביבה המעצבת אותנו, בונה אותנו מילדות וממשיכה לעצב אותנו באמצעות נורמות, ערכים, מדיה, מסרים פרסומיים וכיוצא בזה.

האדם הוא תוצר של הסביבה.

לכן, עלינו לבנות סביבה שתתמוך באינטרס הכללי, בחברה כללית, ברוח החדשה הזו שתתגבר ותשפיע עלינו, שתאחד אותנו, שתשפיע על העם כולו, תיתן לו כיוון, הסתכלות חדשה על כל השינוים הדחופים האלה העומדים בפנינו, על המצבים החדשים שנצטרך לעצב לפיהם את חיינו כאן בצוותא.
זה לא יהיה קל, זה שקול ממש לסדר את השכל שלנו מחדש.

מוסד גמילות החסדים (גמ"ח), המקובל בעיקר בקרב המגזר החרדי ולאחרונה, יותר ויותר גם במגזר החילוני, באמצעות עמותות ומתנדבים, הוא מוסד שתרומתו החברתית והאנושית רבה מאוד.

אין לזלזל בו, במיוחד אם הנתינה מבטאת גם שינוי אמיתי באופן בו אנו מתייחסים זה אל זה, ממש כמו במשפחה אחתכך נוכל לדאוג לחלוקה צודקת בדברים ההכרחיים.

 למשל, למה שלא נפתח, אנחנו האזרחים, ביוזמות  מקומיות, מרכזי עזר ואיסוף וחלוקה גדולים, עם מקררים, עם מחסני הלבשה, עם עגלות ילדים ושאר מוצרים הכרחיים לקיומנו?
מי מאיתנו שיש לו בבית עודפים, דברים מיותרים שאינו צריך אותם, או מזון שאינו צריך ומתכנן לזרוק אותו, ימסור אותם לאותם מרכזים, שיהפכו גם למוקדי חלוקה לאוכלוסיות הזקוקות בדיוק לאותם הדברים

בעצם, יש מספיק מהכל ולכולם.

בואו נחשוב איך אנחנו יכולים , בינינו, כמו במשפחה, להתחלק כך בדברים ההכרחיים לקיומנו, באופן שיהיה לטובת כולם.

תנו לעם 10% מהמשאבים שיושקעו במערכת הבחירות - ונשנה את ישראל

למה שלא נשקיע אפילו חלק קטן מהזמן, המחשבה והכסף שיושקעו בבחירות הקרובות, בסיקור שלהן, בניהול שלהן ובהבטחת שווא שאין יכולת/כוונה לקיים,  בפעולה משותפת כמו הקמתם של אותם מחסני עזר ומיסוד של פעילות גמ"חים

יש מקום גם להמשך המחאה הצרכנית, לא בהפגנות ובעצומות, אלא על ידי התאגדות של צרכנים וניהול מו"מ קשיח עם רשתות המזון והיצרנים להוזלת מחירים, ממש כמו שעושים כעת בנתיבות.  

אנו רואים יוזמות מקומיות רבות כאלה שמצליחות להוריד מחירים ברמת השכונה או היישוב הקטן. זו יכולה להיות רק ההתחלה.

תחשבו על יוזמה כזו ברמה הארצית..

המשבר המתפתח, יחייב אותנו להתקדם לכיוון הזה

יש בתוכנו את אותה עוצמה ויכולת לבצע את השינוי.  

אם נשכיל להתאים את היחסים בינינו, ליחסים חמים, מתוך דאגה, התחשבות וערבות הדדית בינינו, לא רק שתימצא הדרך לספק לכל אחד את  כל הדברים ההכרחיים, אלא לכל אחד מאיתנו תהיה תחושה נעימה ויפה, של חיים בהרגשה טובה.

כל אחד יוכל להרגיש שיש לו שפע.  
פרדוקסלית, זו הרגשה שאי אפשר לקנות בכסף.

איך רותמים את ייצר התחרות לטובת הרווחה הכללית?

איך ניתן מוטיבציה לכל התורמים, לאלו שיצטרכו להתחשב ולוותר לטובת האחרים?
מחקרים רבים המתפרסמים מעידים כי הערכה חברתית משפיעה על תחושת האושר יותר ממעמד כלכלי.
בהתאם, התארגנות חדשה כזו בינינו תכלול גם מנגנונים להעריך ולציין לשבח את האנשים שתורמים ושנותנים. לא משנה כמה אתה תורם/מוותר במונחים מוחלטים של כסף או שווה ערך. העיקר שכל אחד יתרום לפי יכולתו, כמיטב יכולתו.

ייצר התחרות של האדם לא ייעלם, זה ברור, השאלה היא רק על מה מתחרים?

נוכל לפתח את התחרות, אבל תחרות חיובית, מה תורם כל אחד? במה מוסיף לכולם? נקרא לזה תחרות חיובית ואין ספק שהיא כלי מוטיבטורי חזק ואפקטיבי, ובו זמנית  חיובית כלפי הקהל ורווחת הכלל.
לזה אפשר לקרוא Win Win .

כולנו משפחה אחת, זה לא רק סלוגן יפה של מדבקה על האוטו, אלא המפתח לשינוי שהחברה והכלכלה הישראלית כל כך זקוקים לו.

אם נתחבר – נרוויח.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך